סיפור חכמים לשבת שאחר יום כיפור

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שנפגשו בתחנה המרכזית של בני ברק לאחר צאת יום הכיפורים, ובעודם ממתינים לקו 725 החליטו לא לבטל את זמנם ולדון בהלכות צאת יום הכיפורים שהרי נאמר "והגית בה יומם ולילה".

ההחלטה נשמעה חכמה אך לאחר דקות ארוכות נאלצו הרבנים להודות שהלכות "צאת יום הכיפורים" אינן קיימות והם מצאו את עצמם מול שוקת שבורה (שמאוחר יותר הסתברה ככיור שבור בשירותים של התחנה המרכזית).

פתח רבי אלעזר ושאל בהיסוס: "רבותיי, כיצד ומתי יידע אדם שאכן נחתם חתימה טובה ולא ימצא את עצמו לוקה בשבץ, בסרטן, בשפעת הפרות הנמוכות או סתם קורבן לתאונת פגע וברח במהלך השנה?"

אמר רבי עקיבא: "כפי שלימדונו אבותינו, אבינו שבשמיים חותם את דיננו כבר ביום הכיפורים, אך לא ניתן לדעת מהו הדין עד לראש השנה הבעל"ט. אם מצא עצמו האדם חי בראש השנה הבא, הרי שנחתם דינו לחיים. ואם מת – קל וחומר שנגזר דינו למיתה".

תיקן אותו רבי ששון ואמר: "צודק אתה רבי, פרט לפרט קטן אחד (שהרי נאמר: פרט לפרט יביע אומר!) אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו אינו חותם את דיננו ביום הכיפורים מכיוון שביום הכיפורים אסור לכתוב. אמור מעתה – אבינו שבשמיים גוזר את דיננו כבר ביום הכיפורים, וחותם אותו לאחר שיצאו שלושה כוכבים"

תיקן אותו רבי אליעזר ואמר: "צודק אתה רבי, פרט לפרט פרטי קטן אחד – אבינו שבשמיים, צור ישראל וגואלו,  יתברך שמו  אינו חותם את דיננו מיד שיצאו שלושה כוכבים אלא רק לאחר תום הסעודה שלאחר הצום. שנאמר – אין חותמים על קיבה ריקה"

שאל רבי שמחה: "ואם אדם נחנק מהגפילטע פיש בסעודה שלאחר הצום, האם טורח אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו, יתברך שמו וכל הגויים יהללוהו סלה לחתום על גזר הדין או לחילופין מכיוון שגזר הדין כבר בוצע אין עוד טעם לחתום עליו?"

ענה לו רבי יוסף בעל הנס: "הכל תלוי בטיב המילוי. אם אכל הגפילטע עם סוכר, ייחתם גזר הדין. אך במקרה של גפילטע עם חזרת, אין צורך לחתום – מכיוון שהחזיר חיה טמאה הוא".

תהו החכמים מה בדיוק שתה רבי יוסף לאחר הצום על קיבה ריקה, אבל לפני שהחלו להעלות השערות בעניין העלה רבי אלעזר שאלה חדשה: "אם צודקים רבותיי (וברור לי שצודקים הנכם, כי צדיקים הנכם) נשאלת השאלה – כיצד ניתן להבטיח כי נישאר בחיים גם השנה?"

פתח רבי שמעון בעלה של רינה וענה: "התשובה היא פשוטה ומתחלקת לשלושה חלקים. אמירת סליחות –אחת. בקשת סליחה מחבריך שניים. וצום ביום כיפור – שלושה. כל המקיים שלושה דברים אלה, חזקה עליו שיחייה לפחות עד ראש השנה הבא."

תיקן אותו רבי יהושע ואמר: "צודק אתה רבי בכך שהתשובה פשוטה. צודק אתה גם בכך שהיא מתחלקת לשלושה חלקים. ובודאי שאתה צודק בדברים שמנית, אך בספירה טעית. אמירת סליחות ובקשת סליחה מחבריך – אחת.  צום ביום כיפור – שניים ושמיעת תפילת נעילה – שלושה."

תיקן אותו רבי בוריס ואמר: "צודק אתה רבי בכך שהתשובה פשוטה. צודק אתה גם בכך שהיא מתחלקת לשלושה חלקים. ובודאי שאתה צודק בדברים שמנית, אך בספירה טעית. אמירת סליחות ובקשת סליחה מחבריך – אחת.  צום ביום כיפור ושמיעת תפילת נעילה – שניים ושמירת שבת – שלושה."

התחלחל רבי אלעזר ולחש בקול שבור: "כמה שבתות צריך אדם לשמור בכדי להבטיח שיישאר בחיים עד לראש השנה הבא?"

הסתכלו בו כל הרבנים בפליאה ורבי עקיבא ביטא בקול רם את מה שחשבו כולם: "רבי אלעזר! יש משהו שאתה רוצה לספר לנו?"

כל הרבנים התרחקו צעד אחד מרבי אלעזר ונעצו בו מבטים נוקבים.

התחלחל רבי אלעזר, כרע תחתיו והחל להתוודות: "מעשה שהיה, כך היה. בשבת של ראש השנה ישבתי לי על הגזוזטרא וספרתי כוכבים. כוכב ראשון יצא במועדו. כוכב שני יצא גם כן. וכשניצת הכוכב השלישי נאנחתי אנחת רווחה והצתתי לי ציגרה של טבק. נזעקה אשתי לגזוזטרה בעקבות האנחה ופרצה בצעקות שבר. שאלתי אותה מה לה כי נזעקה ובין יללה ליללה היא הבהיר לי כי אמנם יצאה השבת, אך באותה שנה זה עדיין היה ראש השנה והצתת אש הייתה אסורה.

אימה נפלה על לבותינו. אני שהקפדתי על קלה כחמורה נכשלתי בדבר עבירה ועתה חושש אני כי נגזר דיני למוות".

החל רבי אלעזר להתייפח אך הרבנים ניחמו אותו, טפחו על גבו ורבי שמעון אמר: "שוטה שבעולם! לא חיללת שבת, כי אם חג. ואם אמרת סליחות וביקשת סליחה מחבריך וצמת ביום כיפור ושמעת תפילת נעילה – אין ספק כי זכאי אתה ותוכל לאכול ראש של דג בשלווה בסעודת ראש השנה תש"פ"

ורבי בוריס הוסיף: "רק ליתר בטחון, ממליץ אני על תזונה נכונה, ספורט ושעות שינה סבירות במהלך השנה הקרובה"

ורבי אליעזר סיכם: "וכדאי להפסיק לעשן!"

מוסר השכל:  הצחוק יפה לבריאות, העישון קצת פחות.

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא- יוסי שורן וג'ון מינטון – בבלוג של דני קרמן