סיפור חכמים לשבת שאחר הפסח

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שעדיין היו מסובים בבני ברק.

מכיוון שפסח עמד להסתיים וימי החמץ קרבו ובאו, ישבו החכמים על מדוכת הלכות הפסח – וליתר דיוק – הלכות המעבר מפסח לחמץ.
אמר רבי עקיבא: "מימי אבותינו במצרים למדנו כי יש להוסיף מהקודש אל החול, על כן חש להרבות באכילת מצות מערב פסח עד לערב שבועות"

אמר רבי אלעזר: " הרי אני כבן שבעים שנה, ולא שמעתי על אכילת מצות לאחר שיצא הפסח".
ענה לו רבי עקיבא: "האם עלה בדעתך כי ייתכן שכבן שבעים שנה שמיעתך נחלשה ועל כן לא שמעת על אכילת מצות לאחר פסח?"

אחז רבי אלעזר בזקנו של רבי עקיבא ואיים לתלשו תוך שהוא קורא: "אני אראה לך מה כבן שבעים יכול לעשות!"
מיהרו רבי אליעזר ורבי ששון והפרידו בין הנצים. ורבי יוסף בעל הנס ברך על תגובתם המהירה ואמר: "נס נעשה לנו שזקנו של רבי עקיבא לא נתלש ממקומו! ומכיוון שהנס ארע בנוכחותי, אזקוף אותו לזכותי".

צחק רבי שמעון בעלה של רינה ואמר: " אכן רב ראוי לשמו אתה. אין פלא כי כינוייך הוא בעל הנס – אתה תמיד טוען לבעלות על כל בדל נס שאתה רואה".
שלף רבי יוסף בעל הנס מזלג שהסתיר בבגדיו ואיים לדקור את רבי שמעון בעלה של רינה.

קרא רבי בוריס: "רבותיי! מה קרה לכם? מדוע נוהגים אתם כחבורת גויים ר"ל ולא כרבנים יהודיים מכובדים?"
ציננה הקריאה את רוחם של הרבנים, מלמלו כמה מילות התנצלות בשפה רפה וחבשו את ספסלי בית המדרש ואת כובעיהם.

ורבי שמחה שתק.

פנו הרבנים אל רבי שמחה ושאלו: "רבי שמחה מכובדנו, הכיצד זה שאתה – הידוע תמיד בשמחה המלווה אותך בכל אירוע – מבליג ושותק כאשר הרוחות מתלהטות כל כך?"

שתק רבי שמחה עוד דקה להגדלת האפקט ואז ליטף את זקנו, פתח את פיו ואמר: "רבותיי. בעוד אנו עוסקים כאן בדברים שבתחתוניו של עולם, גונבה לאוזני השמועה כי בציפורי מונה רבי יהודה להנהיג מנהג חדש ליום שלאחר חג הפסח".

לרגע שררה שתיקה.

ראשון התאושש רבי אליעזר ושאל: " מי  מונה? הריקא הלז רבי יהודה?"
החרה אחריו רבי אלעזר ואמר: " מי מונה? הפוחז הזה רבי יהודה?"
אמר רבי עקיבא: " לא יפה לקרוא לו חרה! הוא רב גדול – למרות שקוטני עבה ממותניו"

מילא רבי שמחה את פיו מים ולאחר שבלעם אמר: "רבותי, מכובדי, אנו שוב נסחפים למריבות והשמצות במקום לנצל את הרגע ולהציל את יוקרתנו כחכמים המובילים בבלוג הזה! האם אתם רוצים כי רבי יהודה יככב בסיפור החכמים הבא או אנחנו?"

תלו בו החכמים עיני עגל, אך רבי בוריס מיהר להסירן ולאחר שהבריש את בגדיו של רבי שמחה  והסיר כל סימן לעיניים שאל: "למה כוונתך רבי? כיצד נוכל להציל את המצב?"
ענה רבי שמחה: "הבה נקבע אנו את המנהג החדש!"
שמחו החכמים והחלו לזרוק רעיונות לחלל האוויר.
"אכילת שוקולד טבול בדבש!" קרא רבי שמעון בעלה של רינה.
" שתיית וודקה במיץ תפוזים עד דלא ידע!" הציע רבי ששון.
"אכילת עוגיות חמץ והזמנת אורחים!" קראו רבי בוריס ורבי יהושע פה אחד.

"יפה אמרתם" אמר רבי שמחה "אכילה מופרזת היא תמיד מנהג יהודי יפה, אך הרעיון להוסיף לה הכנסת אורחים יכה את העולם בתדהמה. וכיצד נקרא למנהג החדש?"
"אני מציע" – אמר רבי שמעון בעלה של רינה בחיוך ממזרי – "לקרוא למנהג על שמו של רבי יהודה".
צחקו כל החכמים צחוק לבבי ואז קרא רבי אלעזר: " אני יודע! נקרא למנהג מי-מונה – על שם מי שמונה לייסד את המנהג!"

הסכימו כל החכמים  ורצו הביתה להחליף בגדים ולאכול עוגיות חמץ.

ומאז ועד היום אנו חוגגים את המימונה יום לאחר הפסח ולא זוכרים את רבי יהודה.

מוסר השכל: למרות שהשנה לא ניתן להזמין אורחים, אפשר ואף מומלץ לאכול חמץ.

שבת שלום ואחרי חג פסח שמח ובריא לכולם!

 

והרשומה המומלצת היא – בקעצור החורש – בבלוג של עננת