הפולשים מהחלל – סיפור לשבת

אותה שנה התחילה לה כמו כל שנה. הייתי עסוק בטרדות היום-יומיות של עבודה, כביסה, בישולים וטיפול בילדים אבל כמנהגי הקפדתי להקשיב לחדשות כל שעה.

לא שהיו חדשות גדולות. אותם סכסוכים, העלאות מחירים, הפגנות והבטחות ריקות מתוכן של פוליטיקאים מושחתים.

באחד הימים שמעתי בחדשות כי אסטרואיד גדול מתקרב אלינו ויש סיכון של 10% להתנגשות, אבל לא הקדשתי לידיעה תשומת לב מרובה.  שמעתי כבר פעמים רבות על אסטרואידים ושאר מרעין בישין אבל סוף העולם לא הגיע. בכל מקרה לא היה הרבה שיכולתי לעשות כדי להתכונן למקרה שהאסטרואיד הזה יפגע בנו.

בניגוד למקרים דומים בעבר, הידיעה על האסטרואיד  לא עזבה את החדשות. ככל שהימים חלפו היא הפכה למרכזית יותר ויותר. המדענים העלו את סיכויי הפגיעה עד אותו יום בו הם הודיעו כי ההתנגשות היא ודאית, אבל המשמעות שלה לא ברורה בגלל שהאסטרואיד הזה בעצם די קטן.

לדברי המדענים סביר להניח שהאסטרואיד יפול לאוקיינוס ואולי אפילו לא יגרום לצונאמי, אבל הפאניקה בציבור הלכה והתגברה.

מנהיגי דת ניסו להסביר מדוע האסטרואיד הזה הוא "אצבע אלוהים" וכיצד הוא יעניש את הרשעים אבל לא יפגע בצדיקים.
פוליטיקאים משופשפים עסקו בניסיונות קדחתניים להעביר עוד תקציבים לכיוונם כדי "להציל את העולם".
במקומות שונים בעולם פרצו מהומות שהתלוו במעשי ביזה ושוד.

ואני המשכתי לחיות את חיי כרגיל. עדיין לא ראיתי מה אני יכול לעשות נגד האסטרואיד הזה.

ביום הפגיעה המשוער התקיימו תפילות המוניות לצד הפגנות סוערות ברחבי העולם. נשארתי בבית כי היה נראה לי חסר טעם לנסוע לעבודה בפקקים הגדולים.
ואז קרה המהפך הגדול: האסטרואיד הסתבר כחללית של חייזרים!

החללית נחתה באחד המדבריות הגדולים. כוחות צבא גדולים מלווים במדענים ועיתונאים נהרו לשם והתמונות שודרו בכל ערוצי הטלביזיה.

לאכזבתי, החייזרים נראו מאוד אנושיים. היו שם שלושה חייזרים בעלי שתי רגליים, שתי ידיים וראש אחד. העיניים שלהם היו קצת גדולות והאף שלהם אפילו יותר, אבל הם לא נראים חריגים במידה שתצדיק את השם "חייזרים".

מסתבר שכל סרטי המדע הבדיוני צדקו… כנראה שהעובדה שהחייזרים שהופיעו בהם היו אנושיים לא נבעה רק ממגבלות תקציב ודמיון.

אבל מצד שני, לשמחתי, סרטי המדע הבדיוני טעו לגבי כוונות החייזרים. הם לא היו רצחניים ולא ניסו להשתלט על העולם באמצעות כלי הנשק המתקדמים שלהם.
היה להם שלל טכנולוגיות מתקדמות (עובדה שהם הצליחו לאתר אותנו ולהגיע אלינו מכוכב הלכת המרוחק שלהם) והם שמחו לחלוק אותם איתנו.

אחרי כמה שבועות שבמהלכם החייזרים התראיינו בכל העיתונים, תחנות הרדיו וערוצי הטלביזיה, הם הודיעו על בואה של חללית שניה.
נחיתת החללית השניה לוותה בשמחה גדולה. החייזרים החדשים (הפעם חמישה) התקבלו בכבוד מלכים. הוקם לכבודם ארמון של ממש ששימש כשגרירות כוכבם אצלנו.

כמובן שזה לא עבר ממש בשקט – מדינות רבות התחרו על הזכות לארח את החייזרים. העולם הגיע לסף מלחמה בין שתי המעצמות הגדולות, אבל ברגע האחרון – בתיווך החייזרים – הושג הסכם שעיקרו הוא שהחייזרים יקדישו משאבים שווים לשתי המעצמות.

כדי לקיים את ההסכם שיגרו החייזרים אלינו עוד ועוד חלליות. כמעט כל שבוע בישרו העיתונים על מיטב הטכנולוגיה החייזרית העומדת לרשותנו כעת. העולם עבר מהפכה של ממש בהרבה תחומים – רפואה, תחבורה, חקלאות ועוד.

אבל לא הכל היה חיובי. שנה אחת לאחר הנחיתה ההיסטורית הראשונה מצאתי את עצמי מובטל – לצד רבים אחרים – בגלל שהטכנולוגיה החייזרית הפכה את המקצוע שלי למיותר.
בהתחלה זה לא היה נורא. יכולתי להקדיש יותר זמן למשפחה והשתעשעתי ברעיונות לגבי הקריירה הבאה שלי.

ככל שחלפו החודשים שקעתי בדיכאון. בשלב מסוים שקלתי להצטרף לאחד מהארגונים החוקיים למחצה שקמו בכל יום בקריאה לגרש את החייזרים ולהשמיד את הטכנולוגיה שלהם. הם טענו שתחת כסות של טוב לב וקדמה החייזרים הורסים את עולמנו ומשתלטים עליו.

רגע לפני שבאמת הצטרפתי לארגון כזה ראיתי מודעה מעניינת בעיתון:

---

מובטל? מיואש?  לא יודע מה לעשות?

ההזדמנות הזאת היא בשבילך!

 שגרירות החייזרים מחפשת משפחות שיסכימו להגר לכוכב החייזרים במסגרת חילופי תרבויות.

כל ההוצאות ישולמו

שכר נאה מובטח למתאימים!

---

 

אחרי התלבטויות רבות שלי ושל אשתי החלטנו להגיש מועמדות.

להפתעתי התקבלנו לתוכנית ותוך שבועיים כבר מצאנו את עצמנו יושבים בחללית חייזרית ומשקיפים על האדמה המתרחקת.

בני הקטן פנה אליי בשאלה: "אבא, בעולם שלהם כולם חייזרים?"
"כן" – עניתי לו – "אבל זה העולם שלהם ולכן שם אנחנו נהיה החייזרים. תמיד רצית להיות חייזר, נכון?"
הוא הביט עליי במבוכה ואז שאל: "אם אנחנו החייזרים, אז איך קוראים לחייזרים האמיתיים?"
דפדפתי בחוברת שקיבלתי בשגרירות ועניתי לו: "הם קוראים לעצמם בני אדם ולכוכב שלהם הם קוראים כדור הארץ"

מוסר השכל: האמת היא בעיני המתבונן

 

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – ציפורנית דמשקאית – בבלוג של עננת