סיפור חכמות לשבת האחרונה של 2018

מעשה ברבנית רחל והרבנית שרה והרבנית רבקה והרבנית חסיה והרבנית כרוביה והרבנית מושית והרבנית רינה שיצאו יחדיו לקניות לקראת שבת המלכה בסופרמרקט גדול וזול במיוחד בבני ברק.

אמרה הרבנית רחל: "אין כמו קניות לקראת שבת (אולי פרט לקניות לקראת חג) ובייחוד כשמדובר בשבת מיוחדת"

הסכימה איתה הרבנית שרה ואמרה: "אני מסכימה איתך כבוד הרבנית רחל. אין כמו קניות לשבת (פרט אולי לקניות לקראת נסיעה לחו"ל) ובייחוד כשמדובר בשבת מיוחדת"

שאלה הרבנית רבקה: " ומה כל כך מיוחד בשבת הקרובה? אני יודעת שאולי יירד בה גשם, אבל גם בשבת שעברה אולי ירד גשם"

אמרה הרבנית חסיה: "אמנם לכאורה אין דבר מיוחד במיוחד בשבת זאת, אך מהיכרותי עם בעל הבלוג יודעת אני כי מבחינתו קיימים שני דברים מאוד מיוחדים בשבת זאת: הראשון הוא יום הולדתה של זוגתו עננת והשני הוא היותה של שבת זאת השבת האחרונה לשנת 2018 למניינם"

שאלה הרבנית כרוביה: "למניינם? איזה מניין? האם מניין המנחה הנהוג במקום עבודתו של בעל הבלוג בכל יום חול בשעה שתיים בצהריים?"

 

הסתכלו הרבניות בתמיהה על הרבנית כרוביה והרבנית מושית מיהרה להסביר: "כשיהודים כשרים (ויהודיות כשרות עוד יותר) משתמשים במונח "למניינם" בהקשר לתאריכים, הם מתכוונים לכך שמדובר על תאריכים לועזיים ולא תאריכים יהודים כשרים"

התעקשה הרבנית כרוביה והוסיפה לשאול: "אבל על איזה מניין מדובר?".

 

מיהרה הרבנית רינה לענות: "המילה מנין לא מתארת רק עשרה יהודים גברים מעל גיל בר מצווה אלא משמעותה ספירה ובהקשר זה – ספירת השנים"

הודתה לה הרבנית כרוביה והוסיפה: "כעת הכל ברור לי! תמיד תהיתי למה מדברים על מניינם כאשר גויים אינם כשרים למניין!"

העירה הרבנית רחל: "גויים אינם כשרים כלל!"

הוסיפה הרבנית רינה בחיוך: "ולכן מעולם לא אכלנו אותם…"

 

אמרה הרבנית שרה: "חברותיי היקרות והמכובדות! אני מבקשת להתרכז! רצינו לדבר על שני הדברים המיוחדים לבעל הבלוג בשבת הקרובה והנה כהרגלנו סטינו מהנושא!"

שאלה הרבנית רבקה: "האם בעל הבלוג הוא כשר?"

ענתה הרבנית חסיה: "תלוי איך מסתכלים על זה… מצד אחד הוא יהודי כשר שנולד לאם יהודייה, עבר את גיל המצוות וכמובן לא אוכל מאכלים שאינם כשרים. מצד שני שמעתי שהוא נוסע בשבתות (ר"ל) ולא מניח תפילין כל יום."

הוסיפה הרבנית רינה: "ומצד שלישי כמובן הוא לא מפריס פרסה ולא שוסע שסע ולכן אינו כשר למאכל (למרות שלעיתים הוא מעלה גירה)!"

 

חייכו הרבניות בעצבנות מסוימת והרבנית כרוביה אמרה בהיסוס: "אני עדיין לא בטוחה שהדיון הזה מוביל אותנו לאנשהו… האם מישהי יכולה לתרום קצת מידע לנושא האמיתי של הרשומה?"

שאלו אותה הרבניות מהו הנושא האמיתי והרבנית כרוביה הזכירה: "יום ההולדת של עננת והשבת האחרונה של 2018… כלומר – שני נושאים"

 

אמרה הרבנית מושית: "ככל הידוע לי, לרוב בימי ההולדת של עננת נהוג לצאת לטייל, ליהנות מהפריחה ואולי גם לאסוף פטריות, אך מכיוון שהשנה יום ההולדת נופל על שבת, איננו יכולות להמליץ על טיול הכרוך בנסיעה ובחילול שבת"

הוסיפה הרבנית רינה: "ובסוף שנה נהוג בעדות החילוניים לסכם את השנה שחלפה, אך נראה לי שגם סיכום כרוך בחילול שבת (מכיוון שהוא פעולה חשבונית, הקרובה רעיונית לענייני כספים) ולכן איננו יכולות להמליץ על סיכום השנה בשבת זאת."

 

שאלה הרבנית רחל: "אם כך על מה אנחנו כן יכולות להמליץ?"

ענתה הרבנית שרה: "על איחולי יום הולדת שמח לעננת ואיחול 2019 מוצלחת לכל הקוראות והקוראים!"

 

 

מוסר השכל:  מזל טוב לעננת ו-2019 מוצלחת לכל הקוראות והקוראים!

 

וגם שבת שלום!

 

והרשומה המומלצת היא  –קלוכורטוס בצהוב ולבן – בבלוג של עננת

סיפור חכמים לסוף שבוע גשום

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שהיו מסובין בבני ברק ביום דצמבר קר ובירכו את בורא עולם על בריאת המטריה.

אמר רבי עקיבא: "מה רבים מעשיך אדושם, כולם בחכמה עשית – ובמטריה זאת יש לפחות תשעה קבין של חכמה"

שאל רבי אלעזר: "תשעה קבין מתוך כמה?"

להמשיך לקרוא סיפור חכמים לסוף שבוע גשום

008 בתעלומה פולנית

הסוכן החשאי העשוי ללא חת גיא אג"ח ישב במשרדו ועסק בצפייה באתרים המתארים סוכנות אויב סקסיות. גיא תמיד דגל באימרה "דע את האויב" והקפיד להתכונן ליום בו סוכנות האויב הסקסיות סוף סוף יפתו אותו.

בעודו בוחן סוכנת ממוצא רוסי- בלונדינית בעלת עיניים כחולות – הוא שמע רעש חזק מהמסדרון. זה נשמע כמו צעדים, אבל לא צעדים אנושיים אלא צעדים של בעל חיים ענקי – פיל, קרנף או דינוזאור.

 

גיא היה מאומן לכל מצב. אמנם לא למצב של דינוזאור שועט במסדרון, אבל הוא האמין שהוא יוכל להשתמש במה שלמד באימונים אחרים. הוא אחז בתג העובד המפורסם שלו עם המספר 008 ובטלפון שלו (ששימש גם כמצלמה וכקונסולת משחקים) ומיהר לצאת מחדרו.

 

להפתעתו הרבה הוא לא ראה במסדרון דינוזאור. גם לא פיל או קרנף. אבל במסדרון היה גבר מגודל מאוד לבוש בחליפה בגזרה מיושנת וחובש כובע.

 

גיא מיד הבין במה מדובר: זהו מחסל שנשלח מהעתיד (או מהעבר)! או אולי מצלמים סרט בסוכנות והגבר במסדרון הוא המפרי בוגארט?

 

גיא חיפש מצלמות מסביב ומכיוון שלא מצא אותן הא הבין שמדובר במחסל. הוא נשם נשימה ארוכה לפני ההסתערות (או ההמלטות). כנראה שהנשימה הייתה רעשנית כי הגבר המגודל פנה אליו ואמר משהו בשפה בלתי מזוהה. כנראה שפת המחסלים מהעתיד (או מהעבר). גיא (כרגיל) ידע בדיוק מה לעשות: הוא כיוון את הטלפון שלו אל המחסל וקרא בקול רם וברור: "ידיים למעלה או שאני יורה!"

המחסל לא הרים ידיים אבל המשיך לדבר – נראה היה שהוא מנסה שפות שונות, אבל אף אחת מהן לא הייתה עברית או אפילו אנגלית.

 

בשלב זה יצאה הסוכנת קטיה מחדרה. גיא ניסה לרמוז לה לתפוס מחסה אבל להפתעתו היא פנתה אל המחסל ודיברה איתו ברוסית. הוא הופתע עוד יותר כאשר שמו עלה בשיחה.

קטיה פנתה אליו ואמרה לו כי המחסל הזה (לו היא קראה בטעות "הבלש הפולני") מחפש אותו.

גיא חשב לברוח, אבל הוא לא רצה להיראות כפחדן בפני קטיה לכן הוא הציע ששלושתם ייכנסו לחדרו. התכנית בעיקרון הייתה שהמחסל ייכנס ראשון ואז גיא ינעל אותו בתוך החדר ויברח עם קטיה (אולי אפילו הוא יישא אותה בזרועותיו).

 

אבל המחסל היה מיומן מאוד והתעקש (במסווה של נימוסים מיושנים) שקטיה תיכנס ראשונה לחדר. הוא אמר משהו בנימת שאלה וקטיה תרגמה – הוא שאל אם יש איזה כיבוד קל כי הוא מאוד רעב.

 

גיא הציע לו כוס של נסטי אפרסק (אבל הוא ערבב אותו כשהמחסל לא הסתכל) וחבילת וופלים בטעם לימון.

המחסל אכל ברעבתנות (די מוזרה בשביל רובוט) ותוך כדי כך דיבר הרבה בשפה המשונה שהייתה כנראה רוסית. קטיה תרגמה: אותו מחסל (או בלש) אכן נסע בזמן, מן העבר, במיוחד כדי לפגוש את גיא. לא, הוא לא רצה לחסל אותו. הוא רק רצה להבין כיצד שניהם פועלים תחת אותו בלוג בלי להכיר זה את זה כלל.

אולי אם הם יאחדו כוחות הם יוכלו לנצח את כל כוחות הרשע?

אבל מסתבר שהמחסל (שבעצם באמת היה בלש) לא כל כך התרשם מגיא. לדעתו הוא היה רזה מדי והוא לא האמין באנשים רזים.

 

גיא קצת נעלב. הוא ביקש מקטיה להסביר לבלש שהוא מסתדר טוב מאוד לבד, שאנשים רזים הם בריאים יותר ושהוא בכלל לא מופיע בשום בלוג. למעשה, ככל שהוא חשב על זה יותר הוא הגיע למסקנה שהאיש הקורא לעצמו "בלש פולני" הוא חולה נפש שברח ממוסד סגור כלשהו. (אבל את זה הוא ביקש מקטיה לא לתרגם).

 

הבלש קיבל את הדחייה יפה. הוא רק שאל אם יש עוד משהו לאכול. גיא אמר שאין לו כלום. הבלש נראה מאוכזב ותך שניות הוא נעלם בתך ענן עשן קטן.

 

גיא וקטיה הסתכלו זה על זה המומים. אבל גיא התעשת במהרה ובחושיו המחודדים הוא הבין שנקרתה לפניו הזדמנות פז: "את רוצה לבוא אתי לארוחת צהרים?" הוא שאל את קטיה בחיוך.

 

מוסר השכל: אי אפשר לבטוח באנשים רזים. או שמנים. או כאלה שהן דמויות דמיוניות.

 

 

שבת שלום!

 

 

תודה לאפרת המפזזת שהציעה לי לכתוב על גיא אג"ח והבלש הפולני יחדיו.

 

והרשומה המומלצת היא – סיגלים בלבן ובסגול – בבלוג של עננת

 

 

היום בלוגולדת! (סוג של)

היום לפני עשר שנים (!) ב-10.12.2008 – פרסמתי את הרשומה הראשונה בבלוג. כמובן לא פה, אלא בבלוג המקורי שלי בתפוז.

נהוג בתפוז לציין תאריכים כאלה ולקרוא להם "בלוגולדת". התלבטתי קצת אם יש טעם לציין את היום כאשר הבלוג בו פרסמתי כבר לא באמת קיים (או לפחות לא פעיל) אבל החלטתי (מהר מאוד) שכן: זהו בעם לא יום ההולדת של הבלוג הפיזי אלא יום הולדת רעיוני שלי כבלוגר.

 

כן, היום אני חוגג עשור שלם להיותי בלוגר! בהחלט  יש סיבה לחגיגה. או שלא.

להמשיך לקרוא היום בלוגולדת! (סוג של)

מעוז צור ישועתי

מעוז (שם בדוי) מאוד אהב את חג החנוכה. הוא כמובן נולד בחנוכה (אחרת הוא לא היה מקבל את השם הבדוי מעוז) ולכן חג החנוכה התקשר אצלו עם מתנות ועוגת יום הולדת, אבל הוא אהב גם את הלביבות, הסופגניות והדלקת נרות. וגם את השירים. הוא מאוד אהב לשיר שירי חנוכה.

 

אבל דווקא עם השיר שהתחיל בשמו הבדוי היו לו בעיות. הוא ידע את המילים בעל פה – אפילו את הבית שהתחיל במילים "יוונים נקבצו עליי" – אבל הוא לא באמת הבין את משמעות המילים וזה קצת הביך אותו.

 

רק ביום הולדתו ה-11 הוא סוף סוף אזר אומץ ושאל את אביו צור (שם בדוי כמובן) מה משמעות המילים. אבא חייך במבוכה והסביר שהן די ברורות. הוא עיין קצת בקופסת הנרות שעליה הודפס השיר וקרא לזוגתו (היא אמו של מעוז): "ישועה, את יכולה לעזור לי רגע בבקשה?"
ישועה (שם בדוי) מיהרה להצטרף למעוז ולצור ושאלה במה העניין. מעוז חזר על שאלתו וישועה אמרה שהיא תשמח להסביר. היא כמובן התחילה בהתחלה:

"מעוז צור ישועתי – זה די ברור. מעוז משמעותו (חוץ מהשם הבדוי שלך מבצר, מקלט, מקום בטוח. צור זה (חוץ מהשם הבדוי של אבא) סלע חזק מאוד וישועתי זה (חוץ ממני) זאת ההצלה שלי או הגאולה שלי. כלומר, המבצר החזק שלי שמציל אותי."
אבא התערב כאן והסביר שהמבצר החזק שמציל אותי (או את מעוז) הוא למעשה כינוי לאלוהים.

אמא המשיכה: "לך נאה לשבח – זה עוד יותר ברור. זה כיף להלל את אלוהים". היא הסתכלה על צור במבט שאמר שכדאי שהוא ימשיך מכאן.

אבא הבין את הרמז ואמר: "יכון בית תפילתי – הוא (אלוהים) יקים את בית הכנסת שלי שבו אני מתפלל"

כאן עצר אותו מעוז ושאל: "אם אתה רוצה להתפלל אתה לא יכול פשוט ללכת לבית הכנסת בקצה הרחוב? למה אתה צריך שאלוהים יקים בית כנסת בשבילך?"

 

אבא השתעל במבוכה ומיהר לתקן את עצמו: "בעצם זה לא בית כנסת… התפילה בלבלה אותי. זה בית המקדש. אלוהים יקים לנו את בית המקדש 'ושם תודה נזבח' – כלומר נקריב קורבנות לאלוהים לאות תודה על כך שהוא הקים את בית המקדש. או שהוא הציל אותנו. או משהו"

 

מעוז שוב התערב ושאל: "אלוהים באמת רוצה שנהרוג בעלי חיים בשבילו???"
אמא ראתה שאבא מסתבך ונחלצה לעזרתו: "לא בדיוק – זה רק משל, או שיר, או תקוות שווא. אבל השורה הבאה הרבה יותר מעניינת: 'לעת תכין מטבח מצר המנבח' – הכוונה היא לזמן שבו אלוהים יחסל את אויבנו הנובחים כמו כלבים"

"אבל אני אוהב כלבים" – אמר מעוז בעצב ונבח נביחה קצרה.
אבא ליטף את ראשו (של מעוז) ואמר: "כל הכלבים הולכים לגן עדן. אבל פה מדובר על אויבים שאינם באמת כלבים. ואז 'אגמור בשיר מזמור – חנוכת המזבח'. וזה הסוף וגם זה אומר לנו שמדובר בחנוכה כי בבירור כתוב 'חנוכת' והמזבח מחבר אותנו לבית המקדש – עליו אנחנו מקריבים את הקורבנות הסמליים ולא באמת הורגים חיות וזהו. רוצה סופגנייה?"

 

מעוז לא נפל בפח (ולא בפך) ואמר: "כן, אני רוצה סופגנייה. עם שוקולד וקצפת. אבל אני יודע שלשיר יש עוד בתים ו-'אז נגמור' – זה לא הסוף. יש בתים שמדברים על פורים, יציאת מצרים ועוד"

אמא מאוד התפלאה ושאלה: "מאיפה אתה יודע את זה?" מעוז הסביר שהוא קרא על השיר באינטרנט. אבא ואמא שאלו יחד: "אז למה שאלת אותנו?"

מעוז חייך וענה: "כדי לקבל סופגנייה! (עם שוקולד וקצפת)"

 

 

מוסר השכל: אפשר למצוא כמעט הכל באינטרנט, אבל לא סופגניות (אלא רק מתכונים וחנויות בהם ניתן לקנות אותן)

 

 

שבת שלום וחג שמח!

 

 

והרשומה המומלצת היא –  טיולים ללא עשן וגם תוספתא על נקרים– בבלוג של Pappa Quail