בלילה ההוא נדדה שנת המלך

לדני (שם בדוי) מעולם לא היו בעיות שינה. הוא היה הולך לישון בשעה סבירה, נרדם מיד וישן כל הלילה עד לרגע שהשעון המעורר (כלומר הטלפון) העיר אותו. בבוקר הוא היה מתעורר בקלות ומתחיל את היום ביעילות ובמרץ.

אשתו ועמיתיו לעבודה תמיד קינאו בו על היכולת הזאת. לאשתו היה תמיד קשה להירדם. היא הייתה מתהפכת במיטה מצד לצד לפחות חצי שעה עד שנרדמה ומתעוררת מספר פעמים כל לילה. לא פלא שבבקרים היא הייתה תמיד עייפה.

לשותפו של דני לחדר בעבודה גם היו בעיות שינה. הוא אמנם היה נרדם בקלות יחסית, אבל גם מתעורר בקלות יחסית: כל רעש קטן העיר אותו כך שבלילה ממוצע הוא היה מתעורר בין חמש לעשר פעמים.

בבקרים,  כשדני היה מברך אותו בברכת "בוקר טוב!" היה השותף מרים עיניים אדומות ועייפות מכוס הקפה שלו (לרוב השלישית לאותו בוקר) ושואל אותו: "מה כל כך טוב???"

בשלב מסוים הנושא התחיל להטריד גם את דני עצמו. הוא הבין שהוא מוקף באנשים עם בעיות שינה ונראה שהוא היחיד שאין לו בעיות כאלה.
בתחילה הוא החשיב את עצמו לבר מזל. אבל מהר מאוד הוא התחיל לתהות מדוע הוא זכה למזל טוב שכזה. אולי זה לא רק מזל?

 

דני התחיל לחשוב על סיבות אפשריות לכך שהוא נרדם בקלות שכזאת וישן טוב כל כך. הוא ניסה להיזכר מתי התחילה התופעה המוזרה הזאת. אולי בזמן שהיה צוער בבה"ד 1 וסבל ממחסור כבד בשעות שינה? הוא זכר שבאותה תקופה הוא פיתח יכולת להירדם בכל מצב – אפילו בהליכה.
אבל אולי יכולת ההירדמות שלו התחילה עוד קודם?

 

בצר לו פנה דני למומחה ידוע לבעיות שינה. המומחה התפלא מאוד לשמוע את סיפורו המוזר של דני. הוא הסביר לו שהוא מתמחה בלגרום לאנשים להגיע למצב של דני (למרות שהוא נאלץ להודות שזה מאוד נדיר שהוא מצליח כל כך) והוא לא כל כך יודע איך להתמודד עם אנשים שאין להם הפרעות שינה ובוודאי אין לו מושג מהם הגורמים לחוסר בהפרעות שינה.

 

דני התאכזב מאוד. התסכול שלו מחוסר יכולתו להבין מדוע שנתו כל כך טובה עלה לרמות חדשות. הוא נזכר במגילת אסתר ובפסוק המפורסם "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" ותהה איך היה נראה העולם אם היו הרבה אנשים הסובלים מהצרות שלו. מזימתו של המן ודאי הייתה מתקיימת…

ולמרות כל התסכול והמחשבות, כשהוא נכנס למיטה הוא נרדם מיד וישן מצוין.

 

ואז חל מהפך גדול בחייו: הוא הפך לאבא. זה היה אירוע מאוד מרגש, אבל יחד עם השמחות באו החובות והצרות הקטנות. כבר בלילה השני אחרי שאשתו ובנו חזרו הביתה מבית החולים, הוא התעורר באמצע הלילה כשאשתו ניערה אותו בעקשנות וביקשה ממנו לקום לטפל בתינוק.

הוא מאוד התפלא על הבקשה כי הוא לא שמע אף קול מכיוון העריסה… אשתו נשברה והודתה שהתינוק בכה בקולי קולות והיא כבר הרגיעה אותו אבל לא יכלה לסבול את המחשבה שדני המשיך לישון בשלווה כל אותו הזמן.

בלילות הבאים אשתו כבר לא ניסתה להעיר אותו. (התינוק ניסה אבל לא הצליח).

 

אירועים אלה גרמו לדני לתסכול גדול עוד יותר. לא רק שהוא לא סבל מהפרעות שינה, הוא גילה שבגלל זאת הוא אבא ובעל גרוע! והוא כל כך רצה להיות אבא למופת…

 

ואז, לילה אחד, כשהוא נכנס למיטה דני התחיל לחשוב מדוע הוא תמיד נרדם מיד. הוא חשב וחשב ולפתע הבין שהוא שוכב במיטה כבר עשר דקות ולא נרדם! המצב הלך והשתפר מלילה ללילה. היו לילות בהם מרוב מחשבות הוא הצליח להירדם רק אחרי שעתיים. ובסוף הוא אפילו התחיל להתעורר כשהתינוק בכה.

 

סוף סוף נפתרו בעיותיו של דני והוא זכה להפרעות שינה. אבל אז הוא גילה שבעצם הוא לא מאושר מכך ותהה מה כל כך טוב בהפרעות שינה שהופך אותן לפופולריות כל כך.

 

מוסר השכל: לא כל מה שפופולארי הוא טוב

 

שבת שלום!

 

והרשומה המומלצת היא – A Mind-Minable Gem: Hiking at Emerald Bay State Park– בבלוג של Mamma Quail