תחרות התחפושות – סיפור לשבת ולפורים

כשהודיעו בעבודה של קורן (שם בדוי) על תחרות התחפושות המסורתית הגדולה לכבוד פורים, הוא התחיל לתהות למה יתחפש.
קורן היה ידוע בעבודה בתחפושות המקוריות והמפתיעות שלו. למרות תדמיתו הרצינית והתפקיד הזוטר אך הלא כל כך חשוב שהוא מילא בארגון, קורן היה מוכן תמיד (כלומר רק בפורים) להשתטות ולהעז.  החברים של קורן נהנו להעלות השערות למה הוא יתחפש השנה ונהנו עוד יותר כמובן לראות את התחפושת ביום המסיבה והתחרות.
("חברים" זאת מילה קצת גדולה בהקשר זה. אולי הייתי צריך לכתוב "עמיתים").

במהלך השנים הצליח קורן לשמח את עמיתיו לעבודה (שלא תגידו שאני לא מפיק לקחים!) בתחפושות מדהימות של (בין היתר) מתאבק סומו (עם מפלי שומן מנייר וחיתול מחיתול אמיתי), דרקון סיני (עם ראש של דרקון שקנה בצ'יינה טאון בסן-פרנסיסקו וזנב משרשראות נייר שילדיו הכינו לסוכות) וחייל בריטי ממשמר המלכה (את הכובע הוא יצר במו ידיו ממעיל פרווה ישן של אשתו – אחר כך הסתבר שהוא לא היה כל כך ישן ואשתו שלחה אותו לישון על הספה למשך שבועיים, אבל זה היה כדאי).

הבעיה היחידה (או כמעט היחידה) הייתה שאיכשהו קורן מעולם לא זכה בתחרות התחפושות של מקום העבודה. הוא אפילו לא הגיע למקום השני המכובד. עמיתיו אמרו לו פעמים רבות שהוא זה שהיה צריך לזכות והוא, מתוך נימוס, הסביר שהזוכה אכן היה ראוי לפרס. אבל בליבו הוא חשב שהפעם, לשם שינוי, העמיתים האלה דווקא צודקים.

השנה הוא החליט שנמאס לו להשקיע בתחפושות מסובכות. נראה היה לו שהזוכים בשנים הקודמות לא באמת השקיעו ביצירת התחפושת, אלא יותר השקיעו ברעיון של התחפושת. מדוע עליו לעבוד קשה על מנת שלא לזכות בפרס, אם הוא יכול רק למצוא רעיון מוצלח וכן לזכות בפרס?

קורן השקיע הרבה זמן (אבל רק זמן! לא כסף ולא מאמצים פיזיים כלשהם) במחשבה על הרעיון המקורי שיקנה לו בצדק את המקום הראשון בתחרות התחפושות.

אחרי מאמצים (מחשבתיים) מרובים הוא הגיע לרעיון המנצח: קורונה! השנה כולם מדברים על קורונה, קוראים על קורונה וחוששים מקורונה. תחפושת של קורונה בוודאי תתקבל באהדה ובשמחה ע"י השופטים בתחרות ותנצח כל קאובוי, אינדיאני או שודד ים.

כעת רק נותר להחליט כיצד להתחפש. קורן הצליח להתגבר על הפיתוי להשקיע בתחפושת שתיראה בדיוק כמו הוירוס (מתוך הידיעה הברורה שאף אחד לא יזהה אותה).
אחרי מחשבות רבות הוא יצר את התחפושת המושלמת: על ראשו הוא חבש כתר (מתחפושת נסיכת דיסני כלשהי של בתו), על פיו ואפו הוא חבש מסיכה רפואית (היה לו קצת קשה להשיג אחת כזאת אבל הוא הצליח דרך חברה של קרובת משפחה, אחות במקצועה), הוא לבש חולצה עם תמונה של בירה קורונה (שהייתה אצלו עוד מימיו באוניברסיטה) ובידו הימנית אחז בקבוק של בירה קורונה.

ברגע האחרון הוא הצמיד לגב החולצה דף נייר שעליו הוא הדפיס את ההנחיות המבלבלות של משרד הבריאות ויצא אל המסיבה והתחרות.

כשהוא נכנס לעבודה חשכו עיניו: נראה היה שמישהו התקין מצלמה נסתרת בביתו וכמעט כל העובדים גנבו ממנו את הרעיון המוצלח כל כך והתחפשו לוירוס הקורונה. זאת הייתה ממש תחפושת מדבקת! אמנם לא כולם היו מקוריים ממנו, אבל קורן ראה הרבה מאוד וריאציות על מסיכות (ללא רעשנים), בירה קורונה וכתרים.

עוד דבר מוזר שקורן שם לב אליו היה השקט ששרר במקום. הוא ציפה למוזיקה רועשת והרבה דיבורים, אבל נראה היה שכולם עומדים בשקט ובמבוכה, מסתכלים זה על זה ומצפים לתחילת המסיבה.

קורן הניח שזה בגלל שכולם התאכזבו לגלות שרבים אחרים העתיקו ממנו את הרעיון המקורי, אבל אז הגיחה מחדרה אחראית כח האדם בתחפושת עלובה במיוחד של קורונה – רק מסיכה – וקראה: "לא שמעתם? המסיבה בוטלה!  התקהלויות אסורות! כולם הביתה לבידוד!"

 

מוסר השכל: כבר יותר מקורי להתחפש לניצחון הסוחף של הליכוד בבחירות (כלשהן)

שבת שלום ופורים שמח!

 

והרשומה המומלצת היא – לצייר תפילות – בבלוג של דני קרמן