חום אוקטובר – נובמבר

כשנחום (שם בדוי) התעורר בבוקר,  הוא מיד בדק את לוח השנה (כלומר את התאריך בסמארטפון שלו). התאריך היה 12.11, כלומר י"ב בנובמבר. כלומר, לפי חישוביו הזהירים של נחום, תחילת החורף (או לפחות שיא הסתיו).

מכיוון שכך, נחום לבש את בגדיו החורפיים ונעל מגפיים אופנתיים. הוא התלבט בשאלה האם צריך  לקחת מטריה ואחרי זמן קצר החליט לבדוק את מזג האוויר החזוי.

באינטרנט כתבו שהיום יהיה שרב??? 30 מעלות??? נחום גיחך קצת על טפשותם של החזאים, הטיל מטבע והחליט שאין צורך במטריה.

להמשיך לקרוא

טיול משפחתי באמסטרדם – ספטמבר 2019 – חלק ב'

רשומה זאת היא המשך לחלק הראשון.

ביום השני תכננו לנו ביקור במוזיאון רייקס – Rijksmuseum  – ובגנים הבוטניים של אמסטרדם.

בדרך עצרנו בבניין האופרה. כשתכננתי את הטיול קראתי שבלובי של הבניין קיים פסל מעניין של כנר השקוע בתוך הרצפה. חשבתי שאם נעבור לידו ניכנס לראות. בשלב התכנון לא הבנתי שהמלון מאוד קרוב לשם ונעבור לידו כמעט כל יום, אבל זה התגלה ביום הראשון.

הפסל בהחלט מעניין:

20190919_084056

להמשיך לקרוא

עוץ לי גוץ לי במאה ה-21

קהל נכבד, ברגע זה, מתחיל הסיפור בבלוג. זה אולי הרגע לגלות את הנפשות הפועלות, אבל במחשבה שנייה אכתוב את הסיפור כמו כל סיפור אחר בבלוג שלי. אז רק אסתפק בלומר: בוקר טוב, בוקר טוב.

(ואם אתם קוראים בערב: ערב טוב, ערב טוב).

להמשיך לקרוא

טיול משפחתי באמסטרדם – ספטמבר 2019 – חלק א

לפני לא מעט חודשים עלה בדעתה של עננת רעיון מעניין: ביולי הבת הגדולה שלנו תשתחרר ביולי (אני עדיין לא מאמין שאני אבא לחיילת משוחררת…) והבן צפוי להתגייס מתישהו אחר כך – אפשר יהיה למצוא זמן בין לבין לטיול משפחתי לחו"ל!

הטיול המשפחתי האחרון שלנו לחו"ל בהרכב מלא היה לפני שהבת התגייסה, כך שכולנו שמחנו על הרעיון. הזה היעד נבחר די מהר – אמסטרדם.

אני ביקרתי באמסטרדם לא מעט פעמים אך רק בענייני עבודה. למעשה הייתי שם 8 פעמים בשנה אחת, כאשר בחלק מהפעמים הייתי שם רק ליום אחד ובחלק לשבוע שלם. הספקתי לראות קצת מאמסטרדם, אבל כמובן לא הרבה (ובוודאי לא אף מוזיאון).  עננת והילדים לא היו שם אפילו פעם אחת.

בינתיים דברים קצת הסתבכו עם הבן – הוא החליט להירשם לעתודה והיינו קצת בחוסר ודאות לגבי השאלה מתי יתגייס (תשובות לעתודה מתקבלות די ברגע האחרון). כתוצאה מכך לא בצענו כל תכנון בפועל עד לשלב מאוחר יחסית, כאשר הבן הודיע שבלי קשר לתשובות הוא מאוד מעוניין לנסוע.

באותו שלב (אוגוסט) חשבנו על שני תאריכים אפשריים – או תחילת ספטמבר (מיד לאחר תחילת שנת הלימודים שלראשונה מזה זמן רב לא רלוונטית לנו) או ביום הבחירות 17.9 (כמובן לאחר שנבחר).

לאחר התלבטות מסוימת בחרנו בתאריך השני. החלטנו להקדיש שבוע לנסיעה (עוד לפני שעשינו תכניות מפורטות).

להמשיך לקרוא

העץ הנדיב (סיפור לשבת)

אילן (שם בדוי) היה עץ די בודד. כלומר, הוא היה בודד כי לא היו בקרבתו עצים אחרים, אבל הוא לא היה לגמרי בודד כי לשמחתו כל יום הייתה קבוצה של ילדים וילדות מגיעה לשחק אתו.

אילן אהב את הילדים והם אהבו אותו. הם לא הגיעו כל יום, אבל כשהם הגיעו הם היו אוספים את העלים שלו ועושים מהם כתרים, שמלות מפוארות וכסף דמיוני (גם הכתרים והשמלות היו דמיוניים, אבל קצת פחות מהכסף) ושיחקו בלהיות עשירים (ומאושרים).

ואילן היה מאושר.

אבל הזמן חלף והילדים והילדות גדלו ולעיתים קרובות אילן נשאר לבדו.

ואז, יום אחד הם פתאום הגיעו. אילן מאוד שמח ואמר: "בואו! תאספו את העלים שלי ותשחקו בלהיות עשירים ומאושרים!"

אבל אחת הילדות אמרה: "אנחנו כבר יותר מדי גדולים בשביל לדמיין שאנחנו עשירים (ומאושרים). אנחנו יודעים היום שיש הרבה עוני במדינה והחלטנו להקים עמותה שתאסוף תרומות למען העניים. כבר חילקנו את כל התפקידים  (אני הדוברת כמובן), אבל כסף לא הצלחנו לגייס. אתה יכול לתת לנו קצת כסף (אמיתי)?”

"אני מצטער" – אמר אילן – "אין לי כסף , יש לי רק עלים ותפוחים. קחו את התפוחים שלי, תמכרו אותם ויהיה לכם כסף!"

הילדים טפסו על העץ בשמחה, קטפו תפוחים והלכו.

ואילן היה מאושר.

אבל הילדים הלכו ולא חזרו הרבה זמן ואילן היה עצוב.

ואז יום אחד הם חזרו ואילן רעד מרוב שמחה ואמר: "בואו ילדים! בואו תשחקו בעלים שלי ותהיו מאושרים!". "אנחנו יותר מדי עסוקים ואין לנו זמן לשחק" – אמרה הדוברת. אנחנו מקימים את התשתית לעמותה שלנו ואנחנו מחפשים משרד מתאים, אבל הכל כל כך יקר! אתה יכול לתת לנו משרד?"

"אין לי משרד" – אמר אילן – "אבל אתם יכולים לקצץ את הענפים שלי ולבנות מהם משרד ואז תהיו מאושרים".

הילדים מיהרו לקצץ את הענפים ולקחו אותם לבנות משרד.

ואילן היה מאושר.

ושוב הילדים לא חזרו הרבה זמן ואילן היה עצוב. וכשהם חזרו יום אחד הוא היה כל מאושר שבקושי הצליח לדבר. (לא ברור איך הוא הצליח לדבר כשהוא לא היה כל כך מאושר, אבל זה רק סיפור).

"בואו ילדים" – לחש אילן – "בואו לשחק".

"אנחנו יותר מדי עצובים בשביל לשחק"- אמרה הדוברת – "העמותה שלנו מאוד הצליחה וקיבלנו תמיכה ותרומות מהרבה גופים. בכסף שכרנו משרדים מפוארים ולקחנו לנו משכורות יפות ופתאום מבקר המדינה התחיל לחקור למה רק 10% מהתקציב שלנו (לכל היותר) הולך לעניים. אנחנו חוששים להגיע למשרדים שלנו כי המשטרה עלולה להגיע כל יום לעצור אותנו. אנחנו צריכים לברוח מפה כמה שיותר מהר ואנחנו רוצים סירה כדי שנוכל להפליג לקפריסין בלי לעבור בביקורת הגבולות (יש נגדנו צו עיכוב יציאה מהארץ). אתה יכול לתת לנו סירה?"

"כרתו את הגזע שלי ובנו לכם סירה" – אמר אילן – "כך תוכלו לברוח לקפריסין ולהיות מאושרים"

הילדים כרתו את הגזע ובנו להם סירה והפליגו לקפריסין.

ואילן היה מאושר, אבל לא מאושר ממש.

ואחרי הרבה זמן הילדים חזרו שוב.

"אני מצטער ילדים" – אמר אילן – "אבל לא נשאר לי שום דבר לתת לכם. התפוחים שלי כבר אינם".

"מחיר התפוחים ירד מאוד בגלל שהממשלה פתחה את השוק ליבוא" – אמרה הדוברת.

"הענפים שלי כבר אינם" – אמר אילן – "לא תוכלו לבנות משרד"

"אנחנו לא רוצים משרד עלוב" – אמרה הדוברת – "החלטנו לפתוח דף חדש"

"הגזע שלי כבר איננו" – אמר אילן – "לא תוכלו לבנות סירה ולברוח מפה שוב"

"אנחנו לא מתכוונים לברוח" – אמרה הדוברת – "החלטנו לפנות לפוליטיקה ולמחות על השחיתות של מערכת המשפט"

"אני מצטער" – אמר אילן – "הלוואי שיכולתי לתת לכם משהו, אבל לא נשאר לי כלום. אני סתם גזע כרות וזקן… אני מצטער".

"גזע כרות זה מצוין!" – קרא אחד הילדים. הדוברת הסתכלת עליו במבט מאיים אבל הוא המשיך – "אנחנו יכולים לעמוד עליו ולצעוק סיסמאות נגד הפרקליטות!"

"אם כך" – אמר אילן וזקף את עצמו כמה שרק הצליח – "אם כך גזע כרות וזקן יכול להועיל בפוליטיקה! בואו ילדים, עמדו עליי וצעקו סיסמאות!"

הילדים טיפסו עליו והתחילו לצעוק ואילן היה מאושר.

מוסר השכל: יש הרבה מוסרי השכל בסיפור הזה. אבחר בכך שגם אנשים שלכאורה לא מסוגלים לעשות כלום יכולים בכל זאת להצליח בפוליטיקה

שבת שלום!

תודה לשל סילברסטיין על הסיפור המקורי.

והרשומה המומלצת היא – הסופרים שמשוחחים איתי – בבלוג של דני קרמן

 

התמונה באדיבת ויקיפדיה

 

אחרי החגים (יתחדש הכל?)

חגי (שם בדוי כמובן) היה בעל מקצוע יוצא מהכלל. מכך שהוא יצא מן הכלל אם יכולים להבין שהוא היה אמין, אחראי, יעיל וגם לא יקר.
אבל מכך שהוא היה "בעל מקצוע" קשה להבין מה המקצוע שלו. האם הוא היה נגר? אופה? סנדלר? לעת עתה זה סוד.
וכעת, כשמותר לגלות את הסוד, אשתמש בזכות זאת ואגלה שחגי היה כלבויניק לכל דבר ועניין: הוא ידע לתקן תריסים, לצבוע, לרצף, להתקין מערכת הפעלה, לבצע תיקוני חשמל קלים, לתקן מכונות כבדות, להכין כבד קצוץ ואפילו להחליף נורות שרופות.
קהל לקוחותיו של חגי ידע שאפשר להזמין אותו לתקן כמעט כל בעיה והוא כמעט תמיד יגיע מהר וכמעט תמיד יפתור את הבעיה. (לעיתים הוא רק כמעט פתר את הבעיה אבל זה לא קרה תמיד).
בערב ראש השנה התקשר אל חגי אחד מלקוחותיו הוותיקים וביקש ממנו לבוא בדחיפות כדי לתקן תקלה בטלוויזיה שלו (של הלקוח, לא של חגי). חגי כמובן נענה לבקשה ומיהר להגיע לביתו של הלקוח.
לאחר שהוא פירק את הטלוויזיה למרכיביה הוא גילה מהי הבעיה, אבל לצערו לא היה ברשותו חלק חילוף מתאים.
מכיוון שהחנויות כבר נסגרו, חגי לא היה יכול להשיג חלק מתאים. הוא הבטיח ללקוח שהוא יחזור עם החלק יום לאחר החג, אבל להפתעתו הלקוח ביקש שיחזור לא אחרי החג אלא אחרי החגים. הסתבר שמיד עם סיום ראש השנה מתכנן אותו לקוח לטוס לחו"ל והוא יחזור רק לאחר סוכות.
חגי נאלץ להסכים, אך בהיותו בעל מקצוע אחראי הוא ניגש כבר ביום שאחרי ראש השנה לחנות החלפים החביבה עליו כדי לקנות את החלק החסר. באופן מוזר החנות הייתה סגורה ושלט על הדלת הודיע כי בעל החנות יצא לחופשה ויחזור אחרי החגים.
חגי לא התייאש. הוא פנה לחנות החלפים הקצת פחות חביבה עליו. החנות אכן הייתה פתוחה, אבל המוכר בחנות הסביר שהחלק הנדרש חסר במלאי (לא סתם זאת הייתה החנות הפחות חביבה על חגי!) ובגלל שהספק בחופשה הוא יוכל להשיג את החלק רק אחרי החגים.
חגי ניסה את מזלו בעוד כמה מקומות, אך גילה שלפני שיגיע "אחרי החגים" הוא לא יוכל לרכוש את החלק החסר. הוא התנחם בכך שבכל מקרה הוא לא יוכל להשתמש בחלק לפני "אחרי החגים" והתכוון לשכוח מכל העסק עד אחרי החגים, אבל הוא נתקל בעוד ועוד דחיות והבטחות ל"אחרי החגים" כך שהחגים והאחרי לא יצאו מראשו.
בשלב מסוים (בין יום כיפור לסוכות) הבין חגי שבתקופת החגים אין כמעט אנשים עובדים בארץ. נאמן לאמרה הישנה – "אם אתה לא יכול לנצח אותם – הצטרף אליהם" – הוא החליט לצאת לחופשה בעצמו ולחזור לעבודה אחרי החגים.
(במאמר מוסגר אוסיף שאמנם מקור האמרה הנ"ל הוא ככל הידוע לי באנגלית – If you can't beat them, join them  – אבל  כמו הרבה דברים אחרים אמרה זאת נשמעת הרבה יותר טוב ביידיש. לצערי אני לא יודע יידיש ולכן הדברים לא נשמעים לי טוב יותר, אבל לשמחתי יש לי שירותי תרגום של גוגל. אני לא יודע כמה אפשר להסתמך עליהם אבל בכל אופן התרגום המוצע שקיבלתי הוא – אויב איר קענען נישט שלאָגן זיי, פאַרבינדן זיי" ואין לי כל ספק שזה נשמע טוב יותר.)
והנה תם לו חג הסוכות. חגי השיג את החלק החסר והתקין אותו (זה לא פתר את הבעיה בטלוויזיה, אבל זה כבר סיפור אחר). הוא ניסה לחזור לשגרה של לפני החגים, אבל הוא גילה שהוא ממש מתגעגע לימי החופשה שלו.
עיון בלוח השנה גילה לו שגם בדצמבר יש חגים – ואפילו חגיגיים מאוד – ולכן הוא החליט לדחות את החזרה לשגרה לינואר, מיד אחרי החגים (חנוכה וכריסטמס).
אבל ייתכן שהוא יחליט לחכות שגם ט"ו בשבט ,פורים ופסח יעברו.
מוסר השכל: לשמחתנו תמיד יש עוד חגים
שבת שלום!
והרשומה המומלצת היא – חמישים וחמש – בבלוג של שושן פרא
בהצלחה לבן שלי בלימודים בטכניון!

שישו ושמחו בשמחת תורה (עם דגל כמובן)

שמחה (שם בדוי) היה מאוד שמח ומאושר כשחג שמחת תורה התקרב. הסיבה העיקרית לשמחתו הייתה כי מבעוד מועד (ועוד טרם חול המועד) קנו לו הוריו דגל שמחת תורה אמיתי, המתאר בצבעים חיים ונוצצים את חגיגות שמחת התורה.
יתרה מכך – את הדגל פיאר מוט מחודד שעליו הבטיחו ההורים לקראת החג עצמו לתקוע תפוח אדום.
אבל יומיים לפני שמחת תורה פגם משהו בשמחתו של שמחה. הוא ביקש לוודא שהתפוח על ראש הדגל יהיה טבול בדבש ולאכזבתו הרבה ההורים הסבירו לו שתפוח בדבש שייך לראש השנה ולא לשמחת תורה. הבעיה הייתה ששמחה אהב את התפוחים שלו רק עם דבש.
הוא התחנן, בכה, איים ואף שבת רעב עד שההורים הסכימו למרוח את התפוח האדום בדבש.
זוג זבובים שעברו בסביבה היו מאוד שמחים ומאושרים לגלות את הדבש שעל התפוח שעל הדגל. הם מיהרו להקים משפחה על ראש התפוח.

אבל משהו פגם בשמחתם…

להמשיך לקרוא