היום בלוגולדת! (סוג של)

היום לפני עשר שנים (!) ב-10.12.2008 – פרסמתי את הרשומה הראשונה בבלוג. כמובן לא פה, אלא בבלוג המקורי שלי בתפוז.

נהוג בתפוז לציין תאריכים כאלה ולקרוא להם "בלוגולדת". התלבטתי קצת אם יש טעם לציין את היום כאשר הבלוג בו פרסמתי כבר לא באמת קיים (או לפחות לא פעיל) אבל החלטתי (מהר מאוד) שכן: זהו בעם לא יום ההולדת של הבלוג הפיזי אלא יום הולדת רעיוני שלי כבלוגר.

 

כן, היום אני חוגג עשור שלם להיותי בלוגר! בהחלט  יש סיבה לחגיגה. או שלא.

מאז שפתחתי את הבלוג הוא ואני ידענו עליות ומורדות. היו שבועות בהם פרסמתי שלוש רשומות. היה אפילו שבוע אחד בלתי נשכח (שהרגע נזכרתי בו) בו פרסמתי ארבע רשומות באותו שבוע. היו ימים בהם הייתי שומע או קורא ידיעה בחדשות וחושב מיד כיצד להפוך אותה לרשומה בבלוג.

 

אבל ההתלהבות ההיא נעלמה מזמן, יחד עם רבים מהקוראים והמגיבים. התייצבתי על רשומה אחת בשבוע ולפעמים אני קצת מתעצל (או סתם לא מוצא נושא לכתיבה) ומפרסם שוב רשומה ישנה שאף אחד לא זוכר שכבר פרסמתי בעבר. לפעמים גם אני לא זוכר ומופתע לגלות רשומה כלל לא רעה שפרסמתי ושכחתי.

 

בכל זאת, בעשר שנים של כתיבת בלוג צברתי למעלה מ-900 רשומות (לעולם לא אדע באמת כמה בגלל הפיצול לשני בלוגים פיזיים והפרסום החוזר של חלק מהרשומות). זאת כמות מכובדת של מלל.

 

אני משתדל להמשיך ולכתוב כי אני נהנה לכתוב. אני חש סיפוק מלכתוב סיפור שנראה לי משעשע או לפחות יפה. אני חש סיפוק אפילו גדול יותר מכך שאנשים קוראים אותו ומגיבים עליו, אבל מאז ההתדרדרות הגדולה בתפוז אני פחות סופר תגובות וצפיות ברשומות ומסתפק במה שיש. כנראה למדתי קצת ענווה (אם כי תמיד הייתי נודע לתהילה בענווה שלי).

 

אין לי עוד הרבה מה לומר לרגל אירוע מרגש זה. אני מאחל לעצמי שאמשיך לכתוב (ולא רק לפרסם מחדש רשומות ישנות) ואזכה לחגוג עוד ימי בלוגולדת רבים.

 

תודה לקוראים ולמגיבים הנאמנים ועוד יותר כמובן לקוראות ולמגיבות (שנראה שהן הרוב אצלי מאז ומעולם).

 

ובהזדמנות זאת באופן אולי חד פעמי אאחל גם מזל טוב לבני החוגג יום הולדת מחר – יום אחד לאחר יום ההולדת של הבלוג 🙂