פיצה פלאפל – סיפור מתכון

לפעמים מתחשק לי משהו שונה. משהו מקורי. משהו טעים, אבל בריא ומזין. עממי אבל יוקרתי. ישראלי אבל עם ניחוח של חו"ל. מנה שמתאימה למטבח שף יוקרתי, אבל אני יכול להכין אותה במטבח הביתי שלי בזמן קצר וממרכיבים שתמיד יש בבית.

מכיוון שאני טבח מוכשר, ידעתי שאוכל לסמוך על עצמי בעניין. ישבתי וחשבתי על מספר רעיונות מצוינים כמו עוגת שוקולד עם פופקורן, סושי ממולא פתיתים ופלפלים ממולאים ברגלי צפרדעים.

כל הרעיונות האלה אכן היו מצוינים, אבל לא כולם מושלמים. עוגת השוקולד היא לא לגמרי בריאה  ורגלי צפרדעים לא היו לי במטבח (יכולתי לקפוץ למטה ולנסות לצוד כמה, אבל זה היה מאריך משמעותית את זמן ההכנה).

לרגע נראה היה שהסושי עם הפתיתים עונה על כל הדרישות, אבל רגע לפני שהתחלתי בביצוע עלה בדעתי רעיון טוב עוד יותר: פיצה פלאפל!

כולם אוהבים פיצה. כולם אוהבים פלאפל. כל אחד מהם הוא עממי (ואפילו קצת נדוש ופשוט), אבל שילוב ביניהם הוא מקורי ויכול להיות גם יוקרתי (אם אשכור את משרד יחסי הציבור הנכון). מקור הפיצה הוא באיטליה היפה ואין ישראלי יותר מפלאפל.  פשוט מושלם!

הפשלתי שרוולים וניגשתי לעבודה.

 

ראשית יש להכין את הבצק לפיצה. הוצאתי מהארון קילו קמח, 25 גרם שמרים, קורט מלח, קורט סוכר, בקבוק יין משובח וחפיסת שוקולד מריר משובח לא פחות.

חיממתי מעט מים פושרים ולשתי בצק מהקמח, המים, הסוכר, המלח והשמרים תוך כדי שתיית יין ואכילת שוקולד.

 

כשהבצק הגיע למרקם הנכון, שמתי אותו בקערה מכוסה והשארתי אותו לתפוח למשך 20 דקות.

 

בזמן זה הכנתי את התערובת לפלאפל. לרוב אני משתמש לפלאפל בגרגרי חומוס אורגאניים שהושרו במים מינרליים למשך 23 שעות בדיוק, אך מכיוון שהרעיון הגאוני לפיצה פלאפל עלה באופן ספונטני נאלצתי להסתפק בגרגרי חומוס קפואים. הוצאתי שקית מהמקפיא ובשלתי את הגרגרים בליטר מים מינרלים רותחים למשך 23 דקות בדיוק. (בכל זאת יש גבול לפשרות).

 

סיננתי את מי הבישול ומעכתי היטב את גרגרי החומוס תוך שאני מוסיף להם מלח, פלפל, כמון, צ'ילי, כורכום, פטרוזיליה, כוסברה, צ'יה (בשביל הבריאות) וחרדל (בשביל להסתיר את טעם הצ'יה).

יצרתי מהתערובת 23 כדורים בגודל בינוני וטיגנתי אותם בשמן עמוק (הקפדתי על שימוש בשמן חריע איכותי בעומק של 7.2 ס"מ).

 

כעת, כשהפלאפל היה מוכן, הגיע הזמן להכין את בסיס הפיצה.

הוצאתי את הבצק מהקערה והתחלתי ללוש אותו.  הבצק היה מעט דביק – זה קורה לפעמים – לכן הוספתי לו קצת קמח (כוסמין). כעת הוא היה קצת יבש אז הוספתי קצת מים. וקצת קמח תופח (זה מה שנשאר בבית) ועוד קצת מים. וקצת ביסלי מפורר (בטעם פלאפל) – זה מוסיף מרקם קראנצ'י לבצק, סופג את המים ונותן ארומה ישראלית לבצק האיטלקי.

 

רידדתי את הבצק המוכן לעובי של 0.7 ס"מ ומרחתי עליו רסק עגבניות שרי אורגאניות שהכינותי מראש. למרבה הצער הסתבר ששכחתי להכין מראש את הרסק ולכן החלפתי אותו בתושיה מדהימה ברסק עגבניות שקניתי מראש.

 

חציתי את כדורי הפלאפל ופיזרתי אותם באופן אמנותי על הבצק. לסיום פיזרתי על כדורי הפלאפל גבינת מוצרלה אמיתית מגוררת והכנסתי את הפיצה לתנור אותו חיממתי מראש ל-215 מעלות צלזיוס.

 

לאחר רבע שעה ניחוח מדהים מילא את כל הבית. הוצאתי את הפיצה מהתנור, מרחתי ג'ל אלוורה אורגני איכותי על הכוויות והתיישבתי לאכול את המעדן המקורי, הטעים, הבריא המזין, העממי, היוקרתי, הישראלי עם ניחוח של חו"ל.

אחרי  חמש דקות נוספות יצאתי מהבית וקניתי לי פיתה פלאפל עם כל התוספות ומשולש פיצה עם זיתים.
מוסר השכל: אין כמו מאכל טעים, אבל בריא ומזין, עממי אבל יוקרתי, ישראלי אבל עם ניחוח של חו"ל!

 

שבת שלום!

 

 

והרשומה המומלצת היא – איור ספרים כמפעל הנצחה – בבלוג של דני קרמן

16 מחשבות על “פיצה פלאפל – סיפור מתכון

  1. לכל אחד יש מתכון שהמציא לעצמו
    אחי למשל תובל צ'יפס (מבושל) לתוך כוס קולה
    טוב זה עדיין לא מתכון אלא מטבל חחחח
    יום מקסים
    יעל

  2. אין כמו מתכון ביתי. וכף לאלתר משהוא טוב וטעים.
    מקווה שהנזק לא גדול. כוויות זה לא נעים.
    מתי אתה הולך למסטר שף???

    • בהחלט אין כמו מתכונים ביתיים. וברשומה הזאת אין באמת מתכון וטוב שכך 🙂
      הסיפור (כולל הכוויות) בדיוני לחלוטין.
      אלך למאסטר שף מיד לאחר שהחזירים יתחילו לעוף 😉

      תודה וסוף שבוע נעים

  3. לרגע שקלתי לנסות. ואז נזכרתי שאתמול אכלתי פלאפל בפיתה ושבהחלט ניתן להסתפק בזה 🙂
    שתהייה שבת שלום, טעימה, אורגאנית, אוריגינאלית, יוקרתית ועממית.

    • פלאפל בפיתה זה בהחלט הרבה יותר מתאים ומספק 🙂
      קשה לי להאמין שתהיה לי שבת שכזאת, אבל תודה על כל האיחולים וסוף שבוע נעים לך!

  4. אני לא באמת בענייני מטבח, וגם לא ממש הבנתי מה בדיוק היית כוונתך עם הפוסט הזה, אבל, ההמממ…
    פעם היו בסופר בורקס עם ביצה קשה וקשקוול. הרעיון נשמע לי טוב (אני אוהבת גם בורקסים, גם ביצים וגם קשקוול. וגם בורקס קשקוול). התוצר עצמו, מעט פחות.
    לדעתי בישלו את הביצים, השילו מהם קליפה, חצו, עטפו בבצק עם קשקוול ואפו.
    זה 'הכין' את הביצים פעמיים. התוצאה הייתה – חלק חיצוני של החלבון דמוי פלסטיק, בלתי אכיל בעליל. מה שחייב פירוק הבורקס ואכילת רק חלקים ממנו.
    אני בכיוון בכלל? או שאי-ההבנה דו-סטרית הפעם?

    שבת שלום וסופ"ש נעים 🙂

    • זה היה סתם פוסט של שטויות, בלי כוונות מיוחדות. נועד בעיקר לשעשע.
      הדוגמא שלך היא לעוד מוצר מיותר, אבל בניגוד לשלי מסתבר שזה קיים (או היה קיים…)

      תודה וסוף שבוע נעים גם לך 🙂

  5. אין ספק מוטי, שבזכות או בגלל תוכניות האוכל המציפות הפכנו להיות ממציאי מתכונים הכי לא הגיוניים. המצחיק שלפעמים לפעמים זה מצליח לנו אבל הרבה פעמים – הולכים לקנות פיתה פאלפאל הדוכן הקרוב והטוב – לקינוח)))

  6. יש להניח שלא הייתי מכניס למתכון ביסלי, חרדל, לא ממרח.
    חוץ מזה נשמע לי רעיון מעניין. אכלתי כמה פעמים מאכל שנקרא בורקס- פיצה.
    השבוע אכלתי חומוס ופלאפל, גם עם קובה פטריות, ותרתי על הפיתה.

    הצעה לרשומה, לשחק על כפל המשמעויות במלה רימון,
    2 מחשבות שיש לי: 1) הבלש הפולני נשלח לנטרל רימונים, ומגלה שמדובר בפרי…

    2) גיא אג"ח שומע או קורא משהו על רימונים
    (אולי הזמנה לקטיף או קילוף מ"סוכנת אויב")
    ומשוכנע שמדובר בנשק…
    מוטי. שבת שלום.

    • תודה על התגובה ועל הרעיונות לרשומות 🙂
      לי הרעיון נשמע מופרך… הוא קצת מושפע מסביח-פלאפל שראיתי אבל לא אכלתי.

      שבת נעימה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s