רשומה זאת היא המשך לחלק השני של הטיול .
את היום השלישי שלנו באמסטרדם החלטנו לבלות מחוץ לאמסטרדם, בזאנסה סכאנס (Zaanse Schans – שעד עכשיו אני לא בטוח איך לבטא את שמו).
למי שלא מכיר, זהו כפר הולנדי שהפך למוזיאון פתוח בו אפשר ללמוד על ההיסטוריה, התרבות והמסורת ההולנדית הכפרית והוא נמצא במרחק של כ-20 ק"מ מאמסטרדם.
הדרך המומלצת להגיע לכפר היא ברכבת לתחנת Zaandijk ומשם צעידה קצרה אל הכפר.
מכיוון שכך, התחלנו את הבוקר (לאחר ארוחת הבוקר כמובן) בצעידה לתחנת הרכבת שם שמנו לב לאחד מחניוני האופניים הרבים…
בטעות לקחנו רכבת לא נכונה, אבל לפחות בכיוון הנכון. בעזרת קונדוקטורית אדיבה ירדנו אחרי שתי תחנות ושם החלפנו רכבת.
כשהגענו לתחנה הנכונה, הדבר הראשון ששמנו לב אליו הוא ריח חזק ונהדר של שוקולד. לא הכינו אותנו לזה, אבל מסתבר שליד תחנת הרכבת קיים מפעל שוקולד פעיל וגדול.
הריח ליווה אותנו בדרך אל הכפר, בה צעדו עוד עשרות או אולי אפילו מאות אנשים.
עוד לפני שהגענו לכפר עצמו פגשנו בטחנת הרוח הראשונה שלנו.
קצת התפלאתי לראות שמה שאני רגיל לראות כמבנה טחנת רוח מוצב מעל בית. אחר כך ראיתי שרוב הטחנות בכפר הן כאלה.
המשכנו בדרך ומגשר מעל נהר ראינו את הכפר עם טחנות הרוח שלו.
כשהגענו לכפר התלבטנו קצת מה לעשות קודם. החלטנו להתחיל מהמוזיאון שנמצא בקצה המרוחק של הכפר (ליד מגרש החניה שלו, למי שבא ברכב ולא ברכבת).
בדרך אל המוזיאון נהנינו מתעלות המים הצרות, הצמחייה ובעלי החיים בכפר – ניגוד גדול לעיר אותה עזבנו לא מזמן.
במוזיאון קנינו כרטיס משולב שמקנה לנו כניסה לכמה "בתים" – הכפר מכיל הרבה בתים וטחנות רוח שכל אחד מהם מוקדש לשחזור של היבט מסוים בחיי הכפר (או אזור התעשייה) ההולנדי המסורתי.
חלק מאוד חשוב מהכרטיס הוא שימוש חופשי בשירותים של המוזיאון 🙂
התחלנו את הסיור במוזיאון ולמדנו שהאזור היה במאה ה-17 אזור התעשייה הגדול ביותר באירופה.
היו בו מאות טחנות רוח, כל אחת מהו היוותה מפעל (כאשר הרוח משמשת להנעת המכונות באותו מפעל).
ראינו כל מיני דוגמאות של המוצרים שייוצרו באזור במהלך ההיסטוריה ולמדנו קצת על ההיסטוריה והמנהגים במקום, כמו למשל על הלבשת גבירה כפרית עשירה שנדרשו לה כמה מלבישות והרבה זמן כדי ללבוש את כל השכבות…
החלק האחרון של המוזיאון והמעניין שבו מוקדש למפעל שוקולד ועוגיות שהיה קיים במקום (אולי זה אותו מפעל שוקולד שליד תחנת הרכבת? אני לא בטוח).
מראים את תהליכי הייצור והמכונות השונות ותמונות היסטוריות של המפעלים. בנוסף קיימים בחלק הזה משחקים חביבים של מיון עוגיות ושוקולד. אני חושד שהם מיועדים לצעירים יותר, אבל אנחנו נהנינו מהם.
כבונוס מקבלים שם לטעימה את העוגיות המיוצרות במפעל (אבל לצערי לא את השוקולדים…)
לאחר הביקור המהנה במוזיאון יצאנו שוב אל הכפר עצמו. התחלנו מבית טווה האריגים. מדהים כמה הבית קטן ואיל משפחות הצטופפו בו. בהית שני חדרים, אחד מהם חדר המגורים והשני חדר העבודה. בחדר המגורים שתי מיטות שהן גומחות בקיר – באחת ישנו ההורים ובשנייה כל הילדים, למעט תינוקות צעירים – אלה ישנו על מדף מעל מיטת ההורים או במגירה מתחת למיטה (!)
לאחר מכן נכנסנו לבית בו הדגימו ייצור קבקבי עץ. למקום זה הכניסה היא חופשית מכיוון שבעצם מדובר בחנות לקבקבי עץ. בכניסה מוצגים קבקבים מעניינים מאוד
לאחר שצפינו בהדגמה של ייצור הקבקבים (לא יכולתי שלא לשים לב לכך שהמכונות בהן הם השתמשו הם תוצרת צרפת) ומדדנו קבקבים בעצמנו (מאוד לא נוחים) המשכנו אל עוד כמה מקומות (שמשום מה אין לי תמונות מהם) שאליהם הכניסה חופשית והם כוללים הסברים על מה שיוצר במקום וחנות המוכרת את המוצרים. אלה כללו מאפיה מסורתית, מפעל הגבינות – הכולל חנות גדולה של Henri Willig שם אפשר לטעום ולקנות שלל גבינות וגם סוגי אוכל אחרים כולל שוקולדים ושטרופוואפל וחנות שוקולד (לא התרשמנו במיוחד מהשוקולד שם).
לאחר מכן התחלנו לצעוד לאורך טחנות הרוח –הכניסה לכל טחנת רוח היא בתשלום (לא כלול בכרטיס המשולב שקנינו). החלטנו להסתפק באחת ובחרנו בזאת בה ייוצרו צבעים (ע"י טחינת אבקות שונות).
מעניין למדי. עלינו לקומה העליונה (במדרגות תלולות מאוד) וראינו את כנפי הטחנה מקרוב וגם את הנוף מסביב.
ביקרנו עוד בבית הדייג ובבית החבתן ולאחר מכן במוזיאון השעונים שהכיל הרבה שעונים מעניינים.
שעת הסגירה כבר התקרבה (בהולנד כמעט הכל נסגר מוקדם יחסית.. לרוב בארבע או חמש) ורצינו לאכול ארוחת צהרים מאוחרת אבל גילינו לאכזבתנו שבשעה מאוחרת שכזאת אפשרויות האוכל בכפר מצומצמות מאוד.
חשבנו כבר לחזור רעבים לאמסטרדם ולאכול שם, אבל בדרך לתחנת הרכבת עצרנו בסופרמרקט שם קנינו פיצות, כריכים ופלאפל (מוזר מאוד…).
לקינוח עצרנו בחנות שוקולד בדרך לתחנת הרכבת שם קנינו מנגו מצופה בשוקולד מריר (טעים מאוד) ולימונדת שוקולד מוזרה.
כשחזרנו לאמסטרדם יצאנו מיד מתחנת הרכבת לשיט בתעלות. השיט היה נחמד מאוד. למדנו עוד פרטים על העיר כמו למשל על הבתים הצרים שבה, על הבתים "הרוקדים" (בתים שחלק מהם שקע) ועל הארכיטקטורה הייחודית שבה בונים את החלונות קטנים יותר ככל שהן בקומה גבוהה יותר, כדי שהבניין ייראה גבוה יותר.
זאת דוגמא של בתים "רוקדים" (בחזית יש בית סירה):
ראינו מהשיט גם עוד מראות מעניינים כמו למשל ג'ירפה חד-קרן:
לאחר סיום השיט הלכנו (לראשונה בחיינו) למסעדה אינדונזית בשם aneka rasa. תמורת כ-20 יורו לסועד (קצת יותר לאוכלי הבשר, קצת פחות לצמחונים) קיבלנו ארוחת טעימות מצויינת ומשביעה.
עייפים ומרוצים חזרנו למלון דרך הרחובות ההומים שבאזור כיכר דאם וסיימנו עוד יום בעיר (שרובו היה מחוץ לעיר).
המשך יבוא.
והרשומה המומלצת היא – דמוי עשנן צהוב – בבלוג של עננת
החיים שלי (או של אחרים) 
מעניין איך זה לחיות בכפר שהפך להיות מוזאון.. בטח הכל נקי מתוקתק להפליא!!
המדינה שלנו כל כך מלוכלכת.. כל כך מוזנחת שכואב הלב
הצורה של הגגות מעניינת ומוסיפה המון.
יופי של טיול. ממתינה להמשך
יעל
באמת ראינו שם בתים פרטיים ותהינו לגבי איכות החיים של התושבים שם. בטח הכל נקי אבל מצד שני המקום הומה אדם, מלא בתיירים…
תודה והמשך שבוע נעים 🙂
יופי של טיול מהנה ומעניין מחכה להמשך ים טוב
תודה רבה – המשך יום טוב גם לך 🙂
תודה על האפשרות להמשיך ולטייל אתכם. הכיף הוא בהסברים והתיאורים שלך הנהדרים הנותנים באמת את תחושת ההשתתפות בטיול. ברור שאני ממשיכה לעקוב.
תודה רבה לך 🙂
המשך שבוע נעים!
אכן, הביקור הזה בכפר מרתק למדי 🙂
ושמחתי מאד לראות בית סירה. אני מניחה שיכולתי לגגל כאלו, אבל תמונה 'אמיתית' שווה יותר. לא תארתי לי שהבתים גדולים כל כך.
תודה על הטיול הזה, אין כמו לשבת בנוחות על הכיסא ולראות מחוזות זרים 🙂
הביקור אכן היה מוצלח. השקענו בו זמן רב ונהנינו.
בתי סירה באים בגדלים שונים 🙂
תודה רבה לך וסוף שבוע נעים!
ואו. מדהים. ממש חוץ לארץ 🙂 מדהים, מהמם, ונדיר. מעניין מאוד 🙂
לגמרי חוץ לארץ 🙂
תודה וסוף שבוע נעים!
יופי של טיול
תודה וסוף שבוע נעים 🙂
הולנד כל כך מקסימה, והאינדונזיות- מצויינות – גם אני אכלתי את הראשונה שלי בהולנד! מחכה להמשך ואחזור גם אחורה….
שמח שהגעת לקרוא ושאת גם אוהבת את הולנד 🙂
תודה על התגובות
נשמע לי בקור מאד מעניין, תחנות הרוח מעל הבתים,
המכונות ותהליכי ייצור של מוצרים שונים ומגוונים, השעונים…
בעת מיון העוגיות ושוקולדים, האם זכיתם לטעום מהם?
התמונה של כמויות האופניים, נראה מרשים.
בהקשר לסירות, החותן של אח שלי, הבית שלו בהולנד הוא סירה.
אכן היה מעניין.
המיון היה של תמונות אבל קיבלנו טעימות מהעוגיות אחר כך.
נשמע מעניין לגור בסירה…
תודה והמשך שבוע נעים 🙂