הכבשה השחורה – סיפור לשבת

רחלי (שם בדוי כמובן) הייתה כבשה חביבה שחיה לה בשלווה עם משפחתה הגדולה – אמא, עשרים דודות, עשרים בני ובנות דודות (שהיו גם אחים למחצה) ואבא אחד.

 

פרט להיותה חביבה, רחלי הייתה גם מנומסת, חכמה, אמינה, אחראית ושחורה. כן, אתם ודאי לא מופתעים לקרוא שהיא הייתה שחורה מכיוון שקראתם את כותרת הסיפור, אבל ודאי תופתעו לשמוע שרחלי הייתה הכבשה השחורה היחידה במשפחתה: כל שאר בני המשפחה היו צחורים כשלג ורק רחלי הייתה שחורה כפחם!  (גם זה לא מפתיע אתכם? לא נורא, אני מקווה להפתיע בהמשך).

כשרחלי נולדה, אמה הייתה מאוד מופתעת לראות את הצבע החריג שלה. גם שאר בני המשפחה היו מופתעים ואבא איל היה מופתע מכולם. הוא תהה בקול רם אם אמה של רחלי הייתה נאמנה לו או שבאיזה לילה חשוך במיוחד היא בגדה בו עם איל (או לפחות כבש) שחור בחסות החשיכה.

 

אמא של רחלי נשבעה בצמרה שהיא תמיד הייתה נאמנה לאיל ולבסוף הוא השתכנע. אמנם עננה (לבנה) של חשדות המשיכה לרחף מעל ראשה של רחלי בחודשים הראשונים של חייה ולבני המשפחה היה קצת קשה לקבל אותה, אבל כשהיא גדלה והוכיחה את עצמה ככבשה חביבה, מנומסת, חכמה, אמינה ואחראית הצליחו בני המשפחה להעלים עין מצבעה החריג.

 

או כמעט הצליחו. מפעם לפעם האחים למחצה סיפרו איזה בדיחה על חשבונה של רחלי ומפעם לפעם הדודות לא יכלו שלא לחשוב שרחלי פחות מוצלחת משאר הטלאים רק בגלל צבעה.

 

גם רחלי לא יכלה שלא לתהות מפעם לפעם מדוע היא חריגה כל כך. לפעמים היא חלמה בלילות על כך שתקום בבוקר ותמצא את עצמה צחורה כשלג. זה מעולם לא קרה.

היא ניסתה להבהיר את צמרה בכל מיני אמצעים (כמו לדוגמא חשיפה לא בריאה לשמש והשתכשכות בשלוליות) אבל היא תמיד נשארה שחורה כפחם (לפעמים כפחם מלוכלך).
החריגות הזאת גרמה לה להתאמץ מאוד להיות "כמו כולם" אבל קצת יותר טובה מכולם ולכן היא נחשבה כל כך חביבה, מנומסת, חכמה, אמינה ואחראית.

 

עד שלילה אחד קרה האירוע ששינה את חייה של רחלי ובני משפחתה לעד… (מוכנים להפתעה?)
באותו לילה חשוך מאוד, בלי ירח ועם עננים שהסתירו גם את אור הכוכבים, הגיעה לאחו בו חיו רחלי ומשפחתה קבוצת בני אדם רשעים. הם זממו לקחת איתם את כל בני המשפחה, להעלות אותם למשאית גדולה ולהסיע אותם ליעד רחוק בו יבצעו את זממם: יגזזו את הצמר של כל הכבשים ולאחר מכן ישחטו אותם וימכרו את בשרם לכל המרבה במחיר.

אכן רשעים.

 

הרשעים, לבושים בבגדים שחורים, הסתערו כאילו משום מקום על הכבשים הלבנות (שבלטו בחושך) ודחסו אותם בזריזות אל תוך המשאית (השחורה כמובן).

אבל, כצפוי, הם לא הבחינו ברחלי שהייתה שחורה מכדי לבלוט בחושך.

 

רחלי הסתכלה באימה על המתרחש. היא תהתה האם זהו זמן טוב להיות חביבה, מנומסת, חכמה, אמינה ואחראית. בחכמה ובאחריות היא החליטה שזהו הזמן המתאים להיות אלימה.

 

רחלי הסתערה על הרשעים ונגחה בהם שוב ושוב. הם ניסו להתגונן אך לא הצליחו להבין מי תוקף אותם. אחוזי מבוכה ובלבול הם נטשו בבהלה את שדה הקרב וברחו כל עוד נפשם בם אל תוך החשכה (שעדיין הייתה כבדה).

בבוקר הכבשים הלבנות הצליחו להבין מה בעצם קרה. הם הודו בהתרגשות לרחלי על כך שהצילה את חייהם והבטיחו שיותר הם לא ילעגו לה בגלל צבעה (אבל כצפוי לא הצליחו לקיים את ההבטחה).

 
מוסר השכל: כל משפחה צריכה כבשה שחורה

 

שבת שלום!

 

תודה ל-purple mushroom על הרעיון לרשומה

 

 

והרשומה המומלצת היא – צילומי אביב 2019 –  בבלוג של Pappa Quail