החתול של שרדינגר -סיפור לשבת

רוב בני האדם בעולם נחלקים לשלושה סוגים: אלה האוהבים חתולים, אלה האוהבים כלבים ואלה שלא סובלים לא כלבים ולא חתולים.
יש גם מיעוט האוהב כלבים וחתולים באופן שווה.
פרופסור שרדינגר (שם לא בדוי) לא היה בטוח היכן הוא מסווג לפי שיטה זאת.
למרות שהוא היה אדם מאוד משכיל, פרופסור לפיזיקה וזוכה פרס נובל, היה לו קשה מאוד להחליט האם הוא אוהב חתולים או כלבים (או אולי לא סובל את שניהם).
בהיותו פיזיקאי תיאורטי, הוא הקדיש זמן רב למחשבות תיאורטיות על הנושא וכתב (אך לא הפיץ) כמה מאמרים על הבעיה.
אשתו של שרדינגר הציעה לעבור לניסויים מעשיים יותר. לדוגמא – לאמץ חתול ולראות מה תהיה תגובתו של הפרופסור אליו (וכמובן מה תהיה תגובתו של החתול לפרופסור).

שרדינגר רצה לדחות את ההצעה על הסף אבל אשתו התעקשה ושאלה ממה הוא חושש כל כך.
"איך נקרא לו?" – שאל הפרופסור
"החתול של שרדינגר, כמובן" – ענתה אשתו מיד
"ואיפה הוא יעשה את צרכיו?"
"נסדר לו קופסא"
"ומה נעשה אם חלילה הוא ימות?"
"למה שהוא ימות?"
הפרופסור התפלא על השאלה האחרונה. הוא הסביר לאשתו בסבלנות כי חתולים הינם יצורים אורגניים שנשמה באפם (כלומר הם נושמים) ואף יצור אורגני שנשמה באפו לא חי לנצח…
אשתו קיבלה את ההסבר ההגיוני והציעה מיד שיאמצו חתלתול צעיר כך שהסיכוי שימות יהיה קטן מאוד.
הפרופסור הסכים שסטטיסטית ככל שהחתול יהיה צעיר יותר הוא יחיה זמן ארוך יותר בביתם, אבל למרות זאת גם הוא ימות יום אחד.
בתסכול מסוים אמרה אשתו – "בסדר, כשהוא ימות נשים אותו בקופסא אטומה ונקבור אותה. כלומר אותו. כלומר את החתול בקופסא"
"ומאיפה נמצא קופסא אטומה?" – שאל הפרופסור שהיה תמיד יסודי מאוד ולא היה מוכן להתחיל יזמה חדשה לפני שהכל היה ברור.
"ניקח את הקופסא של החול, זאת שהוא יעשה בה את צרכיו (כל עוד הוא חי), נכניס לתוכה את החתול (המת) ונאטום אותה" – פסקה אשתו שקיוותה שבכך תסתיים השיחה.
אבל תקוות לחוד ומציאות לחוד. פרופסור שרדינגר חשב קצת על הפתרון המוצע והעלה קושיה חדשה: "מה יקרה אם בקופסא יהיה אטום בודד של חומר רדיואקטיבי שיש לו הסתברות של 50% בדיוק להתפרק?"
אשתו של שרדינגר הסתכלה עליו במבט נדהם. היא אמנם הכירה אותו כבר הרבה שנים אבל הפעם היא לא הצליחה למצוא את הקשר בין השאלה לבין נושא השיחה.
"מה זה חשוב אם יהיה בקופסא אטום בודד של חומר רדיואקטיבי כזה?" – היא שאלה בתמיהה.
"רגע, לא סיימתי" – הסביר(?) הפרופסור – "חוץ מהאטום יהיה בקופסא גם חיישן שיבדוק האם החומר הרדיואקטיבי התפרק או לא. אם החומר יתפרק, החיישן יפעיל מתקן נוסף שיהיה בתיבה ויפיץ בה רעל שיהרוג את החתול. אבל אם החומר הרדיואקטיבי לא יתפרק, החתול יישאר בחיים"
גברת שרדינגר הייתה המומה. "אבל החתול כבר יהיה מת בכל מקרה! בשביל מה אתה צריך מתקן שיפיץ רעל בקופסא?" – היא שאלה בתמיהה גדולה עוד יותר.
"הנה הטעות שלך" – השיב הפרופסור בנימת ניצחון – "את מניחה שהחתול יהיה מת כשנכניס אותו לקופסא, אבל מה יקרה אם נכניס אותו חי?"
"למה שנכניס אותו חי לקופסא?" – שאלה הגברת שכבר אבדה לחלוטין את הקשר לשיחה המקורית.
"כדי שיעשה את צרכיו כמובן!" – קרא הפרופסור בנימת נצחון.
אשתו של שרדינגר (הלא היא גברת שרדינגר, הלא היא אן-מארי) התרחקה ממנו כמה צעדים. היא שקלה את הדברים במוחה ולבסוף החליטה לשאול עוד שאלה אחת: "למה שנשים בקופסת הצרכים של החתול מתקן שמפזר רעל?"

פרופסור שרדינגר נאנח. נראה שאשתו אף פעם לא הבינה אותו. הוא הסביר בסבלנות: "כדי שהוא יהיה גם חי וגם מת בו-זמנית!"

אן-מארי החליטה שאין טעם לדון בכך יותר. היא יצאה מהחדר בלי להוסיף מילה ולמחרת היא הביאה הביתה גור חתולים ג'ינג'י מקסים.
פרופסור שרדינגר התאהב בו מיד ומעולם לא ניסה לשים אטומים רדיואקטיביים, חיישנים או מתקנים מפיצי רעל בקופסת הצרכים שלו.
מוסר השכל: אי אפשר לעמוד בפני חתולים ג'ינג'ים
שבת שלום!
והרשומה המומלצת היא  הסקוויות הענקיות של GRANT GROVE – בבלוג של עננת

To approve a single suggestion, mouse over it and click "✔"
Click the bubble to approve all of its suggestions.

 

18 מחשבות על “החתול של שרדינגר -סיפור לשבת

  1. הייתי מצפה לראות בסוף את החתול על הכתף שלך כשאתה קורא עיתון. תמונה ממש יפה. האם גם כאן זה סיפור השראה מהחיים האמיתיים או שתמיד אהבת חתולים.
    אני אישית מזן אוהבי כל החיות ללא הבחנה. עם העדפה אבל לחתול למרות שכרגע יש לי כלב חחח וזאת משום שעברנו לדירה חדשה עם שטיח וספה חדשה 🙂
    יום טוב
    יעל

    • חשבתי לצרף תמונה אבל ויתרתי… יפה שזכרת 🙂
      תמיד אהבתי חתולים אבל גם כלבים. מאז שאני עם עננת יש לנו חתולים.

      תודה וסוף שבוע נעים 🙂

  2. יש לו מזל, לשרודינגר, שאן-מארי היתה כל כך רגועה והגיונית. אני מזמן הייתי זורקת אותו לקופסה עם מתקן הגז הרעיל במקום את החתול.

    ותודה על ההמלצה על רשומת הסקוויות, אני באמת מאד גאה בה 🙂

  3. "החתול הג'ינג'י יושב בפינה…" היה פעם סיפור בהמשכים ברדיו, כשהייתי ילדה.
    שמחתי שהשרדינגר שלך התאהב בחתול 🙂
    מצחיק שנזכרתי בשיר מהסדרה, ואני לא זוכרת אם שרדינגר לא מימש את הניסויים שלו…
    סופ"ש נעים.

    • אני לא זוכר את הסיפור הזה אבל הוא נשמע נחמד 🙂
      ולא, שרדינגר לא מימש את הרעיון המוזר שלו. הוא היה פיזיקאי תאורטי.
      תןדה וסוף שבוע נעים גם לך 🙂

  4. אין כמו ג'ינגים, לא משנה חתולים או בני אדם,
    הם תמיד מיוחדים, זוכרת את הג'ינג'י שלכם בעצב.
    אוהבת גם כלבים וגם חתולים, בבית יש לי רק כלבה.
    סוף שבוע נעים

  5. זה נכון לגבי הג'ינג'ים. כעת יש לנו שני ג'ינג'ים אחרים (אחד מהם עם לבן).
    אין ספק שגם כלבים הם מוצלחים 🙂

    תודה וסוף שבוע נעים גם לך!

  6. נהדר! ההגיון שמאחורי הפיזיקה והפילוסופיה…
    באמצעות מילותיך אפשר כמעט להאמין שכך זה קרה במציאות 🙂

  7. מי יתנני חתול ג'ינג'י! (יש לנו שני סיאמיים, ועקב טראומות עבר כרגע חתולי רחוב לא מצורפים למשפחה).
    גם ילד ג'ינג'י היה מתקבל בברכה למשפחה, אם היה בא. מסתפקים במנומש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s