הברווזון המכוער – סיפור לשבת

כשהביצים של משפחת הברווזים בקעו, אבא ברווז ואמא ברווזה שמחו מאוד. (האמת היא שהם היו ברכיות אבל לצורך הסיפור הם הרשו לי לקרוא להם ברווזים.)

ולמה שלא ישמחו? מהביצים בקעו חמישה ברווזונים צהבהבים וחמודים שמילאו את ליבם של ההורים השמחים והגאים שמחה וגאווה.
אבל היה גם ברווזון שישי… הוא היה אמנם גבוה יותר מאחיו ואחיותיו, אבל גם אפור יותר ומסורבל יותר וללא ספק מכוער.
למרות כיעורו הבולט ההורים כמובן קיבלו אותו – הוא הרי היה ילד שלהם, נוצה מנוצותיהם. הם שמחו על כך שהוא זכר (כי אצלם היופי חשוב פחות והגובה חשוב יותר) וקיוו לגלות שהוא חכם יותר או ספורטיבי יותר משאר אחיו ואחיותיו.

אבל, למרבה הצער, הם התבדו. הברווזון המכוער לא היה חכם במיוחד (למען האמת היה לו מוח של ציפור) ולא ספורטיבי במיוחד (כך שחלום ההורים על כך שבזכות גובהו הוא יהפוך לשחקן כדורסל מקצועי נגנז במהרה).
אבל הוא כן היה חזק יותר מאחיו ואחיותיו והגיב באלימות בלתי מדתית על ההתגרויות שלהם.

ההורים הנבוכים לקחו את הברווזון המכוער והאלים ליועצת שפסקה מיד: ריטלין.  ללא ספק הברווזון המכוער סובל מהפרעות קשב וריכוז – ותרופת הפלא תשפר את איכות חייו כמו את איכות חייהם של הסובבים אותו לאין ערוך.

במשך כמה ימים נראה היה שהריטלין באמת עוזר, אבל לאחר כמה ימי חסד הברווזון הודיע שהפתרון לא מקובל עליו: הוא קרא באינטרנט על הנזקים הקשים של הריטלין והוא לא מוכן לקחת את הכדורים יותר.
כמובן שההצהרה גררה ריב גדול ובאופן צפוי למחצה הברווזון המכוער ברח מהבית בכעס, אבל חזר אחרי שעה מכיוון שהיה רעב ועייף.

אבל הוא עמד בסירובו לקחת את הכדורים ומכיוון שהיה כבר חזק יותר מהוריו הם החליטו לא להתווכח איתו.

הימים חלפו וכל הברווזונים הלכו והתבגרו. סיפורי אהבה ראשונים פרחו מסביב לאגם בו שכן בית המשפחה ורק הברווזון המכוער לא הצליח למצוא לו בת זוג.
כל הברווזות מסביב נרתעו מכיעורו הבולט, מקומתו הגבוהה ואולי גם מהגישה האלימה שלו לחיים.

הדחייה הפכה את הברווזון למר נפש עוד יותר אפילו. ההורים המודאגים שלחו אותו למספר פגישות עם פסיכולוג ידוע שאבחן דיכאון קליני ורשם פרוזאק.
במשך מספר ימים הקפיד הברווזון לקחת את הכדורים והרגיש קצת פחות מכוער (ומדוכא) אבל האינטרנט המרשעת (=המרשתת) חשפה בפניו כי גם לכדורים אלה ייתכנו תופעות לוואי קשות והוא התחיל להסס אם כדאי לו לקחת את הכדורים או לצלול שוב בדיכאון (ובאגם).

כן, העתיד נראה לא כל כך מבטיח לברווזון המכוער. אמנם הוא כבר לא היה אפור אלא איכשהו הפך ללבן כשלג אבל הוא עדיין היה גבוה בצורה חריגה, בולט בשונותו ומכוער בעיני כל ברכיה.

ואז קרא המפנה לו ציפו כל הקוראים: יום אחד הגיע לאגם חבורת ברווזים לבנים ומכוערים שנראו דומים להדהים לברווזון המכוער גיבור סיפורנו.
אחד האחים של הברווזון שראה אותם מגיעים רץ אל המשפחה וקרא בהתרגשות: "לא תאמינו! חבורה שלמה של ברווזים מכוערים הגיעו לפה!"
כל המשפחה מיהרה לחזות בפלא. הברווזים המכוערים החדשים הסתכלו בפליאה על הברווזון המכוער שלנו ושאלו אותו: "איך אתה התגלגלת לפה בין כל הברווזים המכוערים האלה?"

הברווזון המכוער התבלבל מאוד. הוא שאל למי הם מתכוונים והסביר שהוא הברווזון המכוער וכל בני משפחתו דווקא יפים. הברווזים המכוערים החדשים צחקו והסבירו שהם – וגם הברווזון המכוער – הינם ברבורים יפיפיים ואילו כל הברווזים שמסביב הם המכוערים.
הכרזה זאת גרמה לברווזים לפרוץ בצחוק עז עוד יותר מצחוקם של הברבורים (או הברווזים המכוערים). מי שמע על כך שמכוערים שכאלה יקבעו כי הם יפים?

הברבורים נעלבו ועפו משם, אבל הברווזון המכוער (לשעבר) הצטרף אליהם כי הוא הבין שבעיניהם הוא לא ייחשב למכוער ומאז כולם חיו באושר וכולם חשבו שהם יפים.

מוסר השכל: היופי הוא בעיני המתבונן

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – פרובנס היום החמישי – ארל, סימטאות ציוריות, אמנות והיסטוריה – בבלוג של barnoga