ארבעת המינים (סיפור לסוכות ולשבת)

מעשה בלולב, אתרוג, ערבה והדס שישבו להם בלילה בסוכה וחיכו לאושפיזין שיגיעו. מזג האוויר אמנם היה נעים, אבל חוסר הוודאות לגבי עתידם הטרידה אותם.

לאחר דקות ארוכות של שתיקה משותפת פתח הלולב ואמר: "מתגעגע אני לימים בהם הייתי מחובר לעץ הדקל הגבוה. בחלומותיי הגרועים ביותר לא חשבתי שאנותק ממנו ולא אזכה לראות אותו שוב וליהנות מפריו"

מיהרו לנחם אותו חבריו לצרה והאתרוג אמר: "הסתכל על הצד טוב: כולנו זכינו לבקר בסוכה ירוקה – ואם אני לא טועה מדובר בסוכת שלום! מעודי לא חשבתי שאזכה לשהות בסוכת שלום"

שאלה הערבה: "כיצד אתה יודע כי מדובר בסוכת שלום? לפי מה ששמעתי, סוכת שלום אמורה להיות מוארת וירוקה והסוכה בה אנו שוהים אמנם ירוקה אך היא אינה מוארת כלל!"

ענה לה האתרוג: "ראשית, הסוכה הייתה מוארת במשך היום ועד לאחר ארוחת הערב. שנית, שמעתי אנשים רבים מברכים זה את זה ב'שלום' בכניסתם לסוכה, על כן ברור כי מדובר בסוכת שלום"

העיר ההדס: "שמעתי גם הרבה אנשים מברכים זה את זה ב'חג שמח' – האם זה אומר שמדובר בסוכת חג שמח?"

הסתכלו הלולב, האתרוג והערבה על ההדס ועל השורה הכתובה למעלה ואחרי שתיקה מביכה של כמה שניות שאלה הערבה: "סליחה על השאלה, אבל אתה זכר או נקבה? תמיד חשבתי שהדס היא נקבה אבל אנחנו רואים שכתוב פה 'העיר ההדס' ולא 'העירה ההדס'. אז מה נכון?"

נעלב (או נעלבה?) ההדס ואמר (או אמרה): "מכיוון שאני שיח ההדס, די ברור שאני זכר. לא?"

אמרה הערבה: "אני שיח הערבה ובכל זאת אני נקבה!"

הוסיף האתרוג: "שמעתי על לא מעט בנות הנקראות 'הדס' אך לא שמעתי על בנים בשם זה!"

והלולב (שהיה בסה"כ מין די הגיוני) אמר: "תמיד חשבתי שאם ארבעת המינים אמורים לייצג את כל עם ישראל, הרי שניים מהם אמורים להיות זכרים ושתיים נקבות – כי גם עם ישראל מתחלק פחות או יותר לחצי-חצי מבחינת המינים"

אמרה הערבה: "אני מסכימה איתך לולב, אבל הנקבה הנוספת צריכה להיות האתרוג: אני כידוע חסרת טעם וריח ואילו האתרוג בעל טעם וריח. אם אני וההדס מייצגות את הנשים, הרי שיוצא כי לנשים בעם ישראל יש רק ריח (מאוד טוב) ואילו לגברים יש טעם, ריח וטעם! זה לא הוגן!"

צחק האתרוג עד שכמעט נשר לו הפיטם ואמר: "אני אשה? אני? שיש לי פיטם משובח שכזה? אני והלולב גבריים מאוד! "

למשמע הדברים הזדקף הלולב למלוא אורכו כדי להדגיש את הנקודה והערבה אמרה בשקט: "אבל לרוב הגברים אין טעם…"

ההדס, לאחר שחשב/ה קצת על הדברים אמר/ה: "טוב, למען אחדות העם אני מוכנה לייצג את הנשים – אבל רק את בנות ישראל הכשרות והצנועות. ואני רוצה שיקראו לי הדסה. או אסתר."

אמר הלולב: "אנחנו חיים במאה ה-21 ואת יכולה לבחור להיות היא או הוא כרצונך, אבל שמך יישאר הדס, כי מסורת אין לשנות"

נעלבה הדסה והשתתקה.

חיפש האתרוג מה לומר כדי לעודד את הדס/ה ושאל: "אתם יודעים איזה אושפיזין יגיעו מחר לסוכה?"

אמרה הערבה: "אני מקווה שגם אושפיזיות תגענה!"

שוב השתתקו כל המינים במבוכה. אחרי זמן רב שנראה כנצח פתחה ההדס ואמר: "חשבתי על זה ארוכות והגעתי למסקנה שלמרות שאנחנו ארבעת המינים בעצם אין לנו מין באמת. אנחנו לא זכרים או נקבות אלא רק ענפים ופרי מוזר אחד. חבל להתווכח על זה".

הסכימו איתו (או איתה) האתרוג והערבה בשמחה אבל הלולב שאל: "אז למה הגברים חובטים תמיד רק את הערבה?"

מוסר השכל: אולי הגיע הזמן לחבוט קצת גם בלולב!

חג שמח ושבת שלום!

והרשומה המומלצת – בלוז – בבלוג של dshk