כ"ח בנובמבר 2019 (סיפור לשבת ל' בנובמבר)

בכ"ח בנובמבר 2019 (30 בחשוון תשע"ט) התכנסה כנסת ישראל לישיבה חגיגית לציון 72 שנים פחות יום להחלטה ההיסטורית של האו"ם על הקמת מדינה יהודית (וערבית) בארץ ישראל. (ביום שישי בכ"ט נובמבר חברי כנסת, כמו רוב הישראלים, לא עובדים).

את הישיבה פתח יושב ראש הכנסת בנאום חגיגי ומרגש שנקטע רק בקריאות ביניים של חברי הכנסת הערבים שקראו לדקת דומיה לזכר המדינה הערבית בארץ ישראל.

לאחר מכן עלה ראש הממשלה לדוכן הנואמים. את נאומו המצוין הוא התחיל בסקירה של המצב בארץ בימים שלפני קבלת התוכנית ע"י האו"ם, מתובלים בזכרונותיו מאותם ימים (בהם הוא כבר הנהיג את המדינה שעדיין לא קמה). הוא הרחיב את הדיבור על כך שפתרון החלוקה היה פתרון כואב אך הגיוני והוא היה הראשון שזיהה שעדיף לוותר על מדינה גדולה בעתיד תמורת מדינה קטנה בהווה.

כאן הוא הטיל את הפצצה: הוא הצהיר שגם היום יש לנו הרבה מה ללמוד מהפרגמטיות שהוא הפגין ב-1947 ולנוכח המשבר הנוכחי במדינה לא נותר לנו אלא לנקוט בפיתרון דומה של חלוקת המדינה. שתי מדינות לשני עמים.

מהומה גדולה פרצה במליאה (שלשם שינוי הייתה מלאה). לאחר שהקהל נרגע והסדרנים הרחיקו את חברי הכנסת הערבים הסביר ראש הממשלה בפירוט את תכניתו: שטח מדינת ישראל יחולק לשתי מדינות חדשות: מדינת הימין ומדינת המרכז-שמאל. החלוקה הגיאוגרפית תתבצע על פי מגמות ההצבעה בבחירות האחרונות וחילופי אוכלוסין מרצון יבוצעו בין שתי המדינות.
הוא שלף מפה שהוכנה מראש והראתה שמדינת המרכז-שמאל תכיל את רוב מישור החוף והשרון ומדינת הימין תכלול את שאר המדינה.

שוב נשמעו צעקות רמות במליאה. רבים תמכו בתכנית המהפכנית שתציל את המדינה (או את המדינות) מבחירות שלישיות בתוך פחות משנה, אבל לא מעטים התנגדו בזעם – חלקם אנשי ימין שלא רצו לוותר על הבילויים בתל אביב או על הקניות בכפר סבא וחלקם אנשי מרכז-שמאל שלא רצו לוותר על בר מצוה בכותל.

לנוכח ההתנגדויות הסביר ראש הממשלה ששתי המדינות יחיו בשלום (במידת האפשר), ישמרו על גבולות פתוחים, על מטבע אחיד וייתכן שגם על צבא מאוחד כנגד האיומים מבחוץ.

לאור דברי ההגיון האלה חברי הכנסת עברו מיד מהישיבה החגיגית להצבעה חגיגית לא פחות וההצעה התקבלה ברוב קולות.

נותר רק לטפל בפרטים הקטנים, כמו למשל הסדרת גירושים מהירים וקלים לזוגות מעורבים (בהם בני הזוג מחזיקים בדעות פוליטיות מנוגדות) , סימון הגבולות המדויקים וניסוח הסכמי הסחר ואמנת המס.
לאחר שכל הפרטים סוכמו קמו באופן חגיגי שתי המדינות החדשות:

מדינת ישראל הלאומית שבירתה ירושלים המאוחדת הוקמה כמלוכה דמוקרטית בראשות המלך בנימין נתניהו הראשון.

מדינת ישראל המאוחדת שבירתה תל-אביב יפו המאוחדת הוקמה כדמוקרטיה פרלמנטרית שבראשה עומד ראש ממשלה המתחלף כל חצי שנה לפי הסכם רוטציה.

ברגע האחרון ממש קמה עוד מדינה אחת – מדינת אילת החופשית – אליה היה מותר לאזרחי שתי המדינות להגיע באופן חופשי.

 

במדינת ישראל הלאומית הורגש מחסור מסוים בעורכי דין, שופטים, שוטרים ועיתונאים – כי כידוע כולם שמאלנים – אבל תוך זמן קצר ייובאו עובדים זרים למלא חלק מתפקידים אלה (הוחלט שאין צורך בעיתונאים – המדינה בהחלט יכולה להסתפק ב"ישראל היום")

במדינת ישראל המאוחדת לא הורגש מחסור כלשהו בתחילה, אבל מהר מאוד התחילו להתגלות חילוקי דעות בין המרכז והשמאל ובסופו של דבר המדינה חולקה שוב – למדינת ישראל המאוחדת (מרכז) ומדינת ישראל המאוחדת (שמאל).

ארבע מדינות ישראל התנהלו לא רע בסך הכל, אבל אז התעוררתי מהחלום.

 

מוסר השכל: לפעמים חלומות מתגשמים. זה כולל גם סיוטים.

 

שבת שלום!

 

והרשומה המומלצת היא – A Sweet Discovery: Hiking the Black Swan Trail – בבלוג של Mamma Quail