שלומית בונה סוכת שלום – סיפור (ושיר) לשבת (ולסוכות)

שלומית (שם כלל לא בדוי) הייתה מאוד עסוקה באותו יום (שבשבילה היה היום אבל בשבילנו הוא כבר חלף): היא בנתה סוכה.

בסה"כ זה די הגיוני עבור אנשים מסוימים לבנות סוכה כאשר חג סוכות מתקרב, אבל שלומית לא סתם בנתה סוכה לנצח או אפילו סתם סוכה רגילה.

לשלומית היו שלוש דרישות חשובות מהסוכה אותה היא בנתה:

ראשית, היה חשוב לה שהסוכה תהיה מוארת. שלומית שנאה חושך. היא העדיפה לגרש אותו כשהתאפשר לה. נכון, החג האהוב עליה היה כמובן חנוכה, אבל גם בכל שאר החגים היא השתדלה להביא אליה את האור. לדוגמא, בפורים היא אפתה אזני המן מוארות, ביום העצמאות היא קנתה צעצועים סיניים מלאי אורות מהבהבים ובסוכות היא בנתה סוכה מוארת היטב.

שנית, הסוכה הייתה חייבת להיות ירוקה. לשלומית הייתה מודעות גבוהה לשמירה על איכות הסביבה (פרט ליום העצמאות במהלכו היא כזכור קנתה צעצועים סיניים מאירים) והיא ראתה בעצמה בחורה ירוקה שאהבה ללבוש ירוק (גם לאחר שהשתחררה מהצבא) ומפעם לפעם אפילו לצבוע את השיער בירוק (רק לאחר שהשתחררה מהצבא).

לכן שלומית הקפידה שהסוכה שלה תיבנה רק מחומרים ממוחזרים, ידידותיים לסביבה ורצוי שיהיו בצבע ירוק.

הדרישה השלישית (אך לא השלישית בחשיבותה) הייתה שהסוכה תהייה סוכת שלום. שלומית הייתה עדה ליותר מדי ריבים ואפילו מלחמות של ממש שסבבו סביב בניית סוכה. שכנים תמיד התלוננו על הסגת גבול בסוכה, לכלוך מהסכך, רעש מהחוגגים בסוכה ועוד סיבות רבות למלחמה.

בתור שוחרת שלום ידועה, שלומית החליטה שהסוכה שלה תהיה סוכת שלום. כזאת שלא תגרום לשום מחלוקת, שום תלונה ואפילו לא לחיוך עקום. היא ידעה ששלום הוא מונח מעורר מחלוקת בישראל ולכן לא הצהירה בריש גלי על כך שהסוכה היא סוכת שלום, אבל בינה לבינה היא ידעה שזאת דרישה חשובה.

ברוח הדרישה השנייה (שמירה על איכות הסביבה למי שלא זוכר) שלומית קישטה את הסוכה רק במוצרים טבעיים, מתכלים וידידותיים לסביבה: לולב והדסים, ענף של ערבה (ירוק כמובן), רימון (שכדי לא להבליט את צבעו הטבעי האדום היא עטפה אותו בעלים ירוקים) וגם עוד כמה פירות סתיו (קלמנטינות, תפוזים וגויאבות – שריחן נישא למרחוק).

לאחר ששלומית סיימה את קישוט הסוכה היא בדקה בקפדנות שכל דרישותיה התקיימו. מכיוון שהסוכה השביעה את רצונה היא קראה בשמחה: "הביטו! זה נגמר!" ואז קרה דבר נפלא פתאום: כל השכנים הגיעו בבת אחת לסוכה לשמע הקריאה. שלומית חששה שהם יתחילו לריב ולהשמיץ את הסוכה שלה וזה את זה, אבל אם זה היה קורה זה לא היה נפלא כלל. הדבר הנפלא שקרה הוא שלכולם היה מקום בסוכה (עזרה העובדה שהסוכה הייתה ריקה מרהיטים) ועוד דבר נפלא שקרה הוא שהשכנים לא רבו ולא הפרו את השלום.

לפתע הבינה שלומית שהלילה כבר ירד והיא לא דאגה לתאורה מלאכותית בסוכה! היה לה חשוב שהסוכה תהיה מוארת ולכן היא דאגה לחלונות גדולים בדפנות ולרווחים גדולים בסכך, אבל כל אלה לא עזרו כשהשמש לא זרחה. שלומית חששה מאוד כי דרישתה הראשונה מהסוכה לא מתקיימת, אבל אז התרחש עוד פלא: כוכב בהיר כיהלום זרח דרך הסבך והאיר את הסוכה. בדיעבד הסתבר שזהו בעצם לא כוכב אלא הירח המלא הזורח באופן קבוע בכל ערב סוכות, אבל עדיין זה היה פלא של ממש.

כתוצאה מכך שלומית יכלה בלב שקט לא להסגיר את העובדה שמדובר בסוכת שלום (מה שיכול היה להביא למלחמה בין השכנים) אלא לקרוא לסוכה סוכת פלאים.

מה טוב ומה נעים!

מוסר השכל: שלום הוא נושא להרבה מלחמות

שבת שלום ובקרוב חג סוכות שמח!

תודה לנעמי שמר על כתיבת השיר המקורי.

והרשומה המומלצת היא – בעלי חיים ברודוס – בבלוג של עננת