הסיפור (לשבת) על האיש שרצה להיות מיליונר

הקדמה קצרה:
בשל המצב הכללי ובגלל שנראה שגם שאריות הבלוג הותיק שלי בתפוז נפלו קורבן לתחזוקה הלא קיימת שלהם, אני מפרסם סיפור שפורסם במקור לפני כמעט עשר שנים. גם אני לא זכרתי אותו, והוא נראה לי עדיין רלוונטי (או בכל אופן יהיה רלוונטי לאחר סיום משבר הקורונה, בתנאי שהאסטרואיד לא יפגע בנו בינתיים. מה עם האסטרואיד הזה?  כבר כמה ימים לא שמעתי עליו).

בלי הקדמות נוספות, הנה הסיפור המקורי:
מולי (שם בדוי) תמיד רצה להיות…

יש לי הרגשה שאני חוזר על עצמי בכל שבוע. מי שקורא את כותרת הרשומה יודע כבר מיד מה יקרה בסיפור.

החלטתי לבחון אתכם במבחן קצר (ההשתתפות לא חובה ואסורה עליי ועל מוחי הקודח).
המבחן כולל שאלה אחת בסגנון אמריקאי. הזמן המוקצב 30 שניות.
מוכנים?
יופי!

השאלה היא:

מה תמיד רצה מולי להיות?

א) וטרינר
ב) צנחן
ג) מיליונר
ד) מורה

להניח מקלדות!

אני רואה ש-90% ענו נכונה… משום מה אף אחד לא בחר צנחן או מורה (שבצרוף מקרים מפתיע זה גם מספר הילדים בימינו שבוחרים במקצועות אלה).
אלה שבחרו וטרינר טעו רק במקצת – כי במקום השני ברשימת שאיפותיו של מולי אכן הייתה הרפואה הוטרינרית.
אבל במקום הראשון הבלתי מעורער תמיד היה הרצון להיות מיליונר.

הרעיון התחיל לקנן בראשו בסביבות גיל חמש, כאשר לראשונה נתקל במושג. אביו לקח אותו לגן ובדרך הפטיר קריאת התפעלות מהולה בקנאה למראה מרצדס ספורטיבית חדשה שחנתה לא רחוק מביתם.

אביו של מולי לא הסתפק בקריאה והוסיף:"מי שקנה את האוטו הזה הוא בטח מיליונר רציני!"
מולי שאל את אביו לפרוש המילה הקשה וגילה כי משמעותה – "אדם מאוד עשיר".
את המושג "עשיר" הוא כבר הכיר… אצלו בבית ההורים תמיד הסבירו שהם לא עשירים ואם היו עשירים היו עושים הרבה דברים שכרגע הם אינם יכולים להרשות לעצמם – לדוגמא לאכול במסעדה כל יום (דבר שמולי מאוד רצה!).

מולי חיבר אחד ועוד אחד והבין שהוא רוצה להיות מיליונר.

כשהגננת שאלה את כל הילדים מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים הוא ענה בוודאות: "מיליונר!"
הגננת הבליעה חיוך והסבירה למולי כי "מיליונר" הוא לא באמת מקצוע, אך כששאל אותה באיזה מקצוע עליו לבחור כדי להיות למיליונר היא לא הייתה בטוחה בתשובה.

כך חלפו להם השנים ומולי המשיך לשאוף להפוך למיליונר, אך טרם מצא את הדרך הנכונה ליישום שאיפתו.
בגיל 17 הוא שמע על הספר "אבא עני, אבא עשיר" ובמשך כשנה ניסה להחליף את אביו העני באב עשיר עד שאביו (העני) קנה לו את הספר כדי שיבין שלא מדובר בהחלפת האב.
מולי קרא את הספר בעיון והבין כי שגה בהנחה שעליו להחליף אבא – מה שעליו לעשות הוא לרכוש נכסים מניבים.
עוד באותו יום הוא רץ לקנות 10 דירות לצרכי השקעה – אך נדהם לגלות את מחיריהן היקרים.

בהתייעצות בפורומים המובחרים באינטרנט הוא הבין שעליו לקחת משכנתא כדי לקנות את הדירות. את המשכנתא יכסה באמצעות שכר הדירה שיקבל וההפרש יהיה הרווח הנקי שלו.
נרגש כולו פנה מולי לבנק. ולבנק השני. ולשלישי.
הוא הזדעזע לגלות כי אף בנק לא מוכן לתת לו הלוואה לקניית עשר דירות כאשר ההון העצמי העומד לרשותו הוא כחמשת אלפים שקלים.

מכיוון שכך הוא החליט להתחיל בקטן – לרכוש רק חמש דירות, או אולי שלוש. ובאמת הבנק אישר הלוואה שתספיק לו לרכישת דירה אחת.

כעת מולי היה בדרך הנכונה. תמיד אמרו לו שהמיליון הראשון הוא הקשה ביותר להשגה, אבל כעת הוא סוף סוף היה בדרך לאותו מיליון ראשון והשאר יבואו בקלות.
מולי לא היה מוכן לגודל האכזבה… הסתבר שהוא צריך להשקיע כסף בדירה וכשלבסוף מצא שוכר הסתבר לו ששכר הדירה לא יכסה את המשכנתא.

תוך זמן קצר הוא נכנס לחובות שהלכו וגדלו ובלילה חסר שינה אחד הוא הבין שבקצב הנוכחי הוא צפוי להגיע לאוברדרפט (משיכת יתר בלע"ז) של מיליון לפני שיגיע ליתרת זכות (אנדרדרפט?) של מיליון.
בלב כבד הוא החליט למכור את הדירה, להחזיר את חובות המשכנתא ולנסות את מזלו בתחום אחר.

כאן דווקא ציפתה לו הפתעה נעימה – בחודשים שחלפו בין הקניה והמכירה , בזכות פעולותיו (ובעיקר נאומיו) של שר האוצר, עלה ערך הדירה בצורה משמעותית.
כך יצא שלאחר תשלום החוב לבנק נותר בידיו של מולי סכום של כארבעים אלף שקלים – אמנם רחוק מאוד מהמיליון המיוחל,אך בכל זאת סכום גבוה משמעותית מהסכום איתו התחיל.

מעודד מהצלחתו החליט מולי לפנות כעת לדבר החם הבא – מסחר במטבע חוץ. הוא עבר קורס חינמי דרך חברה שהבטיחה לו התעשרות קלה והיה בדרך הבטוחה להתעשר כשלפתע גילה תגלית מפתיעה:
בעודו עובר על שערי מטבע החוץ הוא גילה פתאום כי הוון (WON) הקוריאני שווה בערך ל-1/300 שקל.
ההבנה חדרה למוחו ברגע אחד: ארבעים אלף השקלים שבידו שווים לכשנים עשר מיליון וון קוריאני!

מולי היגר לקוריאה (הדרומית) כעבור חודשים ספורים. שם הוא מימש שני חלומות גדולים: הוא היה מיליונר והוא אכל כל יום במסעדה (בעיקר קימצ'י).

מוסר השכל: לא רק פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – שלחלח האלה– בבלוג של עננת