תעלומת המקרר – סיפור לשבת

אמא קראה לי בצהרים לבוא מהר למטבח. מנימת קולה הבנתי שמדובר במשהו רציני.
יצאתי מחדרי לאט ובדרך הארוכה למטבח (היא לפחות נראתה ככה) ניסיתי להבין מה עשיתי לא נכון.
האם שכחתי לרחוץ כלים?
האם השארתי את האור דולק, או חמור מזה – את הברז פתוח?

אמא עמדה חיוורת במטבח והתנשמה בכבדות. זה ללא ספק היה משהו חמור.
"אתה השארת את המקרר פתוח?" – היא ספק שאלה, ספק האשימה.
ניסיתי לחשוב אם זה יכול היה לקרות אבל אמא לא נתנה לי זמן. היא המשיכה בהאשמות: "איזה בלגן עשית שם! מה חיפשת? רק תראה איך המקרר נראה כעת!"

פתחתי את המקרר ונדהמתי לראות שהוא באמת היה מאוד מבולגן. על המדף העליון שכב גביע יוגורט פתוח למחצה והיוגורט טפטף באיטיות לכיוון המדף התחתון.
על המדף האמצעי היו מפוזרים שברי צלחת שענבים בודדים התגלגלו בה.

שאר האוכל היה מגובב בערימות בכל מיני מקומות לא צפויים.

זה היה מראה מזעזע, אבל היה לכך גם צד חיובי – ידעתי בוודאות שזאת לא הייתה אשמתי.
"זה לא אני, אמא" – אמרתי בבטחון – "לא יכול להיות שגרמתי כאלה נזקים בלי לזכור".
"לא אתה?" – אמא שאלה בכעס – "אולי השכן? אולי אבא שעובד קשה כל היום כדי לממן לך את האקסבוקס? אולי אני החלטתי להרוס הכל? אולי החתול שאין לנו?"
סקרתי בשתיקה את ההרס במקרר ופתאום ראיתי משהו מעניין.

"אמא!" – קראתי – "אני יודע מי זה היה! פיל ביקר במקרר שלנו!"
"פיל?" – שאלה אמא בתדהמה ולרגע שכחה לכעוס – "איך הגעת לרעיון שזה היה פיל???"
"זה די פשוט כשיודעים מה מחפשים" – אמרתי לה בביטחון – "תראי את העקבות על החמאה"
אמא הסתכלה בתשומת לב אבל היה לה קשה להשתכנע שאכן מדובר בעקבות של פיל.
"מאיפה הגיע פיל למקרר שלנו?" – היא שאלה.

זאת באמת הייתה שאלה מצוינת, אבל לא הייתה לי תשובה.
"אולי מהספארי ברמת גן?" – הצעתי בהיסוס.

אמא חייכה (לראשונה בשיחה הזאת) ושאלה – "ולאן הוא הלך?"
"את זה אני יכול לגלות!" – קראתי בהתלהבות ומיהרתי לחדר כדי לקחת את זכוכית המגדלת שלי.

התחלתי ללכת בעקבות כתמי החמאה הגדולים שהובילו אל מחוץ לדלת לכיוון המעלית.
ירדתי במעלית לקומת הקרקע ושם המשכתי לעקוב אחרי העקבות לכיוון הרחוב.

נראה שהפיל הלך עד לפינת הרחוב, אך שם העקבות נעלמו.
עמדתי אובד עצות והסתכלתי לכל הכיוונים. לא ראיתי שום פיל או עקבות כלשהן לפיל.
שאלתי את העוברים והשבים האם ראו באזור פיל, אך נראה שאף אחד לא ראה אותו (מישהו חשב שהוא ראה ג'ירפה אבל לבסוף הוא גילה שזה היה גמל גבוה במיוחד).

לאחר כמה דקות החלטתי לנסות לחשוב כמו פיל: מדוע הפיל נכנס למקרר שלנו? ללא ספק בגלל שהוא היה רעב.
אבל אם הוא רק היה רעב, הוא היה יכול להיכנס באותה מידה לארון בו אחסנו את הלחם או לתנור.
הייתה סיבה נוספת לבחירה במקרר: היום היה חם. אמנם החזאי אמר שהטמפרטורות רגילות לעונה, אבל גם 28מעלות זה חם.

ואם היה לפיל חם, יש שתי אפשרויות ליעד הבא שלו: או שהוא הלך צפונה כדי למצוא מזג אוויר קריר יותר, או שהוא הלך מערבה – לים.

החלטתי לנסות את כיוון הים כי הוא היה פופולארי יותר בקיץ וכמו כן קרוב יותר מהצפון. (אם הולכים מערבה בארץ, בשלב מסוים מגיעים לים. אבל אם הולכים צפונה, תמיד ישנו מקום צפוני יותר!)
אחרי הליכה של כעשרים דקות ראיתי משהו חשוד: זוג אופניים נשענים על עץ.
טיפסתי בזריזות על העץ וכמו שחשדתי מצאתי שם פיל בינוני יושב על הענף ואוכל מילקי שכנראה הגיע מהמקרר שלנו.
הפיל מאוד הופתע לראות אותי ושאל: "איך מצאת אותי?"
"לפי האופניים" – עניתי.
"אבל איך ידעת שהם שלי?" – הוא הקשה.
"זה פשוט" – הסברתי – "ראיתי שאין להם פעמון ולכן הם חייבים להיות של פיל – שכידוע אין לו אגודל בעזרתו מצלצלים בפעמון!  כעת, רד מהעץ בבקשה."
הפיל הביט בי במבט עצוב אבל הבין שאין טעם להתווכח.
הוא נאנח, נעמד על עלה וחיכה לשלכת.

מוסר השכל:  גם פיל אפשר להפליל

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – או הנרי ואחד מסיפורי הנוכלים שלו – בבלוג של דני קרמן

21 תגובות על ״תעלומת המקרר – סיפור לשבת״

  1. כמו התגובה שמעליי… אצלנו גריי החתול האפור שלנו שנעלם לצערי – היה קבוע נכנס למקרר. פעם אחת הוא אפילו ננעל שם כשעה מסכן חחחח
    סיפור נחמד לכבוד השבת
    יעל

  2. אוף, לאן נעלמה התגובה הקודמת שלי? ואולי זה הפיל שאכל אותה. או שאולי תמצא אותה בספאם.
    סופ"ש נעים.

  3. גדולללל!!! (כמו פיל 😉 )
    לשוא חיפשתי את הביטוי "פיל בחנות חרסינה" ברשימת ההוכחות.
    זה התבקש (משום מה, לדעתי).
    בסך הכל יצא סיפור לגמרי הגיוני. משהו כנראה לא בסדר איתי.

    1. הביטוי :"פיל בחנות חרסינה" בהחלט מתאים, אבל הוא לא בדיחת פילים…
      את לגמרי בסדר 🙂

      תודה וסוף שבוע נעים!

  4. זה מזכיר לי שפעם לפני המונמונמון שנים היתה לנו מגבת מטבח עם בדיחות פילים. כמה חבל שהיא לא שרדה. אז אף אחד לא תיאר לעצמו שהיא עשויה להיות פריט מוזיאוני.

    1. מוטי!מוטי! איזה סיפור!!!! מקסים מקסים. ועכשיו כל מה שאתה צריך זה מאייר טוב וקדימה להוציא לאור ספר ילדים נפלא.
      מבטיחה לרכוש!!!
      קדימה לעבודה!!!

  5. סיפור נהדר לשבת!
    כתוב נפלא, כשרוח פולניות מנשבת בו.
    ומצא חן בעיני כי יש אופניים, כמובן.

    1. תודה 🙂
      ההשראה באה מזמן מבלוגרית בתפוז שהציעה לי לכתוב סיפור על פי בדיחות פילים…
      המשך שבוע נעים!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s