למי נצביע השנה?

 

כמו בכל שבוע, אני ירשום פה בבלוג שלי פרשנות פוליטית אמיתית, עמוקה ורצינית – לא כמו הפייק ניוז שאתם קורים בכל האתרים הסמולנים הפשיסטים המושחתים.

אבל השבוע, בגלל שהבחירות מתקרבות ולא פחות בגלל שפורים מתקרב (יש שמועות אפיל שהוא ממש היום) אני ינתח לכם למי כדאי להצביע.

 

זה ביכלל לא סוד שבבחירות האלה יש המון מיפלגות ולכן יש הרבה סיבות להתבלט למי להצביעה. אני פב בפוסט יעשה לכם סדר ואני מבטיח שאחרי שתקראו מה שיש לי להגיד תדעו בדיוק למי להצביעה.

 

זה גם לא סוד שאנחנו בבחירות הכי הכי גורליות מאז שקמה המדינה. השנה נצטרך להחליט אחת ולתמיד מי ינהיג אותנו בארבע השנים הקרובות (או הרבה פחות) – צריך לדעת להבדיל בין הבוגדים למושחטים, בן הרמאים לגנבים, בין השקרנים לפחדנים ובין האפסים לעלובים.

 

האמת שזה קל מאוד לדעת למי להצביעה השנה. נתניהו המלך נמצא בצרות גדולות כי כל התשקורת הסמולנית מאיימת עליו להפיל אותו בבחירות בצורה דמוקרטית ולכן חייבים להצביע בשבילו כי אין אף אחד שיכול להחליף אותו ובלעדיו המדינה תהיה במצב עוד יותר גרוע ממה שהיא איתו.

 

גם כן חייבים להצביע לגנץ בגלל שהוא כזה חתיך וגבוה – מחקרים מדעיים באינטרנט מוכיחים שאין כמו גברים חתיכים וגבוהים להיות מנהיגים. גם שארל דה גול היה גבוה. חוץ מזה במפלגה שלו יש הכי הרבה פלאפלים ואני מאוד אוהב לאכול פלאפל וחוץ מזה השם של המפלגה הוא "כחול ולבן" וכולם יודעים שכחול ולבן זה צבע שלי אז ברור שאני יצביע בשבילו.

 

חוץ מזה חייבים להצביע בשביל מפלגת האבודה. קודם כל ביגלל שזאת המפלגה שהקימה את המדינה שלנו שהיא המדינה היהודית היחידה בכל העולם. שנית כל בגלל שאבי גבאי יצא גבר גבר שהוא זרק את ציפורה והוא מבטיח שינוי ואני אהבתי את מפלגת שינוי. וחוץ מזה קצת חבל אם המפלגה הזאת תימחק כי אז לא יהיה על מי לצחוק.

 

חייבים גם להצביע לימין החדש. כי בנט לא יורה בנגמש ושקד כן יורה בכל השופטים. צריך אנשים חזקים כאלה שיראו לבוגדים מאיפה משתין הדג ולערבים מאיפה ממליטה הפרה. אם הימין החדש לא יהיה בקואליציה אז יישאר לנו רק הימין הישן וכולנו יודעים שעוד בתורתנו הקדושה כתוב "ישן מפני חדש תוציאו".

 

ואם כבר מדברים על התורה, ברור שחשוב מאוד להצביעה בשביל דגל התורה או אגודת ישראל או עץ החיים או איך שלא קוראים להם. אלה עם האות "ג" (ג זה זקן גדול). כי הם כולם רבנים חכמים והם היחידים שישמרו על האמונה באלוקים ובד' ובשם יתברך ובא-ל שרק האמונה בהם הביאה את העם היהודי לאן שהוא הגיע. חייבים קצת יידישקייט וחייבים להצביע ג.

 

גם חייבים להצביע לש"ס מאותן סיבות בדיוק אבל גם בגלל שחייבים לתת אפליה מתקנת למזרחיים וגם בגלל שאריה דרעי הוא ממש אריה וממש זכאי. רק ארי חזק יוכל לטרוף את כל הזברות שמסכנות את העם היהודי ורק אריה חזק יוכל להראות לכל האשכנזים מאיפה מפהק החמור.

 

אגב חמור, פשוט חייבים להצביע למרץ. מי שלא יצביעה למרץ הוא חמור. רק מרץ מבטיחה לנו תחבורה ציבורית בשבת (ואולי אפילו בימי חול) ורק מרץ ירשו לנו לאכול סטייק חזיר בשמנת ביום כיפור בלי שהצדקנים ממועצת גדולי התורה יצעקו גוועלד. חוץ מזה מרץ היא המפלגה היחידה שבראשה עומדת אישה וזה הסיכוי היחיד שלנו לראשה בכנסת.

 

ואם כבר נשים, צריך להצביע לבית היהודי כי רק סמוטריץ ידאג שאשתי לא תיאלץ ללדת בחדר אחד יחד עם ערביות. נשות ישראל הטהורות הן לא ערביות ומגיע להן שוקולד. הוא גם יידע לחנך את הילדים שלנו (שייוולדו בלי נוכחות ערביות בחדר הלידה) להיות גיבורי ישראל כמו החייל היורה וככה יהיה לנו צהל חזק שניתן לו לנצח.

 

אסור לא להצביע לזהות יהודית כי רק הם יתנו לנו גראס או מריחואנה או כל חומר טוב אחר. וחוץ מזה אם כבר להצביע לשקרנים, כדאי להצביע לכאלה רציניים ומקצוענים.

 

כתבתי כבר הרבה ולא נשאר לי זמן, אז אני רק יזכיר שחייבים גם להצביע מסיבות ברורות לליברמן, למפלגות הערביות ולכל מי ששכחתי.

 

אני מניח שכעת הכל ברור, אז עד הפעם הבאה אני מאחל לכם –

פורים שמח ושבת שלום!

 

 

התנצלותי שלוחה לכל מי שכאב לו לקרוא את הרשומה…

 

והרשומה המומלצת היא – "גיי פרנדלי" מהסוג האפל – בבלוג של גנימדס

מודעות פרסומת

עשר המלכות – לקראת פורים

בשבוע הבא יחול חג פורים. לטובת הקוראות שעדיין לא מצאו רעיונות לתחפושות להן או לבנותיהן (או לבניהם או לבני זוגם וגם להיפך, כנאמר "ונהפוכו") אני מפרסם שוב סיפור שפרסמתי כבר לפני הרבה זמן בבלוג שלי בתפוז ולכן אני מאמין שאף אחד לא זוכר אותו ואף אחד לא ישים לב לכך שזהו פרסום חוזר.

ליתר ביטחון הכנסתי שינויים קלים בסיפור, כי בכל זאת התבגרתי קצת בינתיים. שיניתי גם את שם הסיפור (אבל לא באמת ספרתי כמה מלכות מופיעות בו)

עשר המלכות

כבר בכיתה א' רצתה מלכה (שם בדוי, כי מי קוראת לבתה מלכה בימינו?) להיות מלכת הכיתה. לצערה היא היתה רחוקה מכך. אמנם בכיתה א' עדיין לא היה ברור למלכה (או לחברותיה לכיתה) מה משמעות המושג "מלכת הכיתה", אבל היה ברור למלכה שהיא לא המלכה.

אמא, דינה (שם בדוי גם כן), הציעה לה כפיצוי להתחפש בפורים למלכת אסתר. מכיוון שמלכה הייתה עדיין בגיל שבו הילדים מתחפשים למה שההורים מציעים להם, היא קיבלה את ההצעה בשמחה. השמלה הנוצצת שלה וכמובן כתר הפלסטיק המוזהב והשרביט המוזהב לא פחות גרמו לה להרגיש מלכה ליום אחד.

להמשיך לקרוא

יום הולדת יש רק פעם בשנה

מוטי (שם בדוי?) מאוד התרגש לקראת יום הולדתו הקרב ובא.  כל שנה הוא התרגש לקראת יום ההולדת מאז שהבין את משמעות המושג.
האם אפשר להאשים אותו? דורות של קרובי משפחה, גננות, מורות ונשות משאבי אנוש חזרו וסיפרו לו שיום ההולדת הוא היום המיוחד שלו – רק שלו. יום אחד בשנה מותר לו לחגוג ולשכוח את חובותיו לעולם.
מותר? אפילו חובה!
אבל איכשהו מוטי לא תמיד הצליח לחגוג את יום ההולדת באופן המניח את הדעת (את דעתו כמובן ולא דעת אחרים – כי זה היה היום שלו).
בילדותו, כשימי ההולדת באמת ציינו התקדמות מהותית בשלבי החיים (כמו למשל האפשרות לעלות במעלית ללא השגחת מבוגר בגיל 14) הוא קצת סבל מכך ששניים מאחיו ואחיותיו הרבים חגגו יום הולדת בהפרש של ימים בודדים ממנו.
מכיוון שכך החגיגה המשפחתית תמיד הייתה משותפת לשלושה ילדים ולא הייתה אותו יום מיוחד רק שלו.

להמשיך לקרוא

הנסיכה והעדשה (סיפור לשבת)

אלישבע (שם בדוי) הייתה נסיכה אמיתית. לא סתם ילדה שהוריה קראו לה נסיכה, אלא אחת כזאת שבעורקיה זרם דם כחול – אביה היה מלך הפלאפל (המקורי) ושם אמה היה מלכה.
כבר מגיל צעיר הבחינו הוריה של אלישבע בשתי תכונות מיוחדות שאפיינו אותה: ראשית כל היא מאוד אהבה לאכול עדשים – בכל צורת הכנה – ושנית עיניה היו חלשות והיא נזקקה למשקפיים כדי לקרוא או לראות טלביזיה.
אבל כדי לשמור על יופיה ותדמיתה לא הרכיבה אלישבע משקפיים אלא עדשות מגע.
הוריה של אלישבע הבינו מיד כי אלו הם סימניה של נסיכה אמיתית (מכיוון שהם הכירו את סיפורה המקורי של הנסיכה על העדשה, אבל לא מספיק טוב, כך שנראה היה להם שכל קשר לעדשה מעיד על נסיכה אמיתית) ולכן הם התחילו לחפש לה נסיך ראוי.
הם לא מיהרו יותר מדי – כי אלישבע הייתה רק בת עשר – אבל מצד שני הם לא נחו על שמריהם (כי מי שם שמרים בפלאפל?) אלא חיפשו בקפדנות את הנסיך המתאים ביותר לנסיכה שלהם.
הבעיה הייתה שבאותה הארץ לא היו הרבה נסיכים. פה ושם נמצא בחור צעיר שטען שהוא נסיך (או שלפחות ראה את הסרט "נסיך הגאות והשפל"), אבל חקירת רקע מקיפה העלתה שהוא לכל היותר היה נסים ולא נסיך.
עם חלוף השנים החלו הוריה של אלישבע להתייאש מהרעיון כי היא תתחתן עם נסיך אמיתי והתחילו לחשוב שאולי בכל זאת יסתפקו במיליונר, כאשר יום אחד התדפק על דלתם בחור צעיר שהודיע להם שהוא נסיך אמיתי.

להמשיך לקרוא

הסיפור לשבת על בלש הגרביים

לאורי (שם בדוי) לא היו כל כישורים יוצאי דופן. בכל אופן לא כאלה גלויים לעין.

 

בבית הספר הוא היה תלמיד ממוצע כמו גם ספורטאי ממוצע. הוא לא הצטיין בכלום וגם לא נכשל בכלום.

אורי גם היה קונפורמיסט ידוע. בבית הספר הוא הקשיב למורים (בגבולות הסביר) והכין שיעורי בית (בגבולות הטעם הטוב). בסיום הלימודים הוא התגייס לצבא ואחרי שרות של שלוש שנים בתותחנים (ללא אירועים מיוחדים) נסע להודו לחצי שנה.

  להמשיך לקרוא

יומו של וולנטיין – סיפור לשבת

כבכל שנה, בהתקרב חג האהבה הלועזי (הידוע בשם וולנטיין דיי) התחילה ולרי (שם בדוי) לחשוב על המתנה המקורית בה היא תפתיע את אהובה ביום החג.

ברוב השנים המתנה המקורית הורכבה משוקולדים (לרוב בצורת לבבות בעטיפה אדומה) וברוב השנים אהובה (שהתחלף מפעם לפעם) הפתיע אותה בתמורה בזר פרחים (ולעיתים גם בשוקולד בצורת לבבות).

 

אבל השנה ולרי החליטה לבחור במתנה מקורית באמת. מתנה שתבטא באופן הטוב ביותר את אהבתה הגדולה לאהוב ליבה (הנוכחי). מתנה שתשדר לו שהיא באמת חושבת עליו ואוהבת אותו.

להמשיך לקרוא

כל המשפחות המאושרות… (סיפור לשבת שאחר יום המשפחה)

במשך שנים ידעו רוב תושבי העולם התרבותי כי "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה".
זו הייתה מין אקסיומה שאף אדם בר דעת לא העז לערער על נכונותה. הרי טולסטוי בעצמו כתב זאת – וטולסטוי היה הסמכות הגדולה ביותר לענייני משפחות (מאושרות ואומללות).
וכל מי שחשב שטולסטוי הוא לא ממש סמכות לענייני משפחות הופנה מיד לויקיפדיה שם היה יכול לקרוא כי "טולסטוי התנזר מחיי מין, לאחר שנולדו לו 13 ילדים (5 נפטרו). התנזרות זו יצרה עימותים קשים בינו לבין אשתו הצעירה ממנו ב-16 שנים."

להמשיך לקרוא