008 בתעלומת ההרעלה החגיגית

כשהגיע גיא אג"ח הסוכן 008 העשוי ללא חת למשרדו בבוקר, קידמו את פניו – כמו בכל ט"ו בשבט – קערות מלאות פירות יבשים ואגוזים.

גיא אהב מאוד פירות יבשים. איזה סוכן חשאי מוכשר, רציני, חרוץ ובעל כריזמה לא אוהב פירות יבשים? הם טעימים, מתוקים, בריאים (יחסית. קצת יותר בריאים מעוגות) ומספקים לגוף שפע אנרגיה הדרושה כל כך לסוכנים חשאים שעבודתם דורשת שלא ינמנמו מול המחשב.

גיא זינק לפעולה נמרצת. הוא מיהר לאסוף פירות ואגוזים לצלחות אותן הוא נשא בזריזות ובנחישות לחדרו כדי שיוכל לאכול מהם במשך היום כולו. המהירות הייתה חיונית מכיוון שהסוכנות הייתה ידועה בעובדיה החמדנים שמיהרו לחסל כל כיבוד שהוצע להם. כשמדובר באוכל – סוכן לסוכן זאב.

(אם כי זאבים ודאי לא אוכלים פירות יבשים… או שכן? גיא לא היה בטוח בכך, אבל הוא לא התעכב לחשוב על כך כי הזמן היה קצר והמשימה הייתה בעלת חשיבות עליונה).

 

תוך דקות ספורות הוא הצליח למלא את חדרו בשלל רב. כעת הוא יכול היה להרשות לעצמו לרופף מעט את ההגנות (אבל כמובן לא יותר מדי – הוא תמיד היה ערני ופעל בלפחות 10% מחושיו. חוץ מבשעה שהוא ישן, או שהיה עייף, או רעב, או אכל) ולהתחיל לאכול.

 

בצורה מחושבת ומיומנת התחיל גיא לאכול מהתמרים, לאחר מכן עבר לתאנים, לשזיפים, לאגוזי המלך… ולפתע הוא נעצר. הוא הריח משהו חשוד!

ברגע הראשון הוא חשב שאולי משהו מהפירות שלקח היה מקולקל, אבל הרחה נוספת – קפדנית יותר – גילתה לו כי לא מדובר בריח של פרי רקוב או מקולקל. הריח היה בבירור ריח של רעל קטלני: ציאניד!

 

גיא תהה האם הוא כבר הורעל בלא ששם לב לכך ועליו כעת להזריק אטרופין ולפנות את עצמו לבית החולים הקרוב. באמצעות חושיו המחודדים וגוגל הוא בדק האם הוא סובל מסימני הרעלה והגיע למסקנה המשמחת שהוא עדיין לא הורעל.  כנראה הרעל פוזר רק על חלק מהכיבוד – חלק אליו הוא עדיין לא הגיע.

 

הוא התחיל לחקור בשיטתיות ומהר מאוד הגיע למסקנה שריח הציאניד המסוכן מגיע מצלוחית השקדים. "השקדייה פורחת ושמש פז זורחת" – הוא פיזם לעצמו בציניות תוך שהוא זורק את כל השקדים הנגועים לפח.

 

הוא התחיל לתכנן כיצד לתפוס את סוכנת האויב הסקסית שללא ספק הרעילה את השקדים שלו, כשלפתע הוא הבין שאמנם הוא ניצל מסכנה, אך כל שאר הסוכנות עדיין תחת איום: הוא לקח את השקדים שלו מצלחת מרכזית וניגש איתם מיד לחדר שלו, שהיה ריק לחלוטין (הוא תמיד בדק את החדר היטב מיד לאחר שנכנס, מחשש או בתקווה שסוכנות אויב סקסיות מסתתרות שם). לא הייתה כל אפשרות שהשקדים הורעלו לאחר שהועברו לצלחתו ולכן המסקנה הלוגית (וגם ההגיונית) היחידה הייתה שקערת השקדים המרכזית הורעלה כולה.

 

גיא זינק מחדרו כפנתר, אך לא שכח לנעול את החדר כדי שאף אחד לא יוכל להרעיל את הפירות שנשארו לו (או לאכול אותם). הוא מיהר למשרדה של מ', עקף את גברת כספית מצחיקה וצעק אל מ' (בקול סמכותי ובוטח): "השקדים מורעלים! השקדים מורעלים!"

 

מ' הסתכלה אליו בתדהמה ואז אל צלחת הפירות שלה. היא שאלה אותו כיצד הוא יודע שהשקדים מורעלים וגיא מיהר להסביר כי נודף מהם ריח ציאניד. אבל מ', במקום לקרוא במערכת הכריזה לכולם לא לאכול מהשקדים רק חייכה ושאלה: "ומה לגבי המרציפן?"

 

מוסר השכל: לא כל רעל הוא רעיל (או שכן)

 

 

שבת שלום וט"ו בשבט שמח!

 

 

תודה ל- tootrees3 שהציעה לי לכתוב על גיא אג"ח והציאניד בשקדים

 

והרשומה המומלצת היא – ביקור בארץ 2018 – חלק ראשון – בבלוג של pappaquail

To approve a single suggestion, mouse over it and click "✔"

Click the bubble to approve all of its suggestions.