סיפור לבן לשבועות ולשבת

לבן "וייט" ליבנה היה יו"ר מועצת החלב כבר קרוב לעשור. לזכותו נזקפו מבצעים מרשימים כמו " I LOVE CHALAV", "לבן זה סידן" וכמובן "כל אישה ובת חולבת פרה לשבת".

חייו היו טובים. לא סתם טובים – מעולים. ביתו המסויד לבן נבנה אל מול חרמון הסבא והרי הלבנון. לבן אהב לשבת בגינתו על הספסל הלבן מוקף בשיחי הליבנה הרפואי , הלוטם המרווני והנרקיסים ולהשקיף על ענני הכבשים והנוצה (ביום) או על הלבנה (בלילה).

עבודתו לא הייתה קשה. מי שבאמת עבד עבורו היו הפרות (בעיקר הלבנות שבהן) ולו נותר רק לקצור את הפ(י)רות.

קמפיין קריאטיבי פה ושם, קצת שוחד לשר או לח"כ הנכון והוא מסודר.

אבל משהו היה חסר לו בחיים.  לפעמים היה נדמה לו שבאמצע בטנו קיים חור לבן השואב אליו את ליבו ומוחו.

איך לעשות כסף

לפני כמעט שש שנים פתחתי בבלוג הישן שלי בתפוז במסורת חדשה (שכבר התיישנה מאוד): כתיבת מדריכים פופולריים שיסבירו לכל הקוראים והקוראות (ו/או להיפך)  איך להצליח בקלות וללא מאמץ בתחומים שונים שבהם איני מבין דבר.
במקרה נתקלתי ברשומה מהסדרה הזאת והגעתי למסקנה שאני צריך לחלוק מדריכים אלה עם העולם (או לפחות עם הקוראים שלי)

הרשומה הראשונה בסדרה זו עסקה בנושא המטריד רבים מהאנשים בעולם כולו והוא תמיד אקטואלי: איך לעשות כסף.

אין צורך להסביר את חשיבותו של הכסף בחיים המודרניים, על כן אקדיש כמה  מילים להסברים אלה: הכסף יענה על הכל. בכסף אפשר לקנות אהבה, אוכל, בית, חברי כנסת ומחקרים מדעיים.
 אין גבול למה שאפשר לעשות עם כסף (פרט לכמה דברים חשובים שאני מעדיף להתעלם מהם ברשומה זאת כדי לא להניא אתכם מרעיון עשיית הכסף באמצעות הטיפים יקרי הערך אותם אחשוף בשורות הקרובות מיד לאחר שאמשיך להתפלסף ולדחות את ההגעה לעצם העניין מתוך תקווה שאולי חלק מהקוראים ו/או הקוראות בכל זאת יתייאשו וילכו לעבוד במקום לקרוא על רעיונות מוזרים לעשיית כסף).

הפולשים מהחלל – סיפור לשבת

אותה שנה התחילה לה כמו כל שנה. הייתי עסוק בטרדות היום-יומיות של עבודה, כביסה, בישולים וטיפול בילדים אבל כמנהגי הקפדתי להקשיב לחדשות כל שעה.

לא שהיו חדשות גדולות. אותם סכסוכים, העלאות מחירים, הפגנות והבטחות ריקות מתוכן של פוליטיקאים מושחתים.

באחד הימים שמעתי בחדשות כי אסטרואיד גדול מתקרב אלינו ויש סיכון של 10% להתנגשות, אבל לא הקדשתי לידיעה תשומת לב מרובה.  שמעתי כבר פעמים רבות על אסטרואידים ושאר מרעין בישין אבל סוף העולם לא הגיע. בכל מקרה לא היה הרבה שיכולתי לעשות כדי להתכונן למקרה שהאסטרואיד הזה יפגע בנו.

בית השמש העולה – סיפור (ושיר) לשבת

קיים בית אחד באורלינס החדשה ששמו "השמש העולה". אני חושב שזהו משפט פתיחה טוב לסיפור. אפילו משפט מעולה, אבל יש לי בכל זאת כמה בעיות איתו:
הבעיה הראשונה היא קלה יחסית. האם עדיף לכתוב "קיים בית" או אולי "ישנו בית"?  אני מעדיף את הקיים כי הוא תמיד עדיף על האין. לכן נשמר את הקיים.

גם הבעיה השנייה קלה: מהיכן הגיע ה"אחד" למשפט? באורלינס החדשה קיימים הרבה בתים. ייתכן שרק לאחד מהם קוראים "השמש העולה", אבל גם אם הייתי כותב: "קיים בית באורלינס החדשה…" המשמעות לא הייתה נפגמת. מצד שני, ה"אחד" הזה לא פוגם במשמעות המשפט וכן תורם למספר המילים (כידוע, משלמים לי לפי מספר המילים) לכן הוא יישאר.

האקזיט הגדול – סיפור לשבת

הקדמה קצרה: פרסמתי במקור את הסיפור הזה לפני כשלוש שנים (בסוף מרץ 2017) בבלוג שלי ז"ל בתפוז (ז"ל?).  בקריאה מחדש גיליתי שהוא ממש רלוונטי כעת – גם בזכות מכירת מוביט וגם בגלל הקורונה…
ולאחר ההקדמה, הנה הסיפור המקורי:

אקי (שם בדוי) היה יזם בנשמתו. במהלך חייו הבוגרים הוא הקים חברות סטארט-אפ (הזנק בלעז עברי) רבות, כל אחת מהן מוצלחת מקודמתה (כי היה מאוד קשה להקים חברה פחות מוצלחת מקודמתה).
חלומו הגדול של אקי, כמו של רוב היזמים, היה למכור את חברת הסטארט-אפ שלו בסכום ענק (שלא לומר דמיוני) לחברה אחרת ולחיות כמו מלך את שארית חייו בלי שיצטרך לעבוד יותר. או במילים אחרות – להגיע כמה שיותר מהר לאקזיט המיוחל.