הסיפור לשבת על לשון האפעה

ליפעת (שם בדוי) היה עוד מילדות תחביב קצת יוצא דופן. בעוד שכל הילדות בנות גילה חלמו לגדל כלב או חתול (והסתפקו בד"כ באוגר או בדגי זהב), יפעת חלמה לגדל נחש אנקונדה או פיתון.

עד גיל 10 היא נאלצה להסתפק בשממית ובצב יבשה (שזכו לשמות הלא בדויים המקוריים "שמיים" ו-"יבשה"), אך ליום הולדתה העשירי אביה נעתר סוף סוף לתחינותיה ורכש לה כרכן תירס(כן, יש נחש כזה).

יפעת אמנם קצת התאכזבה מאורכו הבלתי נחשב של הנחש שלה, אך אמה ניחמה אותה באמירה ש(מנסיונה) "האורך לא קובע". יפעת נזכרה דווקא באמרה אחרת – "גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד" והחליטה לקרוא לכרכן התירס שלה נחשון (לא שם בדוי) מכיוון שמבחינתה הוא יהיה החלוץ הזוחל לפני המחנה.

יפעת טיפלה בנחשון במסירות יוצאת דופן והקריבה למענו את השמיים והיבשה (לא, נחשון לא אכל אותם – ליפעת פשוט לא היה זמן אליהם יותר והיא שחררה אותם בחצר ביתה).
הוריה של יפעת התרשמו מרצינותה והתלהבותה ולכן הסכימו – לכבוד יום הולדתה האחד עשר – לצרף לנחשון חבר נוסף. הם התנו רק שני תנאים: שהנחש החדש לא יהיה ארסי ואורכו לא יעלה על חמישים סנטימטר.

החבר החדש במשפחה היה זעמן זיתני יפיפה (גם זה נחש אמיתי), אבל קצת קצר. יפעת חשה שזה לא היה בדיוק צעד בכיוון הנכון, אך בכל זאת היו לה כעת שני נחשים והיא היתה נחושה יותר מאי פעם לגדל לה להקה שלמה של נחשים – כולל נחשים ארסיים וארוכים במיוחד.

נחשו מה היא קיבלה כמתנה ליום הולדתה השנים-עשר שבמקרה נפל גם על בת המצווה שלה?

כמובן – ספארי בקניה. הפעם הוריה סרבו להוסיף עוד נחשים לאוסף, והם עמדו בסירובם עד יום הולדתה החמישה עשר של יפעת (שחל בערך שלוש שנים לאחר יום הולדתה השנים עשר) אז איימה יפעת שתעזוב את הבית אם לא תורשה לגדל נחש נוסף.

למרות שאיפתה הבלתי מוסתרת של יפעת לפיתון בורמזי, היא נאלצה להסתפק בארבע-קו מובהק, שלפחות היה באורך של מטר ובכך היווה קפיצת מדרגה באוסף ההולך וגדל שלה.

עד לגיל שמונה עשרה היו ליפעת חמישה נחשים והריהוט בחדרה היה מיטה ואוסף גדול של טרריומים.
להורים זה לא היה כל כך נעים ולכן הם יותר משמחו כשיפעת הודיעה על רצונה לעבור לגור בערבה ולפתוח שם חווה לגידול נחשים.  הם הבטיחו לסייע לה בשכר דירה וסייעו לה בהעברת הטרריומים לביתה החדש.

יפעת ונחשיה שגשגו בערבה והאוסף הלך וגדל בכל הכיוונים – במספר הנחשים, מגוון המינים וכמובן באורכם של הנחשים.
ואז, יום בהיר אחד  (כמו רוב הימים בערבה), במהלך ספירת הבוקר גילתה יפעת כי שניים מנחשיה נעלמו. היא זחלה לכל חור וחיפשה בכל פינה אך לבסוף נאלצה להודות כי שניים מבכירי האוסף שלה חסרים – האפעה והעכסן (המפורסם יותר בשמו האמריקאי rattle snake) –  שניהם נחשים ארסיים המסוכנים לציבור.

יפעת יצאה לפעולה מיד. היא שכרה את שירותיו של גשש בידואי מומחה וביחד הם התחקו אחר עקבות הבורחים.
שלא במפתיע עקבות הנחשים הובילו לחולות (כי זה מה שהיה מסביב). לאחר צעידה מאומצת של יום ולילה הבחין הגשש במעגל אבנים גדול שבאמצעו הוא דימה לראות משהו שהיה יכול להיות לשון (או זנב) של נחש.

יפעת הייתה עייפה מהצעידה הממושכת ולא הצליחה לראות דבר פרט לכמה צמחים קטנטנים בתוך מעגל האבנים.
בכוחותיה האחרונים היא זחלה אל תוך המעגל ונשכבה ליד אחד אותם צמחים קטנטים באפיסת כוחות.

הגשש שנותר מאחור קרא אליה: "מה את רואה שם? האם זה זנבו של העכסן?" יפעת התבוננה בצמח היטב ולהפתעה היא גילתה כי הצמח אכן דומה להפליא לזנבו של עכסן. אבל זה היה צמח. לא זנב ולא נחש.

יפעת גייסה את שארית הציניות שלה וענתה לגשש: "לא! זו לשונו של האפעה!"

ומאז נודע שמו של הצמח בישראל כ-"לשון אפעה".

מוסר השכל: כי הנחש עץ השדה

  שבת שלום!

תודה לעננת שהכירה לנו את לשון האפעה וביקשה ממני לפרסם מחדש את הסיפור שפורסם במקור בתפוז.

ורציתי להמליץ על רשומה אחת –כשמותר להתרחק עד 100 מטר מהבית– בבלוג של יערה

 

28 תגובות על ״הסיפור לשבת על לשון האפעה״

  1. למה אני מזדהה עם יפעת?
    מודה שפעם גידלתי שני כרכני תירס וגם היה תחת ידי זעמן זיתני שבסופו של דבר שוחרר לטבע. מאז בגרתי ונוספו לי תובנות שאחת מהן היא שאין מקומן של חיות בר בתוך טרריום. מאז אני נהנית לפגוש נחשים במקומם הטבעי בחוץ, ולוקחת הביתה רק צילומים שלהם. סיפור יפה. גם הצמח 🙂

    1. אני הכרתי כרכן תירס אחד שלך אם אני לא מתבלבל… אבל הכרכן שהיה השראה לזה שבסיפור היה שייך למישהו אחר 🙂
      מזדהה אתך במסקנה הסופית (למרות שאני כולא בבית שני חתולים – אבל מקומם ודאי לא בטבע).

      תודה על התגובה וסוף שבוע נעים!

  2. אני לא יודעת מה עם האחרים, אבל אני מקבלת פריחה וצמרמורת, ורעד, וכל מיני תופעות שמראות עד כמה אני אנטי נחשים. כל כך שונאת אותם (בעצם מפחדת מהם) אפילו מלהביט בתמונות או בסרטים עליהם. …….ובכל זאת קראתי את סיפורך, ולא יכולה להבין מה הלהט שיש לילדה (או לכל יצור אנושי אחר) לגדל נחש. רק לחשוב שיש ומלטפים אותם…איכסססס. טוב זהו. סיימתי. אגב אין לי שום דבר נגד לשון האפעה, או זנב הטווס, שהם צמחים. (לא בטוחה שאוהב אותם באגרטל על שולחני…..)

    1. אני לא מאוד אנטי נחשים אבל בהחלט לא בעד לגדל אותם בבית. מקומם בטבע. צריך להיזהר מהארסיים שבהם אבל סך הכל הם בעלי חיים כמו רבים אחרים… אני מכיר אנשים שכן אוהבים לגדל אותם.
      לשון אפעה הוא צמח זעיר שיילך לאיבוד באגרטל 🙂

      תודה וסוף שבוע נעים!

  3. סיפור מקור השם של הצמח נחמד, אבל אני עדיין דואגת מה קרה לנחשים. בעצם אם הם חזרו לחולות אז הכל טוב איתם…

  4. אין לי שום דבר נגד נחשים בדמות טבעות, אבל זוחלים של ממש? אני לא יכולה להבין את מה עומד מאחורי האימוץ האנושי. גם לא עכבישים. ובכל מקרה, אני מעדיפה את עץ השדה של שלום חנוך…
    שבת שלום, וסופ"ש נעים, שקט, רגוע ובריא 🙂

    1. לאנשים שונים יש העדפות שונות ולעיתים משונות 🙂 גם אני לא בעד גידול נחשים בבית. עכבישים דווקא מועילים, אבל אני בעדם רק אם הגיעו לבד 🙂
      תודה וסוף שבוע נעים, שקט, רגוע ובריא גם לך!

  5. הסיפור נחמד, אישית סולדת מנחשים אחרי שדיללתי גזר בישוב גזר לפני שנים רבות ונתקלתי בדרך בלא מעט נחשים ארסיים, זו הייתה חוויה ממש לא נעימה.
    היו ימים.

    1. נשמע באמת לא נעים ואפילו מפחיד להתקל בנחשים ארסיים מקרוב… אני מניח שצפעים? טוב שלא קרה כלום.
      תודה על התגובה וסוף שבוע נעים 🙂

    1. כמובן שלא כדאי להכניס לטבע שלנו מינים לא מקומיים… לא מכיר את האפעה אישית 🙂
      התודה על הקישור לרשומה שלך – מאוד מעניינת – ועל התגובה.
      סוף שבוע נעים!

  6. הכי כיף שתמיד לאורך הרשומה – ככה לאט – מטפס ועולה לו חיוך נחמד.
    אז מה צריך יותר?
    סופש טוב ומבורך

  7. איזה יופי. גם השכלת אותי בהפניות השונות.
    לא יכלתי שלא לחייך לעובדה שהחליט מספר הסיפור לנעוץ לנו אצבע בעין, וכך יפעת לא הוכשה על ידי אחד מנחשיה, או ננשכה, או נעטפה בשפעת שריריו ונבלעה כולה בו.
    אני בעד עכבישים, במיוחד אלה שבאים אליי ביתה ומחסלים את כל הג'וקים, הזבובים ושאר מיני מעדנים קטנים לעכבישים. תוכניות טלוויזיה על נחשים בשמחה, לגעת באחד כזה.. נדמה לי שלא.

    1. גם אני בעד עכבישים (אבל לא גדולים ולא מסוכנים לבני אדם…) אני מניח שאני מסוגל לגעת בנחש אם אני יודע שהוא לא מסוכן לאדם (ורוב הנחשים כאלה) אבל אין סיכוי שאגדל נחש בבית. אני בטוח שמספר האנשים שנהרגים ע"י נחשים הוא זעיר ואפסי – לרגע לא חשבתי להרוג את יפעת או לסכן אותה באמצעות אחד מנחשיה…

      תודה על התדובה ושבת נעימה 🙂

  8. יופי של סיפור וקישורים.
    אף פעם לא הייתי יכול לחשוב על נחש כחיית מחמד שלי. היו לנו שכנים שהילד שלהם גידל נחש שאורכו כ- 2 מטר ושלא פעם חמק למדרגות השכנים וגרם למהומה. כשביתם נשרף כליל בשל קצר במחשב שנשאר דלוק בחופשה משפחתית, כששבו לראות את החורבן, הדבר היחיד שגרם לילד לבכות מרה הוא נחש המחמד השרוף. את השאר השיבה חברת הביטוח.

    1. גם אני לא… תמיד רציתי כלב או חתול, אבל היה לנו רק אקווריום של דגים. לגדל נחש בבית לא נשמכע לי הגיוני כלל. סופו של הנחש עצוב…

      תודה על התגובה ושבת נעימה!

  9. אני הגעתי למסקנה שמשהו בי מושך נחשים… הכל התחיל לפני כמה ימים כשפשוט חלף לידי נחש בקיבוץ של חבר שלי, ונמשך בזה שקנו לנו משום מה הביתה נחשי גומי פעם ראשונה ועכשיו הסיפור הזה… מה נסגר? 🙂

    1. למרות שזה משעשע, אני לא רואה הרבה קשר בין 3 "תקריות" הנחשים האלה… ואולי את בכל זאת צאצאית של סלית'רין? 😉
      תודה על התגובה והמשך שבוע נעים!

  10. גם לדעתי מקומו של הנחש הוא בטבע ולא בבית. מזלי שהבנות שלי הסתפקו בחתולים….לשון האפעה הוא צמח כמעט בלתי נראה. ולטעמי השם: זנב עכסן מתאים לו יותר.

    1. כידוע לך גם אני מעדיף חתולים על נחשים. למעשה יש הרבה בעלי חיים שאני מעדיף על נחשים…
      תודה 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s