כולם מדברים על מזג האוויר

ואף אחד לא עושה משהו בנידון…

הבוקר, כשלקחתי את הילדים לבית הספר הרגשתי שבחוץ יותר חם מאשר אתמול בבוקר.

 זה קצת הפתיע אותי, כי בבוקר שמעתי ברדיו שצפויה "ירידה קלה בטמפרטורות", אבל לא מחיתי.

רק כשנכנסתי למכונית, גיליתי באדיבות חברת מזדה כי בחוץ שוררות 9 מעלות צלזיוס – מעלה אחת פחות מאשר 24 שעות קודם לכן. מיד התאמתי את הרגשתי לכך – מעתה אמור: "היום קר יותר מאתמול". ובכך תרמה חברת מזדה לאמוני בחזאים…

וברצינות… פעם אנשים היו יוצאים בבוקר מהבית, מסתכלים לשמים ואומרים "היום ירד גשם" או "יהיה חם" או "נראה יפה". היום אנחנו יושבים בבית ומקשיבים לחזאים, או גרוע מזה – יושבים במכונית, מסתכלים על לוח השעונים ואומרים "ממש חם היום".

האם באמת איבדנו את התחושה לגבי מזג האוויר?  האם כשאנו מתלוננים שהקיץ נעשה חם יותר והחורף נעשה קר יותר, אנו צודקים או רק מזדקנים?  ואולי בכל אשמים המזגנים?

כשהייתי ילד, לא היה לנו מזגן בבית ולא בבית הספר. לא היה לנו מזגן במכונית  (בכלל לא הייתה לנו מכונית…) וגם לא באוטובוס.

כשהיה לנו חם, פתחנו חלון (או במקרים קיצוניים הדלקנו מאוורר). כשהיה לנו קר, סגרנו את החלון (או במקרים קיצוניים "לבשנו משהו" כמו שאבי היה נוהג תמיד לומר – "קר לך? תלבש משהו!" אפשר לחשוב שבד"כ גרנו במושבת נודיסטים…)

והיום, אנחנו עוברים מהמזגן בבית למזגן במכונית, מהמזגן במכונית למזגן בעבודה, מהמזגן בעבודה למזגן במסעדה וחוזר חלילה (וחס וחלילה שבאחד מהמקומות לא יהיה מזגן…)

יום אחד ימציאו את המזגן האישי שיעטוף את כל גופנו בכל מקום, כך שלא ניאלץ להיחשף לפגעי מזג האוויר בין הבית לחניה. עד אז הבעיה היא הפרשי הטמפרטורות…

למזגן יש כפתור תרמוסטט. הייעוד המקורי שלו הינו לקבוע את טמפרטורת היעד סביב המזגן. לדוגמא –  בקיץ אפשר לקבוע שהחדר יקורר לטמפרטורה של 24 מעלות (צלזיוס. או אם אתם מתעקשים – פרנהייט)

אבל האדם הממוצע יודע שלתרמוסטט יש שני מצבים בדיוק: סיבוב עד הסוף שמאלה לקירור, סיבוב עד הסוף ימינה לחימום.

כך קורה שכאשר אנחנו נכנסים לבניין ביום חורף נעים שבו שוררות 18 מעלות בחוץ, יקדם את פנינו גל חום כבד של 30 מעלות, ואילו ביום קיץ חם נוכל לקפוא בבנין בטמפרטורה לא הגיונית של 14 מעלות.

פעם חשבתי שזו תופעה ישראלית, אך לאחר שיטוטים קצרים ברחבי העולם, גיליתי כי התופעה משותפת לעמים רבים בעולם.

ובכל זאת אנחנו מקשיבים לחזאים. כנראה כדי לדעת האם לקחת איתנו סוודר בקיץ (כי יהיה חם בחוץ ולכן קפוא בפנים) או ללבוש מתחת למעיל רק טי-שירט קצר (מסיבות דומות, אך הפוכות).

אבל האם החזאים צודקים? בארץ הם צודקים רוב הזמן. בין מאי לאוקטובר הם יכולים לחזות בביטחון רב כי מזג האוויר יהיה "דומה" (זהו ללא ספק מזג האוויר הפופולארי ביותר בארץ) ולפעמים אפילו הם יכולים להסתכן בקביעה כי יהיה "חם". הנועזים שבהם יכולים אפילו לומר כי יהיה "חם מן הרגיל לעונה"!

רק חבל שמד הטמפרטורה במכונית מוכיח כל פעם מחדש שהם טועים במידת החום, אבל אני לא רוצה להיות קטנוני. אם בחוץ 28 מעלות, 30 מעלות או 32 מעלות אני עדיין יכול לדעת בוודאות שאצטרך לקחת סוודר לעבודה.

אבל מה קורה בחורף?

בחורף לפעמים יורד גשם –  וזו יכולה להוות בעיה גם לחזאי המנוסה ביותר באמירת "מחר יהיה דומה". אבל לא חזאים כחזאינו ייבהלו: בדיוק לימים הבלתי ברורים האלה שעלולים ליפול עלינו בין נובמבר למרץ הם המציאו את "גשם מקומי", "ממטרים פזורים" וכמובן "50% סיכוי לממטרים". ירד גשם? כמו שהחזאים אמרו! לא ירד גשם? זה בדיוק מה שהם אמרו…

שמעתי על הרבה ימים בהם הגשם המקומי ירד רק במקום אחד – בית דגן.

אבא שלי אמר פעם שבימינו יש לחזאים כלים הרבה יותר מדויקים מאשר בעבר. באמצעות תמונות לווין הם יכולים היום לראות את ענני הגשם כבר מעל איטליה. אבל כנראה הם לא יכולים לצפות לאן הם יפנו… מזכיר לי סיפור פנטזיה שקראתי בילדותי על אדם שנקלע לכפר מבודד בו כל התושבים התעוורו לפני דורות רבים כתוצאה ממחלה גנטית. גיבורנו חשב שהוא יוכל להיות שם המלך, אבל למד בדרך הקשה שלעובדה שהוא רואה אין כל יתרון. יום אחד הוא מנסה להתהדר בכך שהוא יכול לראות מישהו מגיע מרחוק – לפני שהוא נכנס לטווח שמיעה – אבל לפני שהוא מגיע אליו הוא סוטה מהשביל והולך לכיוון אחר. אם גיבור הסיפור היה לומד מטאורולוגיה, הוא היה מודיע לשומעיו כי יש 50% סיכויים שאותו אדם יגיע.

בפעמים הלא רבות שראיתי את התחזית בטלוויזיה, שמתי לב לעובדה המעניינת כי החזאי התמקד במזג האוויר שהיה היום (כולל הוכחות), הרחיב על מזג האוויר הצפוי בערים שונות בעולם (ונראה אתכם מוכיחים שהוא טועה!) ובשלושים השניות האחרונות הוא עובר בחטף על מזג האוויר של מחר (יהיה דומה).

אפשר להאשים אותו (או אותה)?

לסיכום, הייתי אומר שיש הרבה מן המשותף בין חזאי מזג האוויר לבין האסטרולוגים. מזג האוויר, כמו הכוכבים , היה ויהיה. הוא אולי ישפיע עלינו ואולי לא. החזאים והאסטרולוגים ימשיכו לומר שהם יודעים מה יהיה ואנחנו נמשיך בחיינו בלי קשר…

בניגוד לאחרים, אני לא אוהב פקקי תנועה

היום, בעומדי בפקק הקבוע של הבוקר בכביש 4 (שאבא של אשתי מכנה "מגרש החנייה הארוך ביותר במדינה") חשבתי לי שאני לא אוהב פקקי תנועה. פשוט לא אוהב אותם.
אולי זה עוד משהו דפוק אצלי ואולי סתם הנטייה שלי לשחצנות. אם פקקי התנועה טובים לכולם, למה דוקא אני לא נהנה מהם?
לרגע אחד עלתה בי ההשערה כי יש בודאי בין אלפי הנהגים בפקקים עוד כמה שלא כל כך נהנים. אבל אם זה כך, מה גורם לכולם לצאת מהבית בשמונה בבוקר ולהזדחל לאיטם בקופסת פח גדולה ששוויה עשרות אלפי שקלים ויותר לאורך קילומטרים רבים?
פקקי תנועה הם כמו מזג האוויר… כולם מדברים עליהם ואף אחד לא עושה שום דבר בנידון. הרי אם באמת הייתי רוצה לעשות משהו, אולי פשוט הייתי מוותר על הנסיעה במכונית ולוקח רכבת. גם חוסך לי את התסכול שבפקק, גם מפנה מכונית אחת מהדרך, וגם חוסך בזיהום האוויר.
ואפילו פתחו תחנת רכבת במרחק 5 דקות הליכה מהבית שלי לפני שנה או שנתיים…
הבעיה היא שאני יודע חשבון. 5 דקות הליכה לתחנה + 5 דקות המתנה לרכבת + 20 דקות נסיעה ברכבת + 20 דקות הליכה מתחנת היעד לעבודה = 50 דקות בסה"כ. ואילו במכונית שלי, בפקקים, אני מגיע בד"כ לעבודה תוך 30-40 דקות.
שלא לדבר על הדרך חזרה, שאותה אני עושה בד"כ ב-20-25 דקות במכונית (ואותם 50 דקות ברכבת)
ומה לגבי אוטובוס? בדקתי גם את האופציה הזאת. לאוטובוס לוקח 50 דקות בלבד להגיע מהבית שלי לעבודה -אלא אם יש פקקים. והוא גם עובר בתדירות מאוד נוחה – שלוש פעמים בבוקר ופעמיים אחרי הצהריים.
אז אני יושב במכונית שלי, ובעצם מצבי לא רע בכלל. יש לי מזגן (שאפילו לא צריך ב"חורף" הזה) ויש לי רדיו וכמובן יש לי טלפון נייד (עם דיבורית) שאפשר לנצל כדי להציק לאנשים שכבר הצליחו להגיע לעבודה (איך אמרו בפרסומת של פלאפון לפני הרבה זמן? "להפוך שעה אבודה לשעת עבודה". הם רק לא חשבו על אלה שכבר הגיעו לעבודה והעמיתים שלהם מצליחים להפוך להם את שעת העבודה לשעה אבודה…).
ולא לשכוח – יש לי אף שאפשר לחטט בו, אם אני רוצה להצטרף לספורט הלאומי של ישראל בפקקים. אבל ספורט מעולם לא היה כוס התה שלי…
אחרי שגמרתי להציק לכל האנשים שאני מכיר (לשלושתם) ועניתי לשתי טעויות במספר (משה מבנק דיסקונט בפולג דוקא נשמע לי סימפטי, אבל האובר-דרפט שלי מספיק לי – אני לא צריך גם את זה של נדב) הדלקתי את הרדיו. לגלגל"צ יש רשימת השמעה מאוד מוצלחת. היא קולעת לטעם של כולם בארץ – אבל לא כולם בבת-אחת. פירוש הדבר הוא שעל כל שיר שאני אוהב יש אחד שאני לא אוהב ואחד שאני ממש לא סובל. בגלי צה"ל מדברים כל הזמן. החדשות רק מגדילות את הדיכאון. עוד פעם ברק או נתניהו? לכל התחנות האחרות אי אפשר להקשיב יותר מעשר דקות בלי לעבור למקבץ פרסומות קצר. או ארוך. אני לא יודע מה איתכם, אבל אני לא מסוגל לקרוא ספר ששמעתי עליו פרסומות ברדיו. וגם לטלפנים של ביטוח ישיר אני לא מאמין…
בקיצור, ההאזנה לרדיו הופכת לזיפזופ מהיר בניסיון להתחמק מהפרסומות, הברבורים והשירים שאני לא אוהב. אמנם על הכביש אני לא עובר 20 קמ"ש, אבל ברדיו אני יכול להחליף שש תחנות בדקה!
ומה שמשותף לכל התחנות זה התשדירים של האגודה למלחמה בדרכים (או בשמה הפחות ידוע "הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים") "אתה נוסע במכונית החדשה…" (לא כל כך… כבר תיכף בת שלוש. עושה רושם שחצי מהמכוניות מסביב חדשות יותר), "מכוון את הGPS " (אבל אין לי! אני  לא צריך קול מסונתז שיסביר לי איך לנסוע מהבית לעבודה) "רק אל תשכח!" (כאן הקול הופך מנינוח למאיים. אני מתחיל להילחץ. מה כבר שכחתי?) "אל תוריד את העיניים מהכביש!" (אפילו אם נמאס לי מהפגוש של המכונית שלפניי?) ואז שורת המחץ – "גם יום חלום יכול להיהפך לאסון!" אבל מתי כבר יהיה לי יום חלום? אולי אם הייתי נשאר בבית במקום להצטרף לפקק הייתי יכול לחלום עוד קצת ולא הייתי חווה את האסון המכונה-  "להלן מצב התנועה בכביש" (הפסקה) "4" (הפסקה) "לכיוון" (הפסקה) "דרום" (הפסקה) "מצומת" (הפסקה) "רעננה" (הפסקה) "למחלף" (הפסקה) "מורשה" (הפסקה) "חל עומס קל".
כן, שכחתי לציין שגם אני מכור לדיווחי התנועה. (מילא אני… הילדים שלי כבר מדקלמים במקהלה עומסים נבחרים)
אפילו שכבר בחרתי באיזה דרך לנסוע, ואין לי שום אפשרות להתחרט, אני מקשיב לדיווחים בגלגל"צ כל רבע שעה, ולמוקד התנועה של קול ישראל ולשירותים המסחריים של החברות הסלולאריות. אולי זה עושה לי טוב לדעת שגם הכביש השני פקוק. ואולי זה היצר התחרותי שלי – אם שסק תיזמנה 15 דקות מרעננה למורשה, האם אצליח להשיג אותה או אפסיד במירוץ?
זהו. הגעתי למורשה. עכשיו רק נשאר לחכות שני רמזורים ולטוס קילומטר וחצי במהירות מסחררת של 100 קמ"ש לכיוון הפקק הבא.
מחר יהיה זה יום חדש, ומה אפשר מיום חדש עוד לצפות? כנראה לעוד פקק…