הסיפור לשבת על בלש הגרביים

לאורי (שם בדוי) לא היו כל כישורים יוצאי דופן. בכל אופן לא כאלה גלויים לעין.

 

בבית הספר הוא היה תלמיד ממוצע כמו גם ספורטאי ממוצע. הוא לא הצטיין בכלום וגם לא נכשל בכלום.

אורי גם היה קונפורמיסט ידוע. בבית הספר הוא הקשיב למורים (בגבולות הסביר) והכין שיעורי בית (בגבולות הטעם הטוב). בסיום הלימודים הוא התגייס לצבא ואחרי שרות של שלוש שנים בתותחנים (ללא אירועים מיוחדים) נסע להודו לחצי שנה.

 

כשחזר מהודו הוא התמקד בלימודים לפסיכומטרי, הצליח להוציא ציון מעל הממוצע ולהתקבל ללימודי הנדסה אזרחית בטכניון (!). הוא היה סטודנט שקדן, סיים את התואר בממוצע מכובד ומצא עבודה סבירה בשכר סביר.

 

בגיל 28 אורי כבר התחתן עם חברתו מזה חמש שנים ובגיל 32 כבר היו לו בן ובת, דירת ארבעה חדרים בנתניה, מכונית יפנית משפחתית ומשכנתא.

 

בקיצור – התגלמות הבינוניות בכל היבטיה.

 

בין שאר המטלות עליהן היה אורי אחראי בבית היה עליו לטפל בכביסה. כל שבוע הוא היה מממלא, מרוקן, תולה, מייבש ומקפל 2-3 מכונות כביסה.

אורי לא הרגיש בשום דבר מיוחד, מבחינתו ומבחינת אשתו וילדיו הכל היה נורמאלי. אף אחד מהם לא הבחין במשהו מוזר – אבל בביתם לכל גרב היה בן זוג.

 

האיתות הראשון לכך שמשהו אינו רגיל היה בסעודת שבת בשלהי אפריל. אורי ומשפחתו התארחו כרגיל אצל הוריו של אורי, כשאמו ציינה בצער כי היא איבדה את אחד הגרביים האהובים עליה ביותר. כעת היא תיאלץ להשתמש בגרב המיותם כבסמרטוט…

 

אורי הציע את עזרתו ואחרי חיפוש קצרצר הוא מצא את הגרב החסר מאחורי מייבש הכביסה. אמו התרגשה מאוד ולאות הוקרה לא מתחה עליו או על אשתו ביקורת כלשהי במשך עשר דקות תמימות.

 

ביום ראשון בערב צלצל הטלפון. אמו של אורי היתה על הקו. מסתבר כי חברתה הטובה חסיה (שם בדוי) גם איבדה גרב יקר לליבה ואורי מיד נודב לעזור.

מכיון שחסיה גרה לא רחוק מהעבודה של אורי, הוא קפץ אליה ביום שני לאחר העבודה. בהשקעה של עשר דקות הוא מצא את הגרב האבוד מאחורי ארון הבגדים. בתמורה הוא זכה לצביטה לבבית בלחי.

 

ביום רביעי הסתבר שאחותה של חסיה – זהבה (שם בדוי גם כן) איבדה גם היא גרב בעל ערך סנטימנטלי. הפעם זה היה מסובך יותר מכיוון שזהבה גרה בפתח תקווה, כך שהדרך אליה הייתה רצופה פקקים וגם מציאת הגרב ארכה לא פחות מ-20 דקות (בסוף הסתבר שהיא נשארה תקועה במכונת הכביסה).

 

באותו ערב, אשתו של אורי (ששמה הבדוי פרח מזכרוני) אמרה לו שאולי יש לו כישרון נסתר. מין חוש שישי למציאת גרביים אבודים. אולי אפשר לעשות מזה כסף?

 

אורי פרסם מודעה צנועה במקומון:

אורי (שם בדוי) – בלש גרביים

 

האם איבדת גרב? האם היא יקרה ללבך?

אורי (שם בדוי) ימצא אותה תמורת סכום סמלי!

התקשרו עוד היום ל 555-1234455!

 

(המודעה פורסמה שוב בשבוע שלאחריו ללא תמורה, הפעם עם מספר הטלפון הנכון)

 

ההיענות הייתה דלה מאוד. במהלך השבוע שלאחר הפרסום (עם המספר הנכון) קיבל אורי רק שתי שיחות טלפון. המטלפן הראשון הסכים לשלם רק חמישה ש"ח תמורת השרות ואורי ממש לא רצה לנסוע לבאר-שבע תמורת הסכום הזה.

המטלפן השני הסכים לשלם את התעריף המבוקש של 20 ש"ח אך לקראת סוף השיחה הסתבר שהגרב המדובר אבד לפני כעשרים שנה בחרקוב ואורי פקפק ביכולותיו למצוא אותו באזור בת-ים.

 

אורי כבר התייאש מכל הסיפור (לא שהוא תלה בו תקוות רבות מלכתחילה) אבל אז הגיעה השיחה הגורלית.

המטלפנת סיפרה בקול נרגש כי היא הטמינה עגילי יהלומים בשווי עשרת אלפים שקל בגרב שלה ובהיסח הדעת הכניסה את הגרב למכונת הכביסה. כשנזכרה בכך היה כבר מאוחר מדי. לא העגילים ולא הגרב נראו ברחבי הבית.

 

"!I’m on the case " קרא אורי בקול בוטח ונסע מיד לביתה של המטלפנת בראשון לציון.

הגרב לא נמצא במכונה. גם לא מאחורי המייבש או מתחת לארון.

אחרי שעה וחצי של חיפושים התייאש אורי (לראשונה בחייו) מחיפוש הגרב והבטיח לחזור למחרת.

באותו לילה נדדה שנתו. כל הלילה הוא התהפך מצד לצד וניסה לחשוב היכן עשוי הגרב האבוד להתחבא.

בבוקר הוא הודיע לעבודה על יום חופש ונסע ישירות לראשון לציון.

 

שעות של חיפושים לא הניבו פרי.

אורי ישב על הספה בביתה של בעלת הגרב ולטש עיניים בבן הזוג המיותם, מנסה להפנט אותו ולגלות היכן מסתתר הבן האובד.

לפתע הוא שם לב לפרט שחמק ממנו עד כה. בשליש התחתון של הגרב הופיעו שני חורים זעירים זה לצד זה!

הכל נהיה ברור פתאום. העגילים לא הוטמנו בגרב האובד, כי אם בזה שבידו! הגרב השני כנראה נזרק, נשרף או הושמד בדרך אחרת כלשהי כדי לטשטש עקבות!

 

אורי קם מיד וניגש לבעלת הגרב הקשישה שעמדה באותה עת במטבח. הוא נפנף את הגרב מול אפה ועימת אותה עם העובדות.

"מדוע?" הוא קרא בקול רם "מדוע את מנסה לרמות אותי? האם מדובר כאן בהונאת ביטוח מתוחכמת? האם אני אמור להוכיח שהעגילים אכן נעלמו עם הגרב???"

הקשישה התפתלה וגמגמה בנסותה להעלות הסבר כלשהו, כשלפתע שם לב אורי לעוד פרט שחמק ממנו קודם.

כשהזקנה נענעה את ראשה הוא ראה בבירור קו תפר מלאכותי בין פניה לצווארה.

 

ביד בוטחת הסיר אורי את המסכה מעל פניה של הזקנה ומדהם לראות לפניו את… הבלוגר שכתב את הרשומה הזאת!

אורי לא ידע איך להגיב. האם עליו להשתחוות? לעצום עיניים? לברוח? לתקוף?  לאחר היסוס קצר הוא שאל בקול צרוד: "מה אתה עושה פה???"
הבלוגר כחכח בגרונו וענה במבוכה: "ניסיתי להוסיף קצת עניין לסיפור… לא חשבתי שתעלה עליי ככה…"

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – שדות של תורמוסים – בבלוג של ktumuma

16 מחשבות על “הסיפור לשבת על בלש הגרביים

  1. חחחחחח. סוף סוך רשומה עליך חחחחח
    אבל איך לעזאזל לא כתבת רשומה לכבוד חיילי צה"ל חיות אדם במדינה כובשת?? זה נושא השבוע בעניי
    פחות מעניין האיחוד של 4 מראונטות לראשות המדינה

    שבת שלום
    יעל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s