טיול משפחתי באמסטרדם – ספטמבר 2019 – חלק ו'

רשומה זאת היא המשך  לחלק החמישי של הטיול.

היום השישי של הטיול שלנו באמסטרדם היה יחסית רגוע, למרות שגם בו הלכנו לא מעט. מזג האוויר היה סגרירי במונחים ישראלים – קריר יחסית עם גשם מפעם לפעם.

את היום התחלנו בשוק אלברט קאופ.  השוק מכיל הרבה מאוד חנויות מזכרות וגם חנויות בגדים. ניצלנו אותו לקניית מתנות לאנשים שאנו חפצים ביקרם.
בדרך לשוק ראינו עוד בית סירה עם גינה יותר מרשימה מהקודמת שראינו:

בשוק פגשנו גם מסעדה לאוכל מזרח-תיכוני (בה לא אכלנו) עם שם הולם:

ובנוסף פגשנו בשוק, לראשונה בטיול הזה, זרזירים. אני אוהב את הציפור הזאת:

מהשוק הלכנו לפארק וונדל – Vondelpark.  אפשר לומר (ואלי לטעות) שזוהי המקבילה האמסטרדמית לסנטראל פארק בניו יורק או לפארק הירקון בתל אביב.
לצערנו, בגלל מזג האוויר לא טיילנו הרבה בפארק היפה הזה. גשם די חזק שהתחיל קצת אחרי שהגענו, יחד עם הקור, גרמו לנו להסתלק משם די מהר.

אבל לפני שהסתלקנו הספקנו לראות מגוון עופות מים כולל שחפים וברווזים שונים ולא מעט פטריות:

ואת הפסל של וונדל, שעל שמו הפארק – שהיה מחזאי, סופר ומשורר:

מהפארק הלכנו לאכול ארוחת צהרים במסעדה הולנדית מסורתית. החלטנו שאחרי שישה ימים בהולנד אפשר גם לאכול משהו מקומי (שאינו צ'יפס או פנקייק). עוד בארץ עננת מצאה המלצה על מסעדה בשם the Pantry. לא הייתי בטוח למה לצפות, אבל ראיתי שיש בתפריט לפחות מנה טבעונית אחת, אז כמובן שהסכמתי לאכול שם.
המנה הטבעונית הסתברה כשלושה כדורי פירה תפו"א עם ירקות. נשמע לא משהו, אבל היה טעים מאוד. לצד הפירה קיבלתי שני רטבים מעניינים – חרדל ורסק תפוחי עץ (!). יחד עם בירה הולנדית טובה זאת הייתה ארוחה מצוינת לטעמי. באופן יוצא דופן צילמתי את המנה לפני שחיסלתי אותה:

לקינוח הלכנו לקונדיטוריה-שוקולטרייה מומלצת בשם פומפדור. לצערי שם נזכרתי שאני טבעוני ולא אכלתי כלום, אבל שאר המשפחה מאוד נהנתה מעוגות מצוינות.

לסיום היום הלכנו למקום הרציני ביותר בטיול שלנו – בית אנה פרנק.  למוזיאון צריך להזמין כרטיסים מראש (ורצוי לפחות כמה שבועות מראש). הכרטיסים שלנו היו לשעה שש באותו יום.

חשבתי שמכיוון שאני מכיר טוב את הסיפור הטרגי של אנה פרנק, קראתי את היומן המלא וראיתי כמה תכניות עליה ועל משפחתה , הסיור יהיה לי די קל. אבל טעיתי. היה לי מאוד קשה לראות את הבית ולשמוע את הסיפור. כשעברנו מהבית הקדמי למסתור עצמו הרגשתי שהלב שלי יורד למכנסיים… בעצם אני לא בטוח איך לתאר את ההרגשה. היא כללה עצב ופחד.

בבית אנה פרנק אסור לצלם, אבל צילמתי פסל שלה שנמצא לא רחוק מהבית:

בסוף היום עוד הספקנו לאכול במסעדה איטלקית שבאופן מפתיע כל הצוות שלה היה ערבי. האוכל היה בסדר.

נשאר לנו עוד יום אחד לחופשה – המשך יבוא.

והרשומה המומלצת היא –  בעלי כנף הולנדיים – בבלוג של עננת