מחשבות ואפשרויות – שיר וסיפור לשבת

אחרי שיצאתי מהפגישה עם הפסיכולוג עדיין הרגשתי רע. בד"כ במהלך הפגישה איתו הרגשתי הקלה מסוימת בתחושת המועקה הכבדה שאפפה אותי, אבל היום זה לא עבד.

התיישבתי על ספסל בטיילת מול הים ותהיתי האם אוכל אי פעם למצוא מוצא.

האם אוכל להיות אדם אחר מאשר עצמי איתו חייתי כל חיי (או לפחות מרגע שעמדתי על דעתי)?

ואם נניח שכן – איזה אדם ארצה להיות?

בכל ספרי ההדרכה העצמית שקראתי, בכל האימונים שעברתי וכמובן בכל הטיפולים הפסיכולוגיים שלי נשאלתי ראשית כל מהי מטרתי. הרי אי אפשר להשיג את המטרה בלי לדעת מהי!

אמנם נמאס לי להיות עצמי, אבל אם אני רוצה להשתנות אני צריך לדעת איזה אדם אני רוצה להיות (או אולי לא להיות).

לפתע עלה לי רעיון נהדר: כדאי לי להיות אדם עם ביטחון עצמי רב. הרי ביטחון עצמי תמיד היה חסר לי. עם ביטחון עצמי אוכל להיות אדם הרבה יותר מוצלח.

אוכל להיות אפילו איש העולם הגדול – איש עסקים שעסקיו חובקי עולם והוא טס לרגל עסקיו 5-6 פעמים בשנה.

כמובן במחלקה ראשונה כי שם יש יותר מקום לרגליים והארוחות מוגשות בכלי חרסינה…

ובעצם, אם כבר להיות איש העולם הגדול, למה להישאר ישראלי?

להיות ישראלי זה מאוד מגביל. אנחנו מדינה קטנה מוקפת אויבים, אף אחד לא מבין את השפה שלנו (חוץ ממיליוני הישראלים הנמצאים בכל מקום בעולם), אף אחד לא אוהב אותנו (אפילו לא מיליוני הישראלים הנמצאים בכל מקום בעולם).

כדאי להיות אמריקאי, או בעצם צרפתי – השפה הצרפתית מאוד רומנטית.

אם אהיה צרפתי אוכל לגשת לבחורה סקסית וללחוש באוזנה" " tres bien ce soir de la premiere".

חבל שאני לא יודע מה המשמעות של זה, אבל תודו שזה נשמע נהדר.

כן, גם אני, לא פעם, רוצה להיות אדם כל כך מוצלח – כזה שיודע איך להתלבש (כבר אמרתי צרפתי? אולי בעצם איטלקי) – כזה שמרגיש כמו דג במים בעולם (ולא כמו שאני כעת – מרגיש כמו דג על אופניים בעולם).

במחשבה שנייה, אולי טוב שאני ישראלי. אם לא הייתי ישראלי לא הייתי משרת בצבא ולא הייתי פוגש את אהובתי היחידה.

אני אוהב להיזכר בימים בהם שנינו שירתנו יחד בחטיבה 80 (או ביחידת מחשבים). הייתי אז סגן צעיר ואת היית פקידה (או DBA). ראיתי אותך לראשונה כשהושטת לי מכתב (או בעצם פטפטתי איתך בצ'אט במחשב בלי לראות אותך כלל). דבר התגלגל לדבר ומצאנו את עצמנו יחד באוהל סיירים בלילה מדברי (או בדירת שני חדרים ברמת גן).

התנערתי מהמחשבות הרומנטיות האלה בתחושה מוזרה שהדברים האלה (לפחות הדברים מחוץ לסוגריים) לא קרו מעולם. אני הרי לא סגן – ולא נפגשנו בצבא.

מצד שני, אסור לאבד תקווה כי אני יכול לפגוש אותך בכל רגע – אולי אפגוש אותך בעוד שעה פה על החוף? אולי תהיי שחומה, אולי בלונדינית, אבל דבר אחד ברור – את קצת תאחרי.

זה לא נורא.

עד שהיא תגיע, חזרתי להרהר במטרה שלי: האיש שאני רוצה להיות. אולי במאי? המחשבה הזאת ירדה באותה מהירות שהיא עלתה. זה לגמרי לא ריאלי. יש גבול דק בין דמיון ופנטזיה.

הנה משהו ריאלי יותר: אקנה לי טנדר ואתחיל לעבוד כעצמאי בהובלות.

כן, אני יכול לראות את עצמי מוביל כלובי תרגולות מבית שאן לעמק חפר, עוצר למנוחה בתחנת דלק ומתבדח עם נהגי משאיות.

אני? תרנגולות? משאיות? ממש לא מתאים לי. לא משהו שכדאי לי להיות.

אולי עדיף לא להיות…

אני יושב וחושב לי כך:

אולי כדאי להיות אדם אחר?

ומה כדאי לי להיות או

לא להיות

מוסר השכל: כנראה שאין ברירה אלא להיות עצמך

שבת שלום!

תודה לעלי מוהר שכתב את המילים לשיר המקורי ותודה ל–yירית שהציעה לי לכתוב סיפור לפיו.

והרשומה המומלצת היא – יומיים של חגיגות – בבלוג של shoshi48