אהבה בימי קורונה – סיפור לשבת ולוולנטיין דיי

שבועות רבים לפני החג הקדוש וולנטיין דיי (על שם האדמו"ר הקדוש וולנטיין זצוק"ל זיע"א), חיפש עונג (שם בדוי) דרכים חדשות ומקוריות להפתיע את אהובתו אהובה (שם בדוי גם כן) ולבטא את גודל אהבתו רבת השנים אליה.

עונג הקפיד כבר שנים רבות לקנות לאהובתו מתנות בכל וולנטיין דיי ובכל ט"ו באב. הוא לא רצה שיהיה לאהובה ספק – אפילו הקטן ביותר – באהבתו אליה והוא היה משוכנע שאם חלילה לא יקנה מתנה ליום האהבה (העברי והלועזי) או ליום ההולדת או ליום הנישואים אהובה תחשוד שהוא כבר לא אוהב אותה.

(יכול להיות שאתם קצת לועגים כעת לעונג – כמוני – אבל היו לו נסיבות מקלות: כל אמצעי התקשורת שידרו לו מסרים מפורשים ומרומזים על כך שגברים שלא קונים מתנות לבנות זוגם לא באמת אוהבים אותן).

בשנים הראשונות הסתפק עונג במתנות פשוטות יחסית, ורד עטוף בצלופן, לב משוקולד או יציאה למסעדה קצת יותר מפוארת מהרגיל. זה התאים מאוד לימים בהם עונג ואהובה היו צעירים ועניים.

אבל עם חלוף השנים וההשמנה של עונג, אהובה וחשבון הבנק שלהם, עונג הרגיש צורך לשדרג את המתנות. הוא תמיד היה צריך להתעלות על המתנות של השנה שעברה ולהיות גם מקורי יותר.

בהתחלה זה היה קל יחסית. זר פרחים במקום פרח בודד (והזר כמובן תמיד יכול לגדול יותר – בנפח ובמחיר), בונבוניירה (בצורת לב) במקום שוקולד בצורת לב  ומסעדה יוקרתית במיוחד במקום סתם מסעדה. שדרוגים אלה ענו על הצורך בהוצאת סכום גבוה יותר, אבל קצת פחות על הצורך במקוריות. עונג ציין לעצמו בצער שאהובה כלל לא הופתעה כשהעניק לה זר פרחים גדול ובונבוניירה ענקית (בצורת לב) במסעדה היוקרתית ביותר בישראל (אליה הוא נאלץ להזמין מקומות חודש מראש).

לכן הוא התחיל לקנות מתנות יותר ויותר מקוריות שכללו מחוות רומנטיות יקרות ערך כמו רכיבה על סוסים על החוף בשקיעה, טיול בכדור פורח עם הזריחה, שיט בגונדולה בצהרי היום (כמובן כחלק מטיול לוונציה) ונשיקה בחצות הלילה על ההר הגבוה ביותר במזרח ארצות הברית.

הבעיה הייתה כמובן שבכל אירוע הוא הרגיש צורך להתעלות על האירוע הקודם. זה לא היה קל.

לאחר ט"ו באב של שנת תשע"ט (אותו אהובה ועונג בילו על הר געש בניו זילנד) עלה בדעתו של עונג רעיון מעולה לוולנטיין דיי הקרב ובא עלינו לטובה: שייט תענוגות! מה יכול להיות יותר רומנטי משייט רומנטי בספינה מפוארת?  כמובן שייט רומנטי בספינה מפוארת לחופי יפן.

עונג מיהר לרכוש כרטיסים ולקראת החג הקדוש (למעשה כמה שבועות קודם כי היה מדובר בחופשה ארוכה) הוא הפתיע את אהובה במחווה הרומנטית המדהימה.

עונג ואהובה נהנו מאוד בחופשה עד היום בו (כצפוי לכל מי שקרא את הכותרת) התגלה כי אחד הנוסעים בספינה חלה בקורונה. כל הנוסעים הוכנסו להסגר ועונג ואהובה נאלצו להיות יחד בחדר 24 שעות ביממה, ללא כל הסחות דעת, לראשונה בעצם מאז שנפגשו.

המצב המוזר הוליד שיחות רבות (ופה ושם גם שתיקות ארוכות). בניגוד למה שחושבים חלק מהקוראים זה לא הסתיים בגירושים, אבל עונג הופתע לגלות שאהובה מאסה מזמן בכל ההפתעות והמתנות וגם בנזק שהן עושות לחשבון הבנק המשותף שלהם.
לאחר שההסגר הוסר חזרו עונג ואהובה לחייהם הרגילים ובט"ו באב תש"פ הסתפק עונג (בחרדות קשות ובייסורי מצפון) בוורד בודד ובשוקולד בצורת לב.

מוסר השכל: אהבה לא נקנית בכסף

שבת שלום וולנטיין דיי שמח!

 

הבהרה: אני לא חושב שאפשר לצחוק על קורונה או על אהבה. אבל אני ממש נגד הציווי של קניית מתנות בימים קבועים מראש כדי להביע אהבה.

 

והרשומה המומלצת היא –

A Long Day's Work and Reward: Glen Aulin to McCabe Lake – בבלוג של Mamma Quail