שישו ושמחו בשמחת תורה (עם דגל כמובן)

שמחה (שם בדוי) היה מאוד שמח ומאושר כשחג שמחת תורה התקרב. הסיבה העיקרית לשמחתו הייתה כי מבעוד מועד (ועוד טרם חול המועד) קנו לו הוריו דגל שמחת תורה אמיתי, המתאר בצבעים חיים ונוצצים את חגיגות שמחת התורה.
יתרה מכך – את הדגל פיאר מוט מחודד שעליו הבטיחו ההורים לקראת החג עצמו לתקוע תפוח אדום.
אבל יומיים לפני שמחת תורה פגם משהו בשמחתו של שמחה. הוא ביקש לוודא שהתפוח על ראש הדגל יהיה טבול בדבש ולאכזבתו הרבה ההורים הסבירו לו שתפוח בדבש שייך לראש השנה ולא לשמחת תורה. הבעיה הייתה ששמחה אהב את התפוחים שלו רק עם דבש.
הוא התחנן, בכה, איים ואף שבת רעב עד שההורים הסכימו למרוח את התפוח האדום בדבש.
זוג זבובים שעברו בסביבה היו מאוד שמחים ומאושרים לגלות את הדבש שעל התפוח שעל הדגל. הם מיהרו להקים משפחה על ראש התפוח.

אבל משהו פגם בשמחתם…

העכבישה שהתיישבה על מוט הדגל דווקא הייתה שמחה ומאושרת להימצא כל כך קרוב למקור מזון משביע ובריא כמו משפחת זבובים. היא מיהרה להקים משפחה משל עצמה.
אבל גם בשמחתה משהו פגם.
הזיקית שטיפסה על מוט הדגל הייתה שמחה ומאושרת  מאין כמוה. היא הבינה שהגיעה לגן עדן של ממש. היא ממש לא הייתה צריכה להתאמץ להשיג לה מזון והיא יכלה לבחור בחופשיות בין זבובים לעכבישים לארוחות השונות.

אבל גם בשמחתה משהו פגם.

החתול שעבר בסביבה נמשך לדגל כמו זבוב לדבש (או עכביש לזבוב או זיקית לעכבישים וזבובים או כמו חתול לזיקית). הוא היה מאוד שמח ומאושר לראות את כל בעלי החיים הקטנים והטעימים למראה שהסתובבו סביב התפוח והתחיל במצוד משעשע ומתגמל.
אבל גם בשמחתו משהו פגם.
הכלב שהגיע לחדר בו התרחשה כל החגיגה המתוארת לעיל היה מאוד שמח ומאושר לראות את החתול המתרוצץ במרץ סביב הדגל. הוא נבח בהתלהבות והסתער על החתול.
אבל משהו פגם בשמחתו. בעצם שני דברים פגמו בשמחתו: הראשון היה שהחתול לא ברח בהיסטריה אלא שלף ציפורניים, סימר שערותיו ונהם עליו באיום. הכלב מצא את זה מבלבל ולא ממש משמח. בעוד הוא תוהה האם לתקוף או לסגת קרה הדבר השני שפגם בשמחתו: אמו של שמחה נכנסה לחדר בסערה. היא שמעה את נביחות הכלב ונהמות החתול ובאה לראות מה קורה.
אמא של שמחה ממש לא אהבה את מה שהיא ראתה. היא גירשה את החתול והכלב בצעקות ואז ניגשה לבחון את התפוח. הצעקות הפכו לצעקות שבר… אבא של שמחה הוזעק לחדר והתבקש להיפטר מידית מהתפוח הרקוב שורץ החרקים.

אמא ואבא לא שמו לב לזיקית שנכרכה על מוט הדגל והתחזתה למוט, אבל שמחה שנכנס לחדר למשמע הרעש התחיל לבכות בגלל שאבא רצה לזרוק את כל הדגל לפח. הוא ניסה לחלץ את הדגל מידיו של אבא ואז ראה את הזיקית והחליט שהיא יכולה לשמש תחליף הולם לדגל.

לאחר מחאה קצרה וקצת איומים הסכימו ההורים להעביר את הזיקית לקופסת נעליים ישנה ולאשר לשמחה להחזיק אותה בחדרו.
שמחה היה שמח ומאושר, אבל בעצם משהו פגם באושרו.
לאחר מחשבה קצרה הוא פנה לאמא וביקש ממנה תפוח בדבש. התפוח היה מתוק (והדבש עוד יותר) ושמחה היה שמח ומאושר.
מוסר השכל:  בימינו לא חייבים דגל לשמחת תורה – ועוד פחות מכך דגל עם תפוח עליו
שבת שלום וחג שמחת תורה שמח!
והרשומה המומלצת היא – מה רבו מעשיך – בבלוג של טל גוטמן

 

16 מחשבות על “שישו ושמחו בשמחת תורה (עם דגל כמובן)

  1. סיפור משעשע, כרגיל אצלך. הזכיר לי פיליטון של רבקה מיכאלי ויוסי בנאי (אם אינני טועה) אני רק מבקשת ששהזיקית תשוחרר לטבע. תודה וחג שמח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s