פעם הייתי בתימן – סיפור ושיר לשבת

פעם הייתי בתימן.

טוב, לא בדיוק בתימן. כי תימן – כידוע לכולם – היא מדינה שלא מקיימת יחסים רשמיים עם מדינת ישראל וישראלים לא יכולים לבקר שם.

אני לא בטוח שאתם יודעים, אבל אין לי דרכון זר. וגם אם היה לי, אני לא חושב שהייתי רוצה להסתכן בביקור בתימן.

אבל הייתי בהרבה מדינות אחרות. פעם (ואפילו מספר פעמים) הייתי באנגליה, בהולנד, בגרמניה, בשוויץ, אפילו בסינגפור ובדרום קוריאה.

פעם הייתי בארצות הברית!

למעשה, כמו שחלק מהקוראים יודעים, גרתי בארצות הברית במשך שנתיים וחצי ומעבר לכך ביקרתי בארצות הברית מספר פעמים לביקורים לא קצרים במיוחד. ראיתי חלקים גדולים מהמדינה, אבל ארצות הברית היא מדינה ענקית (קשה לישראלים להבין את הגודל שלה) ויש בה עוד הרבה מקומות בהם אשמח לבקר וכמה שאשמח לחזור אליהם למרות שכבר ראיתי אותם.

בראש ובראשונה אשמח לחזור לפארק ילוסטון בו פעם הייתי וממש לא אתנגד לבקר בו שוב.

אבל לא על זה הרשומה.  הרשומה היא על מה שראיתי בתימן. כלומר, לא בתימן, כי לא הייתי שם.

בילוסטון ראיתי גייזרים, באפאלו, עיטמים לבני ראש ועוד המון מראות.  ייתכן מאוד שגם ראיתי שם כושי קטן.

כמובן שלא הייתי מעז לומר את זה בקול רם. לכל היותר הייתי אומר שראיתי אפריקאי אמריקאי מאותגר גודל.

לדעתי המשמעות השלילית שהצמידו בארץ למילה "כושי" היא שגויה מעיקרה. זוהי מילה תנכית המתייחסת לאנשים שגרו בארץ כוש.  הצמדת השם (שנים רבות לאחר תקופת התנ"ך) לכינוי גנאי אמריקאי לשחורים היא לא מובנת לי.

אבל בארצות הברית לא הייתי מעז להשתמש במילה "כושי". אני לא יכול לדעת מי מסביבי מבין עברית ויתרגם את המילה באופן השגוי המקובל. מהר מאוד אני יכול למצוא את עצמי בבית המשפט, מגן על עצמי מדברים שכלל לא התכוונתי אליהם.

אז אם ראיתי כושי קטן, ראיתי בעצם אפריקאי אמריקאי מאותגר גודל וכמובן מיד חשבתי את מי אפשר לשדך לו, או במילים אחרות – למי הוא יהיה חתן.

די ברור שבמצב כזה אחשוב על השיר הידוע –

" פעם הייתי, פעם הייתי  ביוסמיטי,
שם ראיתי, שם ראיתי אפריקאי אמריקאי מאותגר גודל"

וברור שצריך להשלים את השיר.

אתם ודאי תוהים על מה יש לחשוב פה. ברור שהוא "יהיה לרותי חתן". הבעיה היא כמובן שאני לא מכיר אף רותי. בעצם הכרתי רותי אחת פעם מזמן, אבל ככל הידוע לי היא נשואה.

ובכן, הקדשתי קצת מחשבה לבחורות הרווקות שאני מכיר שייתכן וישמחו להתחתן עם אפריקאי אמריקאי מאותגר גודל. מהר מאוד גיליתי שמכיוון שאני לא יודע מספיק על אותו אפריקאי אמריקאי, קשה לי מאוד לשדך לו מישהי. (ואולי הוא בכלל מעדיף מישהו? מאין לי לדעת?)

קצת לאט יותר הבנתי שלמרות הפופולאריות הרבה של השיר "פעם הייתי ביוסמיטי", אין זה מתפקידי לשדך כלה לכל אפריקאי אמריקאי מאותגר גודל שאני רואה.  טוב והגיוני יותר לתת לו להחליט בכוחות עצמו האם הוא רוצה להתחתן ואם כן עם מי הוא רוצה להתחתן.

על כן נטשתי את המחשבות הגזעניות, השוביניסטיות והמיושנות והתרכזתי ביופי הטבע של יוסמיטי.

הבעיה היחידה שנותרה הייתה שלא יכולתי שלא לזמזמם לעצמי את השיר:
"פעם הייתי, פעם הייתי
ביוסמיטי
שם ראיתי, שם ראיתי,
אפריקאי אמריקאי מאותגר גודל
והוא יהיה למי שהוא רוצה
אם הוא רוצה
חתן (או כלה)"

מוסר השכל: כדאי לבקר ביוסמיטי וגם בילוסטון. באמת מקומות מדהימים.

 

שבת שלום!

 תודה ל-empiarti על הרעיון לסיפור המבוסס על השיר הקצרצר "פעם הייתי בתימן".

והרשומה המומלצת היא – פורים 2020 – הקוסם מארץ עוץ  – בבלוג של טל אייזנמן

 

24 תגובות על ״פעם הייתי בתימן – סיפור ושיר לשבת״

  1. ראיתי את יוסמיטי בצילומים של בלוגרים אמריקאיים. באמת נראה טוב. אבל הכושי? אתה ממש זוכר שיר כזה? כי אני לא. היה עליי לבדוק על מה אתה מדבר. אם כי נדמה לי שלא כל ההקשר שלילי. האם לא שמעתי פעם על מישהו, שזה היה הכינוי שלו?
    (אגב, זה זמן שלתחושתי – ממש אין כל צורך שכל הרגל או ביטוי מאמריקה מוכרחים לעלות ארצה, אבל אף אחד לא מקשיב לי ;-)).
    סופ"ש נעים 🙂

    1. כן, אני זוכר שיר כזה… חשבתי שכל הישראלים מכירים אותו. מסתבר שלא…
      כן, היו אנשים בארץ עם הכנוי "כושי" אבל הם היו לבנים. כבר לפני הרבה שנים הוחלט שזה שם גנאי.

      תודה וסוף שבוע נעים גם לך 🙂

      1. מי היו הלבנים בארץ שכונו כושים?.
        יוסמיטי נשמע לי אזור מרתק.
        אני מכיר את השיר "פעם הייתי תימן"
        (ודרך אגב יש לי דוד מתימן)
        דבר שאני זוכר מחוג צרפתית,
        חזיר בצרפתית- כושו(נ)
        ההברה ה2 היא הארוכה

  2. אהבתי כרגיל את הסיפור שלך (שהתירוץ לו השיר המוכר ). אהבתי כמובן גם את הסיפורים שלך והתיאורים לגבי הטיולים באמריקה…. אלא מה.. אני מבטיחה לך שלא אסע לאמריקה בעד שום סיבה. לא אוהבת אותה, לא את הגודל שלה, ולא את אורחות חיי תושביה . בעצם אין לי מושג פרט להכרות שלי בעבר לאנשים (דודים) שחיו בה ומתו בה, תוך כדי געגועים לארץ שלנו ממנה ירדו אליה. (הם חשבו שיקטפו דולרים מהעצים, אבל מהר מאוד התברר להם שאפילו ביטוח בריאות לא היה להם כמו שצריך…..

    1. יש הרבה דברים שלא אהבתי באמריקה, יש הרבה שכן. הטבע הוא אחד מה-"כן" 🙂

      שמח שאהבת את הסיפור.

      תודה וסוף שבוע נעים!

  3. אין כמו יוסמיטי פרק, הייתי צריכה להגיע שוב במאי והטיול שלנו התבטל.
    ביוסמיטי ביקרתי פעמיים, גם בפארקים הרבים ליד, נוף משכר. המון בעלי חיים ומה לא.
    מקווה שאזכה להגיע שוב.
    תודה שהחזרת אותי לימים יפים יותר.

  4. פעם הייתי בשעריים, שם ראיתי המון תימנים, ושיתחתנו עם מי שבא להם.
    אנחנו היינו רוקדים עם השיר הזה בנוסח אני עומדת במעגל.. מוכר לך?

  5. ידעתי שאחייך בסוף הסיפור, וקצת מעננות הקורונה המדכאת יעופו להן הישר לתימן, שם יפגשו עאדל קטן שיתחתן עם תאופיק הגדול.
    😉

  6. איזה כיף שהרמת את הכפפה 👏👏👏👏 (זה אמור לי אימוג'י של כפיים…..לא מוצלח במיוחד) ותודה על הקרדיט בסוף הפוסט.
    אהבתי איך שזרת בין ההמלצות על הפארקים המרהיבים של ארה"ב את השיר.
    הייתי ברובם ונהניתי מכל רגע, וארצה לחזור לחלקם שוב ושוב. אגב יוסמיטי השתנתה מאד מאז ביקרתי בה לראשונה בסוף שנות הששים עד לביקורי הבא בסוף שנות השמונים – ואני מניחה שהיום היא שוב אחרת. אבל בני וחתני היו שם לפני כמה שנים ונהנו מאד. חברים שלנו ביקרו שם לפני שנה וחצי והיו שרפות מטורפות באזור והכל היה אפוף עשן……..עיתוי ממש לא מוצלח לכל הדעות.
    בדיוק לפני שנתיים ביקרנו בגרנד קניון ובעוד פארקים נהדרים של יוטה / אריזונה והיה אלוהי, לא פחות. נשארנו עם טעם של עוד.
    ליילוסטון טרם הספקנו להגיע. נקווה שניוותר בחיים אחרי כל הקורונה הזאת ונגיע גם לשם.
    כשהייתי קטנה שרנו את השיר הזה כאילו כלום. לימדו אותו בגן.
    מי היה הגאון שכתב את המילים, אין לי מושג.
    אבל כשפעם קראתי לחברה שלי (בגן) "כושית" (היא היתה תימניה) אמא שלי החטיפה לי את הסטירה הראשונה של חיי.
    אני רק עכשיו פתאום שואלת את עצמי מה ציפו מהילדים? למדנו את זה מהשיר שאתם לימדתם אותנו!
    זוכרת טיול עם הגן, שבו ראינו במרכז ירושלים נציגים ממדינות אפריקה (שנות הששים היו תור הזהב של יחסי ישראל אפריקה) וגם אז העירו לנו: "לא אומרים כושים, אומרים אפריקנים". אוקיי………….
    ומה הקטע עם השידוך הכפוי, באמת? ומי היתה רותי? ומאיזה מוצא? 🤣
    בכל מקרה השיר כלול בקבצי "100 שירים ראשונים" ושרנו אותו גם לילדיי וגם לנכדיי….אבא של נכדי חצי תימני……מעניין מה דעתו על השיר הזה…..ואיך מתייחסים לזה נכדיי.
    סליחה, יצאה לי תגובה באורך של פוסט……..🤷‍♀️

    1. תודה שוב על ההצעה :-)אני שמח שאהבת וגם שביקרת בהרבה פארקים מקסימים 🙂
      השידוך הכפוי הזה בוודאי לא מצא חן עיני הכושי ולא בעיני רותי 🙂

      תודה וסוף שבוע מקסים ובריא לך!

  7. נפלא. צחקתי וגם שרתי את השיר אחרי שכמעט שכחתי ממנו. גם אני למדתי את השיר בגן ועברו אי אלה שנים מאז… והעיבוד שלך לשיר- משעשע. אין ספק שהפארקים של ארה"ב מדהימים ומעוררים בי רצון לשוב ולראותם- אם ירצה השם והקורונה….. תודה.

  8. הצלחת להצחיק אותי כהוגן.
    שמע,גרנו בארה"ב 4 שנים. טיילנו שם המון. אבל לא תאמין, עלינו מסאלט לייק סיטי צפונה, הגענו עד לגרנד טיטון וברחנו חזרה מהעשן הכבד באוויר. יוסמיטי פארק עלה אז בלהבות. נרשם כמקום שלא הייתי אך בקרתי בו בערוץ הטיולים 🙂

    1. שמח שהצלחתי להצחיק. מצער לשמוע על מה שקרה לכם… אני מניח שהתכוונת לילוסטון – גם אני מבלבל בין שמותיהם איכשהו…
      תודה על התגובה ושבת נעימה 🙂

  9. אין עליך בלהעלות לנו חיוך של טוב על הפנים ובימים טרופים ומטורפים אלו זה ממש מצווה גדולה.
    תודה ושתבוא השגרה במהרה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s