בחירות 2019 – לא הרבה השתנה מ-2015…

נתקלתי במקרה ברשומה שפרסמתי לפני הבחירות הקודמות (ב-2015) ונדהמתי לראות כמה הדברים כמעט ולא השתנו. התיקון היחיד למעשה הוא בשורה התחתונה – במקום " המחנה הציוני" צריך להיות "כחול לבן"

אז הנה הרשומה המקורית ללא תיקונים (פרט לרשומה המומלצת):

____________________________________________________________________________

מיום שהייתה לי זכות הצבעה הלכתי להצביע בכל מערכות הבחירות (פרט לאחת שהייתה בזמן שגרתי בארה"ב).

ראיתי בכך תמיד לא רק זכות אלא גם חובה. משום מה אני מרגיש חובה לתרום את קולי בבחירות.

בכל מערכת בחירות אני רואה פרסומים של אנשים הבוחרים לא להשתתף בבחירות ולא לנצל את זכותם להשפיע ולו במעט על השלטון במדינה.

לעיתים אנשים אלה מסבירים את התנגדותם להשתתפות בהצבעה במילים יפות על "מרי אזרחי", "התנגדות להשתתפות במשחק המושחת" ועוד כל מיני ססמאות משונות שכאלה.

אתמול נתקלתי ברשומה בבלוג שלא הכרתי בה כתב הבלוגר שהשתתפות בבחירות מהווה תמיכה ב-"פלגנות והשנאה וההתנשאות והשליליות". לא פחות.

כשהגבתי והסברתי למה לדעתי חשוב להצביע קיבלתי תגובה שמאוד הפתיעה אותי – מסתבר שהקריאה להשתתף בבחירות היא "ססמא עבשה" ונראה שרק אנשים שלא מסוגלים לחשוב באופן עצמאי משתתפים בבחירות.

הסברתי באופן מתמטי מדוע חילונים שלא מצביעים כאילו הצביעו למפלגה חרדית, אבל הכותב דבק בעמדתו. זוהי כמובן זכותו הדמוקרטית, אבל איכשהו אני לא מוכן לקבל את המצב שבו רק מי שלא מסוגלים לחשוב באופן עצמאי יצביעו – מה שיביא ללא ספק למצב שבו נישלט ע"י ממשלה וחברי כנסת שנבחרו אך ורק ע"י אנשים שלא מסוגלים לחשוב באופן עצמאי.

הקריאה לא להצביע בתור מרד אזרחי דומה לטעמי לקריאה לא לצאת להפגין כנגד יוקר המחיה (לדוגמא) בתור מחאה כנגד יוקר המחיה. אני לא מצליח להבין עולם בו "שב ואל תעשה" היא הפעולה הטובה ביותר (אבל מצד שני אני לא מסוגל לחשוב באופן עצמאי אז ברור שלא אבין זאת).

רבים מבין אלה שבוחרים לא לבחור טוענים שפשוט "אין למי להצביע".

אותם אני יכול להבין יותר – כי באמת קשה להזדהות עם רבים מהפוליטיקאים שלנו.

אחרי שראיתי את כל הציטוטים וההשמצות מימין ומשמאל די השתכנעתי שרוב הפוליטיקאים בארץ (ובעיקר ראשי המפלגות השונות) הם שקרנים, טפשים ומסוכנים למדינה.

איך אוכל לתת את קולי לבנימין נתניהו, יצחק הרצוג, יאיר לפיד, נפתלי בנט או זהבה גלאון בידיעה הברורה שהם מסוכנים כל כך לעתידה של מדינת ישראל?

כמובן שאני יכול להצביע למועמדים הבטוחים – החרדים – כי הם היחידים שבוודאות ייצגו את קהל המצביעים שלהם, אבל אני הוא לא קהל המצביעים שלהם…

וכמובן גם אם לא אצביע זה יהיה כאילו הצבעתי בשבילם – בגלל אחוזי ההצבעה הגבוהים אצל החרדים:

נניח לצורך הדוגמא שיש במדינה 1200 בעלי זכות הצבעה – 1000 מהם חילוניים ו-200 חרדים.

כל 200 החרדים הולכים להצביע, מהחילוניים הולכים רק 700 (70%)

כלומר, סה"כ הצביעו 900 אנשים, כל מנדט = 7.5 קולות

אבל לחרדים יהיו כעת 26 (בעצם כמעט 27) מנדטים לעומת 20 בלבד אם כל החילוניים היו מצביעים (ולא למפלגות חרדיות).

אז למי יצביע מי שלא רוצה לסכן את עתידה של המדינה אבל גם לא רוצה לתרום את קולו למפלגות החרדיות?

אחרי מחשבה שטחית (המאפיינת אנשים כמוני) אני חושב שהגעתי לנוסחה מנצחת למי שלא יודע למי להצביע:

הבחירות האלה הן אמנם לא "גורליות" אבל מה שיוכרע בסופו של דבר הוא האם נתניהו ימשיך להיות ראש הממשלה (כנראה שכן) או שלא (בחלומות).

אם כך, כל בוחר שאינו מוצא בעד מי להצביע צריך לשאול את עצמו שאלה פשוטה אחת: האם הוא רוצה שנתניהו ימשיך להיות ראש הממשלה?

אם התשובה היא חיובית – יש לבחור בליכוד.

אם התשובה היא שלילית – יש לבחור במחנה הציוני.

פשוט, לא?

כעת (כלומר ב-17.3.15) – לכו להצביע!

(אלא אם אתם מסוגלים לחשוב באופן עצמאי כמובן)

והרשומה המומלצת היא – הצמיד הישן של של סבתא – בבלוג של לי ולך

(ומסתבר שכתבתי פעם דברים ברוח מאוד דומה… אני בהחלט לא מסוגל לחשוב באופן עצמאי בלי להיות מושפע על ידי!)