חתימה טובה – סיפור ליום כיפור

כמה שבועות לפני יום כיפור, כשחזי (שם בדוי) היה כמעט בן עשר, הוא גילה את קיום ה"חתימה": הוא ראה את אביו מקשקש בקצה של דף כלשהו ושאל אותו לפשר הדבר. אבא הסביר לו שמדובר ב"חתימה"- כתיבת שמו בדרך ייחודית שרק הוא (אבא) יכול לחזור עליה.
חזי החליט שגם הוא צריך חתימה.
במשך ימים רבים הוא הקדיש כל יום זמן לעיצוב החתימה שלו. הוא ניסה אינסוף גרסאות: שם המשפחה לפני ואחרי השם הפרטי, שם פרטי מלא או כינוי (או אפילו שניהם יחד), שם המשפחה והשם הפרטי בגבהים שונים, שימוש רק באות הראשונה של השם הפרטי, הוספת ציורים שונים ועוד.
לכן קל להבין את התרגשותו כשאורח שביקר בבית קרא לפני צאתו: "חתימה טובה חזי!".
שלא במפתיע חזי בדיוק עבד על גרסאות חדשות לחתימתו והוא תהה גם לאיזה חתימה בדיוק התכוון האורח – באותו שלב הוא התלבט בין עשר חתימות שונות.
אבל בימים הבאים, כשכולם סביבו איחלו לו "חתימה טובה" ולפעמים "גמר חתימה טובה" הוא התחיל לתהות איך כולם יודעים על מה הוא עובד. בשלב מסוים הוא שם לב שהאיחולים מכוונים לא רק אליו ולכן כנראה שהמשמעות שלהם לא בדיוק מה שהוא חשב.
לבסוף הוא אזר אומץ ופנה לאמו שתסביר לו את הסיבה ל"חתימה טובה" שנשמעה מכל עבר.
אמו של חזי קצת התרגזה על המורות שלא לימדו את המושג בבית הספר והסבירה לחזי בסבלנות כי ביום כיפור אלוהים חותם את דינו של כל אדם (או של כל יהודי? אמא לא הייתה בטוחה) לחיים או למוות על פי מעשיו של אותו אדם בשנה האחרונה.
אמא שהרגישה בבהלה של חזי למשמע ההסברים התחילה להרגיע אותו שהוא ודאי לא חטא השנה וייחתם לחיים אבל חזי הסביר לה שזה לא מה שמטריד אותו.
"איך אלוהים יודע שהחתימה שלו טובה?" הוא שאל.
אמא לא הייתה בטוחה איך לענות. מצד אחד היא רצתה להסביר שהצדיקים שנחתמים לחיים מקבלים חתימה טובה ואילו הרשעים מקבלים חתימה רעה.
מצד שני היא לא רצתה לומר שאלוהים יכול לעשות משהו רע.
חזי, שראה את היסוסיה של אמו, ניסה להבהיר לה ולעצמו את התשובה (או את השאלה): "אבא אמר שחתימה טובה היא כזאת שאי אפשר לזייף בקלות… מי יכול לזייף את החתימה של אלוהים? אולי השטן? או המלאכים?"
אמא מאוד כעסה כל התשובה האפיקורסית הזאת ושלחה אותו לחדרו לחשוב על מה שאמר.
לבד בחדר היה קצת קשה לחזי להתעלם מהטלוויזיה, המחשב, ה- WIIוהאייפוד, אבל הוא היה ילד רציני ובוגר ולכן הקדיש כמה דקות לחשיבה.
ברור שאף אחד לא ינסה לזייף את החתימה של אלוהים, כי הרי אלוהים יידע מיד על כך ויעניש את העבריין (ואת בניו ובני בניו) בעונש הולם.
לכן הקריטריונים של "חתימה טובה" מבחינת אלוהים צריכים להיות שונים. כנראה שמדובר בעיקר ביופי החתימה.
אז איך תיראה החתימה של אלוהים? חזי נזכר שלאלוהים יש שמות רבים מאוד. האם הוא כולל את כולם בחתימתו? אם כן היא ודאי ארוכה מאוד ולוקח לו הרבה זמן לחתום.
אבל זמן יש לו בשפע.
אחרי התלבטויות רבות החליט חזי לעשות את מה שכל ילד טוב אמור לעשות כשיש לו שאלות קשות: לחפש תשובה באינטרנט.
להפתעתו חיפוש בגוגל לשאלה "מהי החתימה של אלוהים?" הניב 336,000 תוצאות – אבל אף אחת מהן לא נראתה רלוונטית (טוב, אף אחת מהראשונות לא נראתה רלוונטית. חזי לא בדק מעבר לדף השלישי. הוא היה אנושי.)
לכן פנה חזי לפיתרון השני בטיבו – הוא פרסם שאלות בפורומים שונים.
לצערו ברוב הפורומים לא התייחסו אליו ברצינות, אבל בפורום "ילדים שואלים את הרב (הכניסה לבנים בלבד)" הוא קיבל תשובה מהירה וקולעת: חתימתו של אלוהים היא ד'.
זהו? אות אחת? (וגרש?) חזי די התאכזב אבל לפחות הוא הבין דבר אחד: כולם מברכים ב"חתימה טובה" כי הם מקווים שאלוהים סוף סוף יחליף את החתימה שלו לטובה יותר.
מוסר השכל:  ד' הוא פה ד' הוא שם, ד'  נמצא בכל העולם
מודעות פרסומת

בין כסה לעשור

התיישבתי לי בין הכסה לעשור וניסיתי להרהר על משמעותם של עשרת ימי תשובה. אבל מיד הציק לי חברי נועם (שם בדוי) ששאל: "מדוע התיישבת בין הכסה לעשור? האם לא יהיה לך נוח יותר לשבת על הכסה?"

חשבתי שהוא לועג לי וחיפשתי תשובה שנונה המתאימה לימי תשובה אלה, אבל כשהבטתי בעיניו הבנתי שהוא רציני. הסברתי לו ש"כסה" זה לא כסא ולא כס אלא פשוט שם אחר לראש השנה הנובע מכך שהירח מכוסה בראש השנה.
הודיתי שגם אני חשבתי הרבה שנים שמדובר בכס המלכות של ה' (כס-ה') עליו הוא יושב כדי לגזור את דיננו, אבל עם המצאת האינטרנט הבנתי הכל.

"הכל?" הוא שאל. נאלצתי להודות שלא לגמרי את הכל. למשל, עדיין לא הבנתי מדוע מוות נחשב לגזר דין עבור החוטאים. הרי בסופו של דבר כולנו נמות. גם הצדיקים הגדולים ביותר ימותו. אמנם יש האומרים שהם יגיעו לגן העדן, אבל זה כבר לא חלק מעשרת ימי תשובה בהם אנו מתפללים לא למות – תפילה שבסופו של דבר, במוקדם או במאוחר, דינה להיכשל.

"ובכל זאת אתה מנסה לחזור בתשובה שלמה" – ספק קבע ספק שאל נועם.
החלטתי לתת לו ליהנות מהספק ורק הנהנתי.
"נראה לך שההנהון הזה הוא תשובה?" – שאל נועם – ספק בכעס ספק בצחוק. אני כבר לא הייתי מסופק כל כך. החלטתי להעמיד אותו במקומו. אבל מכיוון שהוא כבר עמד, הזמנתי אותו לשבת (על כסא ולא על כסה) כדי שאוכל להעמיד אותו במקומו מאוחר יותר.

הסברתי לו שהנהון יכול להוות תשובה לשאלה שהתשובה עליה חיובית והוא יכול גם להוות סימן לאמפתיה, לפיזור דעת או לחוסר הבנה, אבל בכל מקרה הנהון לא יכול להוות חזרה בתשובה, כי התשובה עליה מדובר בין כסה לעשור שונה מאוד מהתשובות אותן אנו מחפשים לשאלות של החיים, היקום וכל השאר.

נועם הנהן (!) ואמר: "התשובה היא כמובן  42".
42?  למה הוא התכוון? הרצתי בראשי כמה גימטריות זריזות – מב, בם (בים בם בום?), ליב, ביל, אליא, אלוה!  42 = אלוה בגימטריה וזה מה שהוא רצה לומר!
לחצתי את ידו בהתרגשות ואמרתי לו שהוא כמובן צודק ואלוהים הוא התשובה.
הוא הסתכל עליי בתמיהה והסביר שכולם יודעים שהתשובה לשאלה הגדולה של החיים, היקום וכל השאר היא 42.

נאנחתי מעומק לבי. נועם כמובן צדק בנושא השאלה הגדולה, אבל נראה שמבלי משים הוא (ואולי גם דאגלס אדאמס) עלה על משהו באמת נכון. חייב להיות קשר בין "התשובה" המפורסמת לבין התשובה החשובה כל כך בעשרת הימים האלה!

התיישבתי לי שוב והרהרתי עמוקות בנושא. בחנתי את התשובה מכל היבטיה האפשריים. עיינתי בספרי "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" ובתנ"ך ולאחר מכן התחלתי לחפש את התשובה במקור המקורות – כלומר בגוגל. גוגל לא איכזב וסיפק 21,000,000 תשובות ב-0.53 שניות.

לא רק זאת, אלא גם חלק מהתוצאות כבר בעמוד הראשון התייחסו ממש לחזרהת בתשובה!

מיהרתי להגדרה של ויקיפדיה לנושא. תמיד אפשר לסמוך על ויקיפדיה בנושא תשובות. שם גיליתי כי " אדם שהיה מוחזק בדרך רעה ושב ממנה נקרא בעל תשובה" וכעת סוף סוף הבנתי את התשובה למה עליי לעשות כדי לחזור בתשובה שלמה: עליי לצאת לדרך רעה, להיות מוחזק בה זמן רב ואז לשוב ממנה.
לקחתי את מפתח המכונית ויצאתי לאיילון בשעת אחר הצהריים.

מוסר השכל: קל יחסית לחזור בתשובה אם יודעים מהי השאלה

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – סיפורי אלף לילה ולילה – הכל אודות (חווה) הגברת ז'וטקלה  – בבלוג של uheyurhv

 

התמונה באדיבות pixabay

שנה טובה!

לכל ידידיי, עמיתיי, קוראיי ובני משפחתי אני רוצה לאחל שנה טובה.

ובכן, אני מאחל: שנה טובה!

 

אני יודע שהשארתי אתכם קצת מבולבלים. ממני ודאי ציפיתם ליותר. רק שתי מילים?  ועוד כאלה נדושות?

אתם ודאי תוהים איפה הפריון, העושר, השגשוג, המתיקות, השלום והביטחון ושאר הברכות המקובלות בסיום שנה עברית.

אבל, כפי שלא ידוע לכם, אני אוהב לצמצם, לתמצת, לחסוך ולקצר. אני נגד שימוש מופרז במילים שלא לצורך, מתוך טעמים של איכות הסביבה ושלום הציבור.

אל תחשבו חלילה כי הצמצום הזה הוא על חשבונכם.

השנה הטובה שלי היא  טובה ב-ט הטוב.  היא מקפלת בתוכה את כל האיחולים האפשריים. כי שנה טובה חייבת לכלול בתוכה שלום (למי שחושב ששלום הוא טוב), ביטחון (ובטח כולם חושבים שביטחון הוא טוב), אושר (האם אושר יכול להיות לא טוב? והאם יכול להיות טוב למישהו כשהוא אינו מאושר?), עושר (כמו שלום, גם פה יש קצת מחלוקת, אבל ללא ספק האיחול "שנה טובה" כולל בתוכו "שנת עושר" למי שחושב שעושר הוא טוב) ואולי אפילו מתיקות (או חריפות, חמיצות, מליחות וכו' – לפי מה שכל אדם רואה לנכון כטעם טוב).

לגבי הפריון, אני בעצמי קצת מהסס האם הוא טוב. אני אפילו לא בטוח לאיזה פריון בדיוק מתכוונים המאחלים "שנת פריון". האם לפריון העבודה או לפריון במובן של העמדת צאצאים רבים (או לפחות אחד, או אחת כנאמר "בת בבית – אור בבית")? בכל מקרה, למי שחושב ששנת פריון (בכל מובן שהוא) היא שנה טובה, ברור שהאיחול "שנה טובה" כולל בתוכו את האיחול "שנת פריון".

אם לא הייתי בעד צמצום, תמצות, קיצור וחיסכון, הייתי יכול להמשיך ולהביא עוד דוגמאות רבות לכך שהאיחול "שנה טובה" כולל בתוכו כל איחול אחר שתחשקו בו, אך כזכור אני מסתפק בשתי מילים בלבד (כי אני אוהב לצמצם, לתמצת, לחסוך ולקצר).
אני בטוח שאתם משוכנעים כעת כי הברכה הקצרה והתמציתית שלי היא ברכה מעולה הנובעת מהלב (ומהמוח הקודח שהגה אותה. וגם מהאצבעות שהקלידו אותה. וכשחושבים על זה, גם מהכבד, הריאות, העצבים, הגידים, השרירים, הטחול ושאר האיברים שבלעדיהם לא הייתי מסוגל לכתוב את הברכה התמציתית והקצרה הזאת).

וכעת, כשהכל ברור, אחזור רק עוד פעם אחת, אחרונה באמת, אחרונה חביבה, קצרה ותמציתית: שנה טובה!

 

008 בתעלומת שנת הלימודים

הסוכן החשאי גיא אג"ח בעל תג העובד הקטלני 008 והרישיון לאופנוע קל (עד 125 סמ"ק) התעורר באמצע הלילה מצלצול טלפון טבעת הזרת שלו. הוא מיהר לענות בקולו הסמכותי (אך הסקסי): 'אג"ח מדבר. גיא אג"ח'.  לרגע הוא לא הבין מה קורה. הצלצול (כלומר הרינגטון) לא פסק. בעזרת חושיו המחודדים נזכר גיא כי אין לו טלפון בטבעת והוא עבר לענות למכשיר הטלפון החכם שלו (ששימש גם כמצלמה וקונסולת משחקים זעירה).

לשמחתו של גיא מהצד השני נשמע קול סקסי לא פחות – ועוד של בחורה. גיא כמובן לא הופתע. הוא היה רגיל לטלפונים ממעריצות חטובות וסקסיות בשעות הקטנות של הלילה. להמשיך לקרוא

הלך הזרזיר אצל העורב – סיפור לשבת

זורו (שם בדוי) היה זרזיר צעיר וחביב שגר לו ביער אלונים גדול אי שם באירופה.

אני רוצה להבהיר כבר בנקודה זאת בסיפור כי זורו לא היה סייף אמן, לא לוחם חופש ולא הרפתקן. הוא היה רק זרזיר שבמקרה נקרא באותו שם כמו הזורו המפורסם.  למעשה, כשהוא בקע מהביצה אמו קראה לו "זירו" אבל כשהוא גדל הוא גילה שהרבה צוחקים עליו בגלל השם הזה (בעיקר מי שידע אנגלית) ולכן הוא שינה את שמו לזורו. להמשיך לקרוא

קבלת שבת בסיפור ורינה (או בלי רינה)

והפעם בפינתנו סיפור לשבת, סיפור טרי מפרי מקלדתי על אהבה גדולה מלאת יצרים חייתיים. והפעם – כפי שחששתם – אהבה שבין גבר לאשה.

וכמובן, גם מוסר השכל בצידו.

מן הסתם לסיפורנו השבוע ישנם שני גיבורים (כפול מהרגיל – אך אל תדאגו, מוסר ההשכל יישאר אחד).

דב (שם בדוי כמובן, כמו כל הסיפור) היה בחור צעיר כבן 23 (למעשה היה כבר בן 24.5 אבל היה נראה כבן 23). להמשיך לקרוא

המגדל העקום

כשבונאנו פיזאנו (שם כלל לא בדוי) התחיל לבנות את מגדל הפעמונים המפואר, הייתה לו הרגשה ממש טובה בקשר לעתידו (של המגדל. וגם של בונאנו).
זה היה יום אוגוסט יפה בפיזה. מזג האוויר האיר פנים לבנאים – היום לא היה חם מדי וגם גשם לא ירד.

העבודה התקדמה בקצב יפה ותוך כמה שעות כבר סומנו פינות המגדל והחל דיון בשאלה החשובה מי יתחיל לחפור את היסודות.
בונאנו היה סבלני. הוא העריך שבכל מקרה בניית המגדל תארך בין שנה לשנה וחצי ולכן עיכוב של כמה דקות בחפירת היסודות לא יכול היה להיות משמעותי. להמשיך לקרוא