פיל-פילון אפו ארוך (סיפור לשבת)

ההיריון של אמא פילפילה היה קשה וארוך. קודם היו בחילות, אח"כ כאבי גב והיה קשה לסחוב את הבטן הגדולה.
רבים ממכריה חשבו שיש תאומים ברחמה אבל הרופא התעקש שמדובר בפילפילון אחד.
אמא פילפילה ממש ספרה את הימים עד תאריך הלידה המשוער, וכשהוא עבר ההריון כאילו נהיה קשה יותר.
אבל שבועיים לתוך החודש ה-23 של ההיריון החלו לפתע הצירים ולאחר לידה לא ארוכה ולא קצרה יצא לאוויר העולם פילפילון מתוק בעל אף ארוך במשקל של 132.4 ק"ג.
במבחן האפגר הוא קיבל תוצאה מושלמת ואמא הייתה מאוד גאה בו, אבל היה דבר אחד שקצת הטריד אותה: נראה היה שלמרות אפו הארוך, פילפילון לא ידע כיצד לדרוך.
רופא הפילפילונים הרגיע את אמא והסביר לה כי זה טבעי מאוד שפילפילונים יתחילו לדרוך רק כמה שעות לאחר הלידה – לפעמים אפילו רק ביום שמחרת.
הוא הדגיש שפילפילון עם אף ארוך שכזה ודאי יידע כיצד לדרוך מהר מאוד.
למחרת בבוקר אמא פילפילה התעוררה מלאת שמחה מהולה בתקווה (או להיפך), אך לאכזבתה הרבה פילפילון עדיין שכב לידה באותה תנוחה שבה נרדם – נראה היה שהוא עדיין לא היה רגיל ללכת.
אמא קמה בעדינות והתרחקה בשקט כמה צעדים מפילפילון.
ואז היא קראה לו בקול עדין ומתוק: "פילפילון! בוא אליי! צעד קדימה!"
למרבה השמחה וההתרגשות פילפילון קם ונעמד על רגליו!
אמא מחאה את אוזניה בהתרגשות אבל פילפילון לא צעד אפילו צעד אחד. הוא הביט קדימה ואחורה כאילו הוא מחפש את אמא, או את הג`ונגל, או את עצמו, אבל היה נראה שהוא לא זוכר איפה הפנים שלו ואיפה האחוריים שלו.
ככה הוא עמד לו ולמרות כל עידודה של  אמא לא התחיל ללכת. הוא לא הניע רגל – רק את אפו הניף כמו דגל (אתם ודאי זוכרים שהיה לו אף ארוך).
אמא המבוהלת התקשרה לסבתא פילה לבקשת הנחיות. סבתא פילה הרגיעה את אמא והסבירה לה שזה רק טבעי שפילפילון שרק אתמול נולד עדיין לא יידע לדרוך. זה שהוא עומד זה כבר סימן טוב וזה שיש לו אף ארוך זה סימן מצוין.
כל שצריך – לטענת סבתא – זה סבלנות. היא זוכרת שאמא פילה עוד הייתה גורה קטנה וגם היא לא ידעה כיצד לדרוך שעתיים אחרי הלידה, אבל היא הייתה פילה כל כך חמודה וכל השכנים אמרו שהם מעולם לא ראו פילונת כזאת חמודה ו…
סבתא המשיכה בסיפוריה זמן ארוך וכל אותו זמן פילפילון עדיין ניסה להבדיל בין פנים ובין אחור ללא הצלחה וכמובן שהוא לא צעד אפילו צעד אחד.
אבל הסוף היה מבהיל. מאוד מבהיל.
אני חייב לעצור פה ולבקש מחולי לב, נשים בהריון וחולים במחלות כרוניות להפסיק לקרוא.
אני רציני: למען בריאותכם הפסיקו לקרוא כעת.
אני איני אחראי לנזקים שיגרמו למי שיקרא את הסוף המבהיל וכל הקורא עושה זאת על אחריותו.
ולקוראים שעומדים – מומלץ מאוד לשבת.
אתם יושבים? יופי.
אפשר לגשת לסוף המבהיל:
ברעש גדול, תוך הרמת ענני אבק בא הביתה אבא פיל. במשקל של שבעה טון ובגובה של כמעט ארבעה מטרים הוא הטיל אימה על כל סביבותיו.
לא פלא שפילפילון נבהל מאוד.
אבא פיל ניגש אליו ואמר – "פילפילון, מה דעתך לצעוד קצת? בשביל אבא?"
ופילפילון מיד התחיל לצעוד!
מוסר השכל: מה שלא הולך בדרכי נועם הולך בעוד יותר דרכי נועם
שבת שלום!
תודה למרדכי זעירא על כתיבת השיר המקורי
והרשומה המומלצת – ספרא וסייפא – בבלוג של עדה ק

 

אהבה בימי קורונה – סיפור לשבת ולוולנטיין דיי

שבועות רבים לפני החג הקדוש וולנטיין דיי (על שם האדמו"ר הקדוש וולנטיין זצוק"ל זיע"א), חיפש עונג (שם בדוי) דרכים חדשות ומקוריות להפתיע את אהובתו אהובה (שם בדוי גם כן) ולבטא את גודל אהבתו רבת השנים אליה.

עונג הקפיד כבר שנים רבות לקנות לאהובתו מתנות בכל וולנטיין דיי ובכל ט"ו באב. הוא לא רצה שיהיה לאהובה ספק – אפילו הקטן ביותר – באהבתו אליה והוא היה משוכנע שאם חלילה לא יקנה מתנה ליום האהבה (העברי והלועזי) או ליום ההולדת או ליום הנישואים אהובה תחשוד שהוא כבר לא אוהב אותה.

(יכול להיות שאתם קצת לועגים כעת לעונג – כמוני – אבל היו לו נסיבות מקלות: כל אמצעי התקשורת שידרו לו מסרים מפורשים ומרומזים על כך שגברים שלא קונים מתנות לבנות זוגם לא באמת אוהבים אותן).

בשנים הראשונות הסתפק עונג במתנות פשוטות יחסית, ורד עטוף בצלופן, לב משוקולד או יציאה למסעדה קצת יותר מפוארת מהרגיל. זה התאים מאוד לימים בהם עונג ואהובה היו צעירים ועניים.

אבל עם חלוף השנים וההשמנה של עונג, אהובה וחשבון הבנק שלהם, עונג הרגיש צורך לשדרג את המתנות. הוא תמיד היה צריך להתעלות על המתנות של השנה שעברה ולהיות גם מקורי יותר.

בהתחלה זה היה קל יחסית. זר פרחים במקום פרח בודד (והזר כמובן תמיד יכול לגדול יותר – בנפח ובמחיר), בונבוניירה (בצורת לב) במקום שוקולד בצורת לב  ומסעדה יוקרתית במיוחד במקום סתם מסעדה. שדרוגים אלה ענו על הצורך בהוצאת סכום גבוה יותר, אבל קצת פחות על הצורך במקוריות. עונג ציין לעצמו בצער שאהובה כלל לא הופתעה כשהעניק לה זר פרחים גדול ובונבוניירה ענקית (בצורת לב) במסעדה היוקרתית ביותר בישראל (אליה הוא נאלץ להזמין מקומות חודש מראש).

לכן הוא התחיל לקנות מתנות יותר ויותר מקוריות שכללו מחוות רומנטיות יקרות ערך כמו רכיבה על סוסים על החוף בשקיעה, טיול בכדור פורח עם הזריחה, שיט בגונדולה בצהרי היום (כמובן כחלק מטיול לוונציה) ונשיקה בחצות הלילה על ההר הגבוה ביותר במזרח ארצות הברית.

הבעיה הייתה כמובן שבכל אירוע הוא הרגיש צורך להתעלות על האירוע הקודם. זה לא היה קל.

לאחר ט"ו באב של שנת תשע"ט (אותו אהובה ועונג בילו על הר געש בניו זילנד) עלה בדעתו של עונג רעיון מעולה לוולנטיין דיי הקרב ובא עלינו לטובה: שייט תענוגות! מה יכול להיות יותר רומנטי משייט רומנטי בספינה מפוארת?  כמובן שייט רומנטי בספינה מפוארת לחופי יפן.

עונג מיהר לרכוש כרטיסים ולקראת החג הקדוש (למעשה כמה שבועות קודם כי היה מדובר בחופשה ארוכה) הוא הפתיע את אהובה במחווה הרומנטית המדהימה.

עונג ואהובה נהנו מאוד בחופשה עד היום בו (כצפוי לכל מי שקרא את הכותרת) התגלה כי אחד הנוסעים בספינה חלה בקורונה. כל הנוסעים הוכנסו להסגר ועונג ואהובה נאלצו להיות יחד בחדר 24 שעות ביממה, ללא כל הסחות דעת, לראשונה בעצם מאז שנפגשו.

המצב המוזר הוליד שיחות רבות (ופה ושם גם שתיקות ארוכות). בניגוד למה שחושבים חלק מהקוראים זה לא הסתיים בגירושים, אבל עונג הופתע לגלות שאהובה מאסה מזמן בכל ההפתעות והמתנות וגם בנזק שהן עושות לחשבון הבנק המשותף שלהם.
לאחר שההסגר הוסר חזרו עונג ואהובה לחייהם הרגילים ובט"ו באב תש"פ הסתפק עונג (בחרדות קשות ובייסורי מצפון) בוורד בודד ובשוקולד בצורת לב.

מוסר השכל: אהבה לא נקנית בכסף

שבת שלום וולנטיין דיי שמח!

 

הבהרה: אני לא חושב שאפשר לצחוק על קורונה או על אהבה. אבל אני ממש נגד הציווי של קניית מתנות בימים קבועים מראש כדי להביע אהבה.

 

והרשומה המומלצת היא –

A Long Day's Work and Reward: Glen Aulin to McCabe Lake – בבלוג של Mamma Quail

 

האיש הירוק – סיפור לשבת ולט"ו בשבט

אם במקרה אני פוגש מישהו שלא מבין למה אני לא משתמש בכלים חד פעמים,  או חושב שאני תינוק מכיוון שאני טבעוני , אם במקרה אני פוגש מישהו כזה אני תיכף מספר לו על האיש הירוק:

היה היה פעם בעיר לא מספיק ירוקה, גר לו איש אחד, איש ירוק. האיש הירוק גר בבית משותף גבוה (שהוא הרבה יותר אקולוגי מבית צמוד קרקע כמובן) שנבנה בבנייה ירוקה. הייתה לו מרפסת ירוקה מלאה עציצים ירוקים ואפילו החלונות שלו היו ירוקים.

להמשיך לקרוא האיש הירוק – סיפור לשבת ולט"ו בשבט

חוטב העצים – סיפור (ושיר) לשבת

האמת היא שלא רציתי לכתוב סיפור לשבת. לא רציתי לכתוב בלוג שיכיל סיפורים ושירים.

גם לא רציתי לעבוד במחשבים… זה מקצוע כל כך משרדי.

רציתי לעסוק במקצוע גברי אמיתי. לעבוד בעבודה פיזית מאומצת בחיק הטבע.

כן, רציתי להיות חוטב עצים. חוטב עצים בקנדה. לקפוץ מעץ לעץ בזמן שהם צפים בנהרות של קולומביה הבריטית.  עצים כמו הסקויה, ארזית, אשוח ועוד עצים גבוהים וחסונים שלא רואים כמותם בארץ שלנו.

להמשיך לקרוא חוטב העצים – סיפור (ושיר) לשבת

008 וביקור הבכירים -סיפור לשבת

הסוכן החשאי גיא אג"ח בעל הרישיון לאופנוע קל עד 125 סמ"ק ובעל תג העובד 008 נקרא במפתיע ובדחיפות למשרדה של מנהלת הסוכנות מ.
בדרכו למשרדה של מ. ניסה גיא להבין מהי הסיבה לזימון הבהול. בימים האחרונים הוא לא איחר לעבודה יותר מדי פעמים לכן ככל הנראה לא מדובר בנזיפה הרגילה.
מצד שני, כבר כמה זמן לא הייתה לו משימה של ממש לבצע וגיא קצת חשש שמא שירותיו כבר לא נדרשים לסוכנות ובעצם זוהי הקדמה לשימוע.

להמשיך לקרוא 008 וביקור הבכירים -סיפור לשבת

תעלומת המרק – סיפור לשבת

באופן די צפוי לאמצע ינואר, החורף היכה בוורשה בכל עוזו. בעצם, ממש לא במלוא עוזו. הטמפרטורות היססו האם לרדת מתחת לאפס או להישאר מעליו. הגשם לא החליט אם הוא גשם קפוא או סתם גשם.

אני התאזרתי בסבלנות וחיכיתי לשלג. למרות שהוא עדיין לא הגיע קיצצתי בכמויות הגלידה והגדלתי במעט את כמויות המרק שאכלתי. אין כמו מרק חם בחורף – ולא צריך להיות בלש שביל לדעת את זה. (אבל בהחלט לא מזיק להיות בלש!)

להמשיך לקרוא תעלומת המרק – סיפור לשבת

ההצטננות – סיפור לשבת

הצטננתי. זה לא סיפור גדול. אפילו לא סיפור. קורה לכל אחד – והרבה פעמים במהלך חייו.
אני לא מהמפונקים או המתפנקים. אני לא מתרגש מהצטננות קטנה. קצת נזלת, קצת שיעולים, קצת עיטושים, קצת כאב גרון… אף אחד לא מת מזה.

בסה"כ צריך לקחת אתי לעבודה הרבה טישיו וקצת כדורים נגד כאב גרון. וגם כדורים נגד הצטננות.
וחשוב לשתות הרבה תה (ועל הדרך גם לא מעט קפה).

זהו. פשוט מאוד.

להמשיך לקרוא ההצטננות – סיפור לשבת