האיש שזכה בלוטו – סיפור לשבת

גד (שם בדוי) היה איש בר מזל. לפעמים.

לדוגמא, יום אחד, למרות שיצא באיחור מסוים מהבית בבוקר – הוא הספיק לתפוס את האוטובוס של 6:40 מכיוון שגם האוטובוס בדיוק איחר באותו יום.

אבל בזה לא נגמר מזלו לאותו יום! כשהוא הגיע לעבודה הוא גילה כי באותו יום ממש פוטרו 20% מעובדי החברה, אבל למזלו הרב הוא לא היה בין המפוטרים.

מעודד ממזלו הרב לאותו יום החליט גד לקנות כרטיס לוטו. הוא הניח שמכיוון שזהו יום המזל שלו, הוא יוכל גם לזכות בפרס גדול, לעזוב את העבודה ולצאת לטייל בעולם.

אבל, לצערו, הוא לא זכה אפילו בשקל אחד.

אמנם הוא קצת התאכזב, אבל הוא הבין שאי אפשר לזכות בכל ביום אחד.

ביום אחר הרגיש גד שמזלו לא ממש משחק לו. בבוקר הוא הצליח באופן מגושם לשבור את הספל האהוב עליו.

בדרך לעבודה חצה את דרכו חתול שחור ובעבודה הוא הצליח לטעות בצורה מחפירה בנתונים שהוא העביר למנהלו.

לאור שרשרת המקרים חסרי המזל האלה הוא החליט לקנות כרטיס לוטו: הרי לא ייתכן שכל היום יקרו לו רק דברים רעים. לפי חוקי היקום וההסתברות לפחות דבר אחד טוב חייב לקרות היום – ואם זאת תהייה זכייה בלוטו זה בהחלט יפצה על שאר הדברים.

באופן תמוה למדי, גם הפעם הוא לא זכה. הוא זקף את הכישלון המוזר לכך שההגרלה למעשה לא נערכה ביום בו נשבר הספל, אלא ביום למחרת – בו למזלו הרב הוא מצא מטבע של שני שקלים זרוק על המדרכה ולכן האיזון הקוסמי לא הופר למרות שהוא לא זכה בלוטו.

למרות שלגד היו גם ימים רעים, הוא בדרך כלל הרגיש שיש לו הרבה מזל בחייו. הוא שמע על לא מעט אנשים שהיו מעורבים בתאונות דרכים או בפיגועים, חלו במחלות קשות או נאבקו יום יום כדי לשרוד – והוא (למזלו הרב) היה בריא ושלם ועבד בעבודה משתלמת (יחסית) שסיפקה לו את הסכום הנדרש למחייתו.

אבל לפעמים הוא חשב שמגיע לו קצת יותר מזל בחיים. הרי היו גם אנשים שהתחתנו עם נשים יפיפיות, חכמות ומוצלחות, כאלה שירשו סכומי כסף גדולים או זכו בהם (בלוטו)  ואחרים שידעו במה להשקיע כדי להתעשר.

אמנם הוא לא הכיר באופן אישי  אף אדם כזה, אבל הוא ידע בוודאות שמדובר בעובדות: אנשים כאלה באמת קיימים וללא ספק זה בזכות מזלם הטוב.

מדוע המזל אינו יכול להתחלק באופן שווה בין כל בני האדם?

גד אמנם הבין שמול כל מקרה רע שקרה בחייו עמד לפחות מקרה טוב אחד, אבל באופן טבעי הוא הסתכל על האנשים שגורלם שפר עליהם יחסית אליו ופחות על אלה שזכו לפחות מזל ממנו (ובאופן טבעי קינאו בו).

ובכל זאת, הוא לא התייאש. הוא המשיך לחיות את חייו בעקשנות (לא חסרת תקדים). לקום כל בוקר, לנסוע לעבודה, להשקיע בעבודה ולאכול שלוש ארוחות (או יותר) ביום. לעיתים הוא אפילו מצא טעם בחייו (לפעמים זה היה טעם של ארוחה טובה).

ואז, יום אחד, קרה משהו יוצא דופן:

היום הגורלי ההוא התחיל כמו כל יום, אבל בעצם קצת פחות טוב מהממוצע. האוטובוס ברח לו ממש ברגע האחרון ושהוא רץ אחריו הוא החליק ונפל.

הוא הגיע לעבודה חבוט וכואב באיחור וגילה שהלקוח התלונן עליו (שלא בצדק) בגלל תקלה שנוצרה שלא באשמתו.

החומוס שהוא אכל בצהריים גרם לו לתחושת בחילה מסוימת ולקראת סוף היום הוא מחק בטעות קובץ חשוב ונאלץ להשקיע עשר דקות בשחזורו.

בדרך הביתה הוא החליט שזהו דווקא יום מתאים לזכייה בלוטו (איזון קוסמי, הסתברות וכל השאר). הוא קנה כרטיס ובאופן מפתיע אכן זכה!

את ארבעים ושישה השקלים בהם זכה הוא השקיע בתבונה בארוחה עסקית טובה והרגיש בר מזל.

מוסר השכל: יש אנשים שיש להם מזל. לי למשל יש מזל דגים.

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – חדר עם נוף של נהר – בבלוג של Pappa Quail

 

מודעות פרסומת

הארנב והצב – סיפור לשבת

הארנב התרוצץ באחו במהירות. הוא היה מאוד עסוק: הוא היה חייב להספיק לכרסם גזר, להתחבא מטורפים, לאכול, לשתות, להתרבות וכמובן לרוץ.

באחת מריצותיו הוא לפתע נתקל באבן גדולה וכמעט נפל. הוא קילל בקול רם ורצה להמשיך בריצה כשלפתע יצא ראש מהאבן והסתכל על הארנב בפליאה.

(כן, אני יודע שאתם לא מופתעים. ציפיתם לצב מרגע שראיתם את הכותרת. אבל אולי הארנב היה קצת מופתע?)
הארנב לא היה מופתע (אוף). מסתבר שגם הוא קרא את הכותרת. הוא התנצל בפני הצב: "אני מצטער שפגעתי בך – חשבתי שאתה אבן. אבל ידעתי שתצוץ במוקדם או במאוחר."
הצב קיבל את ההתנצלות ואמר בנימוס: "אז אתה חושב שאני אבן? אתה חתיכת שחצן מעצבן! אולי אתה רוצה להתחרות איתי?"
הארנב לא הופתע גם הפעם.הוא אמר: "אתה לא תפיל אותי בפח הזה! קראתי את הסיפור המקורי (לא זה לשבת שעדיין בשלבי כתיבה) על הצב והארנב ואני יודע שאתה מתכנן לנצח כי אתה בונה על זה שאני אירדם בדרך ואתה תתמיד במרוץ. זה לא יקרה!"
"מה לא יקרה?" – שאל הצב – "אתה לא תירדם או שהמירוץ לא יקרה? אתה  פוחד להתמודד איתי? אתה ארנב או שפן???"
הארנב לא ענה מיד. הביטחון העצמי של הצב קצת הדאיג אותו. הוא נזכר בסרט מצויר שהוא ראה פעם בו הצב רימה את הארנב על ידי כך שהציב שפע מבני משפחתו בנקודות שונות כולל קו הסיום. מכיוון שכולם נראו בדיוק אותו דבר הארנב האומלל (בסרט המצויר) חשב שהוא הפסיד.
לאחר רגע של מחשבה הוא שאל את הצב: "יש לך משפחה גדולה?"
הצב הופתע מהשאלה ואמר: "תלוי איך סופרים. יש לי 65 אחים ואחיות. איך זה נחשב במושגים של ארנבים?"
הארנב הסכים שזו לא משפחה גדולה כל כך אבל התנה את הסכמתו למרוץ בכך שהוא יפגוש את כל בני המשפחה לפני המרוץ. הוא תכנן לסמן מספר בטוש פרמננט על כל אחד מהם כדי לוודא שהם לא יתחלפו בדרך.
הצב סירב לתנאי זה אבל הסכים שהארנב יסמן רק אותו בפרמננט.
הארנב לא הסכים וביקש ערובות לכך שבני המשפחה של הצב לא יסמנו את עצמם באותו סימון וירמו אותו.
אחרי משא ומתן ארוך ומתוח הגיעו הצב והארנב לפשרה בנושא – לכל בן משפחה של הצב יוצמד בן משפחה של הארנב שיפקח עליו.

לאחר שסוכם נושא זה ביקש הארנב דגימת שתן מהצב מיד לפני המרוץ כדי לוודא שהצב לא לוקח סמים אסורים.

הצב פרץ בצחוק לשמע הרעיון והסכים מיד.
כעת הסכים הארנב עקרונית לרעיון המרוץ ונותר רק לקבוע את התאריך, השעה, המקום, אורך המסלול, זהות המזניק, הפרס למנצח והפיצויים לאלמנת המפסיד אם הוא יקבל התקף לב וימות.
בתיווך אמריקאי עם קצת עזרה מהאיחוד האירופאי הגיעו הצדדים להסכמות תוך פחות מתשעה חודשים.
אמנם ברגע האחרון השיחות כמעט פוצצו בגלל מחלוקת קשה על צבע הסרט שיסמן את קו הסיום, אבל לבסוף הושגה פשרה (סרט חצי צהוב וחצי כתום עם נקודות ירוקות).
יום המרוץ הגיע. כל החיות הגיעו לצפות באירוע המרגש של השנה. הקיפודים ארגנו הימורים (חוקיים כמובן – כל ההכנסות קודש למנכ"ל המועצה להימורי מרוצים) וכל בעלי החיים מחאו רגליים בהתלהבות כשהגיעו  הארנבים והצבים זוגות זוגות. נראה היה שהארנבים לא מסוגלים (או לא רוצים) להסיר את עיניהם מהצבים.
יו"ר מועצת הביטחון של האו"ם התכבד ביריית ההזנקה.
הארנב יצא מיד במהירות גדולה. הצב התקדם אחריו לאט אך בהתמדה.
החיות קראו קריאות עידוד ותהו האם הארנב יוכל להתמיד במהירותו הנוכחית והאם הוא יירדם באמצע הדרך.
חלקם חשדו שהצב הגניב סם הרדמה לשתיה של הארנב.
אבל הארנב לא אכזב (או שכן?) הוא המשיך לרוץ במהירות רבה וניצח בהפרש גדול.
מוסר השכל:  במקרים לא מעטים המנצח במרוץ הוא הרץ המהיר יותר
שבת שלום!
והרשומה המומלצת היא –מיומנה של אמא למגויס 2 – בבלוג של יעל כהן

 

כוחה של תפילה – סיפור לשבת

מספרים על הרב הגאון יחזקאל בעל המנדולינה (שם בדוי ורב בדוי) שבצעירותו לא היה אדם מאמין.
הוא אמנם למד בחדר כמו כל חבריו, והמלמד שלו היה מוכן להישבע שיש בו ניצוץ של גדולה, אבל בשלב מסוים הסתבר שהמלמד התכוון שניצוץ הגדולה נמצא בו- במלמד עצמו ולא ברב הגאון יחזקאל – שאז עדיין לא היה רב וגם לא הייתה לו מנדולינה, אבל ייתכן שכבר אז היה גאון.

להמשיך לקרוא

מה היה קורה אילו? הרהורים בעקבות הסרט Yesterday

בשבוע שעבר ראינו את הסרט החדש – YESTERDAY. בלי להיכנס ליותר מדי ספוילרים, ובלי לגלות פרטים שלא מופיעים בטריילרים, הסרט מספר על בחור שאיכשהו מוצא את עצמו בעולם בו לא קיימים (ולא היו קיימים) הביטלס ושיריהם. הגיבור, שבמקרה יודע לנגן ולשיר, 'כותב ומלחין´ את שירי הביטלס וזוכה להצלחה.

בסרט (שעננת ואני מאוד נהנינו בו וממליצים עליו לפחות לחובבי ביטלס) הגיבור נתקל גם בעוד דברים שנעלמו מהעולם. לא אתן פה דוגמאות (כדי להימנע מספוילרים), אבל גם דברים אלה יכולים היו להוות כר נרחב לפעילות עבור הגיבור – בהתבסס על ידע שיש לו אך לא קיים עבור כל אדם אחר בעולם.

 

הרעיון הוא לא מאוד מקורי – הוא מופיע בספרים כמו "ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור" , שם נער (או בחור) אמריקאי מוצא את עצמו בעבר הרחוק בחצר המלך ארתור ומשתמש שם בידע של זמנו כמו למשל איך לבנות אופניים.

 

מעבר לכך שנהניתי מהסרט, הוא גרם לי לחשוב: אם באופן פלאי הייתי מגיע בעצמי לסיטואציה של הגיבור, האם הייתי יכול להפיק מכך משהו?

מכיוון שאינני יודע לנגן ו/או לשיר, לא הייתי יכול לעשות הרבה עם ידיעותיי בשירי הביטלס (כן, הייתי יכול לכתוב את המילים מחדש ולחפש מישהו שילחין אותן, אבל יש לי הרגשה שהמילים בלבד לא היו זוכות להצלחה גדולה במיוחד).

 

נניח שהייתי מתגלגל לעולם בו לא הייתה מתקיימת יצירת מופת ספרותית כלשהי – לדוגמא "האמן ומרגריטה" מאת בולגקוב (ספר מאוד אהוב עלי). נניח שהייתי מסוגל לשחזר יצירה זאת מהזיכרון ולכתוב אותה מחדש ברמה שלא הייתה מביישת את המקור.

האם הייתי זוכה להצלחה עם כתב היד הזה?

לא בהכרח.

ידוע שהרבה יצירות מופת, או לפחות ספרים מפורסמים, לא בהכרח הצליחו מיד. רק לאחרונה למדתי (מהבלוג של דני קרמן) שכתב היד הראשון של שרלוק הולמס נדחה שלוש פעמים לפני שהתקבל לפרסום.  דוגמא מפורסמת מהשנים האחרונות (יחסית. אני מזדקן) היא של ספרי הארי פוטר שזכו להצלחה כבירה בעולם, אבל בתחילה הסופרת לא הצליחה למצוא הוצאה לאור שתפרסם את הספר. עם קצת חוסר מזל, סדרת הספרים הזאת הייתה ידועה רק למשפחתה הקרובה של רולינג.

 

אז מה כן הייתי יכול לעשות בעולם בו יש לי ידיעות שלא נמצאות ברשותם של אחרים? לא הייתי יכול להמציא סמארטפונים – אין לי את הידע הטכני הנדרש. אני לא בטוח שהייתי מצליח להמציא את האופניים (כמו בדוגמא של "ינקי בחצר המלך ארתור" שהזכרתי קודם) אם כי אני מבין קצת את דרך פעולתם ואולי בעזרת בעלי מלאכה מוכשרים הייתי מצליח להגיע למשהו. (אבל אופניים חשמליים?  ממש לא.)

 

בקיצור, מאוד נוח לי לחיות בעולם המודרני בו יש סמארטפונים, אופניים (גם חשמליים, אם כי זה פחות נוח), שירי ביטלס וספרים כמו "האמן ומרגריטה" ו-"הארי פוטר", אבל אין לי מספיק ידע או יכולת לשחזר אותם אם יהיה צורך בכך.

 

יש ציטוט מפורסם של סר אייזק ניוטון – "אם הרחקתי לראות, הרי זה משום שעמדתי על כתפיהם של ענקים" – כלומר שהתגליות והתובנות שלו היו מבוססות על תגליות ותובנות של מדענים בדורות קודמים ואם הוא היה צריך להתחיל מאפס הוא ודאי לא היה מגיע למה שהוא הגיע.

אני בינתיים יצרתי בערך אפס, אז אני בהחלט מקווה שלא אצטרך להתחיל מאפס.

 

ואני ממליץ על הסרט YESTERDAY!

 

וגם על הרשומה (למבוגרים בלבד) – חוויית המין הראשונה שלי במציאות מדומה – ומה היא יכולה ללמד אותנו על העתיד  – בבלוג של רועי צזנה

הנסיכה שרצתה את הירח (סיפור לשבת)

הנסיכה הייתה חולה. היא שכבה במיטה , לא אכלה, לא שתתה ולא שיחקה.
היא גם לא רקדה, לא שרה ולא ציירה.
לא קראה ספר, לא דיברה בטלפון ולא בישלה.
היא לא עישנה, לא פיצחה גרעינים ולא ירקה.
לפחות היא ראתה טלוויזיה.
אביה המלך היה מודאג מאוד.
הוא ביקר אותה כל יום לפחות לחמש דקות ושאל אותה שוב ושוב: "ילדתי! משוש חיי! מה אוכל לעשות כדי שתחלימי?"
אחרי כמה וכמה ביקורים הנסיכה שמה לב פתאום שאביה שם והוא מדבר אליה. היא הוציאה את האוזניות מהאוזניים ולאחר שגם שמעה את השאלה היא ענתה: "אבא יקר – אני רוצה את הירח. רק אם אקבל את הירח אבריא!"
ענה לה המלך: "איזה שטויות אלה? אני חושב שאת צריכה רופא."
יצא המלך בסערה, כועס על עצמו מכיוון שלא חשב על כך קודם והתקשר לקופת החולים להזמין רופא.
להפתעתו הסתבר לו שלמרות שהוא והנסיכה מבוטחים  ברמה הגבוהה ביותר ומשלמים לא מעט זהב לקופת החולים בכל חודש, הם אינם זכאים לביקור בית.
שלח המלך את אחד מאביריו חמוש במגן זהב וחרב פיפיות לקופת חולים ותוך זמן קצר חזר האביר יחד עם רופא.
הרופא בדק את הנסיכה ביסודיות ולאחר מכן אמר למלך: :אין ספק שהנסיכה חולה. אולי אפילו חולה מאוד. אבל זה כנראה רק וירוס. אני יכול לרשום לה משהו להקלה על הסימפטומים".
התייעץ המלך עם הנסיכה והיא אכן ביקשה "משהו להקלה על הסימפטומים".
הוציא הרופא פנקס מרשמים, רשם משהו בכתב ידו הבלתי קריא, הוסיף חתימה וחותמת ונס על נפשו.
לקח המלך את המרשם והלך לבית המרקחת.
הסתכל הרוקח על המרשם ואמר: "ירח? אין לנו ירח בבית המרקחת".
"על מה אתה מדבר?" שאל המלך ההמום והרוקח הסביר לו שהמרשם בפירוש אומר: "ירח".
אחרי דין ודברים קצר רכש המלך תרופה הומואופטית מעולה שיכולה לרפא כל מחלה.
המלך חזר בשמחה הביתה והציע את התרופה המצוינת לנסיכה שדחתה אותה בבוז ואמרה: "אבל איפה הירח? הרופא רשם לי את הירח!"
המלך הבין שנרקמה קנוניה נגדו ופנה לבכיר יועציו – שר החוץ הנכבד.
שר החוץ הקשיב בכובד ראש לסיפורו המרגש של המלך ואמר:

"פנית לאדם הנכון. אני שר החוץ והירח נמצא בחוץ. אין מתאים ממני להשיג את הירח עבור הנסיכה!"

שר החוץ זימן מיד את האסטרונום הראשי במדינה – בו הוא ראה את שגריר הירח – הושיב אותו על כסא נמוך במיוחד ונזף בו במשך שלוש שעות ברציפות על כך שהוא לא הביא את הירח לנסיכה.
לאחר מכן הוא איים על האסטרונום בגירוש מהארץ וניתוק הקשרים הדיפלומטיים עם הירח, אבל האסטרונום המשיך לטעון בתוקף שאין ביכולתו להביא את הירח.
חזר שר החוץ אבל וחפוי פנים אל המלך והודה בכשלונו.
פנה המלך ליועצו השני – שר האוצר הצעיר והחתיך – וסיפר לו את סיפורו.
אמר לו שר האוצר: "פנית לאדם הנכון! אני מסוגל לעשות הכל".
כתב שר האוצר סטאטוס נרגש בפייסבוק שלו בו הוא פנה אישית לירח וביקש ממנו לרדת ממרום מושבו ולגשת אל הנסיכה.
אבל למרות שפתו השנונה של שר האוצר, הירח לא נענה וגם הוא (שר האוצר, לא הירח) נאלץ להודות בכשלונו.
פנה המלך ליועצו השלישי – שר החינוך השמנמן והצחקן – וביקש את עזרתו.
שר החינוך צחקק ופנה מיד לחדר הנסיכה. במשך שעות רבות הוא לימד אותה עובדות מדהימות ומשעממות על הירח כולל גודלו, מרחקו מכדור הארץ ומספר האנשים שהגיעו אליו לפני גיל 21.
בהתחלה הנסיכה סירבה להקשיב והתבצרה במכשיריה האלקטרונים, אך כשהשיעור הגיע לשעתו השישית צעקה הנסיכה: "אני לא רוצה לשמוע יותר אף מילה על הירח!" היא קמה ממיטתה בקפיצה ורצה החוצה.
המלך שמח מאוד לראות את הנסיכה מחוץ למיטה. הוא הודה לשר החינוך במילים נרגשות וקיצץ את תקציבו לטובת תקציב הביטחון.
מוסר השכל:   תן לרעב דג והוא ישבע ליום אחד. למד אותו הכל – אבל הכל – על דיג ודגים והוא יהפוך לצמחוני
שבת שלום!
הסיפור כמובן מבוסס באופן חלקי מאוד על סיפור הילדים החביב "הנסיכה שרצתה את הירח"
והרשומה המומלצת היא – המהפיכה היער עד – אביגדור המאירי – בבלוג של דני קרמן

 

סיפור חכמים לשבת הראשונה אחרי סיום שנת הלימודים

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שהיו מסובין בבני ברק וסיפרו ביציאת התלמידים מבתי הספר.

אמר רבי עקיבא: "עבדים היינו למערכת החינוך ויצילנו חודש יוני מידם"

אמר רבי אלעזר: "בכל יוני ויוני מצווה עלינו לספר ביציאת בתי הספר – או לפחות ככה זה נראה אם מסתכלים על ההיסטוריה של הבלוג"

שאל רבי אליעזר: "מה נשתנה היוני הזה מכל יוני שלפניו?"

להמשיך לקרוא

עשרת השבטים האבודים – סיפור לשבת

 

הארכיאולוג, ההיסטוריון וחוקר התנ"ך הנודע דוקטור נתן "נתניה" כהן כינס אסיפת עיתונאים חשובה תוך פיזור רמזים והבטחות לתגלית הגדולה ביותר של המאה ה-21.

הוא גם הבטיח כיבוד נדיב ולכן הגיעו ביום המיועד עשרות עיתונאים ועוד כמה עוברי אורח והומלסים.

להמשיך לקרוא