הבוקר, כשלקחתי את הילדים לבית הספר הרגשתי שבחוץ יותר חם מאשר אתמול בבוקר.
זה קצת הפתיע אותי, כי בבוקר שמעתי ברדיו שצפויה "ירידה קלה בטמפרטורות", אבל לא מחיתי.
רק כשנכנסתי למכונית, גיליתי באדיבות חברת מזדה כי בחוץ שוררות 9 מעלות צלזיוס – מעלה אחת פחות מאשר 24 שעות קודם לכן. מיד התאמתי את הרגשתי לכך – מעתה אמור: "היום קר יותר מאתמול". ובכך תרמה חברת מזדה לאמוני בחזאים…
וברצינות… פעם אנשים היו יוצאים בבוקר מהבית, מסתכלים לשמים ואומרים "היום ירד גשם" או "יהיה חם" או "נראה יפה". היום אנחנו יושבים בבית ומקשיבים לחזאים, או גרוע מזה – יושבים במכונית, מסתכלים על לוח השעונים ואומרים "ממש חם היום".
האם באמת איבדנו את התחושה לגבי מזג האוויר? האם כשאנו מתלוננים שהקיץ נעשה חם יותר והחורף נעשה קר יותר, אנו צודקים או רק מזדקנים? ואולי בכל אשמים המזגנים?
כשהייתי ילד, לא היה לנו מזגן בבית ולא בבית הספר. לא היה לנו מזגן במכונית (בכלל לא הייתה לנו מכונית…) וגם לא באוטובוס.
כשהיה לנו חם, פתחנו חלון (או במקרים קיצוניים הדלקנו מאוורר). כשהיה לנו קר, סגרנו את החלון (או במקרים קיצוניים "לבשנו משהו" כמו שאבי היה נוהג תמיד לומר – "קר לך? תלבש משהו!" אפשר לחשוב שבד"כ גרנו במושבת נודיסטים…)
והיום, אנחנו עוברים מהמזגן בבית למזגן במכונית, מהמזגן במכונית למזגן בעבודה, מהמזגן בעבודה למזגן במסעדה וחוזר חלילה (וחס וחלילה שבאחד מהמקומות לא יהיה מזגן…)
יום אחד ימציאו את המזגן האישי שיעטוף את כל גופנו בכל מקום, כך שלא ניאלץ להיחשף לפגעי מזג האוויר בין הבית לחניה. עד אז הבעיה היא הפרשי הטמפרטורות…
למזגן יש כפתור תרמוסטט. הייעוד המקורי שלו הינו לקבוע את טמפרטורת היעד סביב המזגן. לדוגמא – בקיץ אפשר לקבוע שהחדר יקורר לטמפרטורה של 24 מעלות (צלזיוס. או אם אתם מתעקשים – פרנהייט)
אבל האדם הממוצע יודע שלתרמוסטט יש שני מצבים בדיוק: סיבוב עד הסוף שמאלה לקירור, סיבוב עד הסוף ימינה לחימום.
כך קורה שכאשר אנחנו נכנסים לבניין ביום חורף נעים שבו שוררות 18 מעלות בחוץ, יקדם את פנינו גל חום כבד של 30 מעלות, ואילו ביום קיץ חם נוכל לקפוא בבנין בטמפרטורה לא הגיונית של 14 מעלות.
פעם חשבתי שזו תופעה ישראלית, אך לאחר שיטוטים קצרים ברחבי העולם, גיליתי כי התופעה משותפת לעמים רבים בעולם.
ובכל זאת אנחנו מקשיבים לחזאים. כנראה כדי לדעת האם לקחת איתנו סוודר בקיץ (כי יהיה חם בחוץ ולכן קפוא בפנים) או ללבוש מתחת למעיל רק טי-שירט קצר (מסיבות דומות, אך הפוכות).
אבל האם החזאים צודקים? בארץ הם צודקים רוב הזמן. בין מאי לאוקטובר הם יכולים לחזות בביטחון רב כי מזג האוויר יהיה "דומה" (זהו ללא ספק מזג האוויר הפופולארי ביותר בארץ) ולפעמים אפילו הם יכולים להסתכן בקביעה כי יהיה "חם". הנועזים שבהם יכולים אפילו לומר כי יהיה "חם מן הרגיל לעונה"!
רק חבל שמד הטמפרטורה במכונית מוכיח כל פעם מחדש שהם טועים במידת החום, אבל אני לא רוצה להיות קטנוני. אם בחוץ 28 מעלות, 30 מעלות או 32 מעלות אני עדיין יכול לדעת בוודאות שאצטרך לקחת סוודר לעבודה.
אבל מה קורה בחורף?
בחורף לפעמים יורד גשם – וזו יכולה להוות בעיה גם לחזאי המנוסה ביותר באמירת "מחר יהיה דומה". אבל לא חזאים כחזאינו ייבהלו: בדיוק לימים הבלתי ברורים האלה שעלולים ליפול עלינו בין נובמבר למרץ הם המציאו את "גשם מקומי", "ממטרים פזורים" וכמובן "50% סיכוי לממטרים". ירד גשם? כמו שהחזאים אמרו! לא ירד גשם? זה בדיוק מה שהם אמרו…
שמעתי על הרבה ימים בהם הגשם המקומי ירד רק במקום אחד – בית דגן.
אבא שלי אמר פעם שבימינו יש לחזאים כלים הרבה יותר מדויקים מאשר בעבר. באמצעות תמונות לווין הם יכולים היום לראות את ענני הגשם כבר מעל איטליה. אבל כנראה הם לא יכולים לצפות לאן הם יפנו… מזכיר לי סיפור פנטזיה שקראתי בילדותי על אדם שנקלע לכפר מבודד בו כל התושבים התעוורו לפני דורות רבים כתוצאה ממחלה גנטית. גיבורנו חשב שהוא יוכל להיות שם המלך, אבל למד בדרך הקשה שלעובדה שהוא רואה אין כל יתרון. יום אחד הוא מנסה להתהדר בכך שהוא יכול לראות מישהו מגיע מרחוק – לפני שהוא נכנס לטווח שמיעה – אבל לפני שהוא מגיע אליו הוא סוטה מהשביל והולך לכיוון אחר. אם גיבור הסיפור היה לומד מטאורולוגיה, הוא היה מודיע לשומעיו כי יש 50% סיכויים שאותו אדם יגיע.
בפעמים הלא רבות שראיתי את התחזית בטלוויזיה, שמתי לב לעובדה המעניינת כי החזאי התמקד במזג האוויר שהיה היום (כולל הוכחות), הרחיב על מזג האוויר הצפוי בערים שונות בעולם (ונראה אתכם מוכיחים שהוא טועה!) ובשלושים השניות האחרונות הוא עובר בחטף על מזג האוויר של מחר (יהיה דומה).
אפשר להאשים אותו (או אותה)?
לסיכום, הייתי אומר שיש הרבה מן המשותף בין חזאי מזג האוויר לבין האסטרולוגים. מזג האוויר, כמו הכוכבים , היה ויהיה. הוא אולי ישפיע עלינו ואולי לא. החזאים והאסטרולוגים ימשיכו לומר שהם יודעים מה יהיה ואנחנו נמשיך בחיינו בלי קשר…