עצות ניהוליות יקרות ערך

עד לפני חמש שנים בערך, עבדתי כמנהל פרוייקטים בהייטק בחברות בינלאומיות. עבדתי הרבה עם לקוחות ועמיתים בחו"ל, נסעתי בעולם, הרווחתי יפה והעבודה שלי הייתה לחוצה מאוד.
עד לפני שנתיים בערך היה לי בלוג בתפוז. עד לפני 4 חודשים בערך עוד היה אפשר לקרוא את הרשומות בו.
כעת כשהבלוגיה בתפוז נמצאת במצב סופני בהחלט מספר בלוגרים פרסמו שם רשומות פרידה. ברשומת הפרידה של טל הגיב לי הבלוגר (לשעבר?) חיים חפר והזכיר סיפור ישן שלי מימי "הזוהר" – סיפור על ניהול פרוייקטים.
מכיוון שבכל מקרה הבלוג שלי בתפוז הושחת והתחלתי לפרסם רשומות ישנות משם בבלוג הנוכחי, החלטתי לפרסם מחדש גם את הסיפור הזה.
ללא הקדמות נוספות קבלו את: עצות ניהוליות יקרות ערך

מוטי (שם בדוי) היה מנהל פרויקטים בחברת הייטק כבר לא מעט שנים. בגיל 40+ הוא כבר היה מנוסה במספר סוגים לא קטן של פרויקטים וטכנולוגיות.

אבל בשנים האחרונות מוטי (כבר הסברתי – שם בדוי!) התחיל להרגיש שזה לא זה. הוא נתקל ביותר ויותר פרויקטים "מאתגרים" – שזו מילה פופולארית בתעשייה לתיאור פרויקטים קשים  שבהם לא מוקצים מספיק "משאבים" (מילה פופולארית אחרת שמשמעותה פשוט "עובדים"), אין מספיק זמן והטכנולוגיה של החברה לא מספקת להשלמת הפרויקט.

מוטי (די כבר – זה שם בדוי) התחיל לחשוד שאלה לא הפרויקטים שנהיו קשים יותר אלא פשוט הוא מזדקן ומקומו כבר לא עם אנשי ההייטק הצעירים והנמרצים אלא במחלקה הגריאטרית (כלומר במחלקת המחשב של אחד ממשרדי הממשלה)

בעוד הוא מתלבט לגבי המשך דרכו צנח עליו כרעם ביום בהיר פרויקט חדש – הפעם עבור לקוח במזרח הרחוק.

הפרויקט התגלה כסיוט אמיתי – כל בעיה אפשרית התעוררה. מוטי (שם בדוי מאוד. בכלל קראו לו ראובן – גם כן שם בדוי) התחיל לשקול להתפטר מהחברה ולהתחיל לעבוד כמאבטח בגן ילדים.

וכאילו לא היו לו מספיק צרות, הוא התבשר יום אחד כי המנהל שלו – איתו הוא הסתדר לא רע – פוטר.

העתיד נראה שחור משחור, אבל אל ייאוש!

הסתבר כי בעצם כל הבעיות בהן נתקל ראובן (או מוטי, איך שאתם רוצים) היו למעשה הזדמנויות.

לפתע, בגילו המבוגר, גילה מוטי (או ראובן) כי הוא יכול ללמוד דברים חדשים.  למרות שהוא חשב שהוא כבר יודע כיצד לנהל פרויקטים, הסתבר לו כי עדיין יש לו הרבה מה ללמוד.

הסימן הראשון היה בפגישה עם המנהל החדש – שהיה אדם מנוסה מאוד ומיד שם את האצבע על הדופק. תוך שניות הוא צייד את מוטי (מכאן והלאה פשוט תזכרו שזה שם בדוי)  בעצה נהדרת: "אתה צריך להגדיל ראש!".

מוטי התחיל להגדיל את ראשו והשינוי הגיע במהרה. כעת היה לו מספיק מקום על הראש לשני הכובעים שלו בפרויקט – מנהל אדמיניסטרטיבי ומומחה טכני.

למרות השיפור הניכר שהביאה איתה הגדלת הראש, עדיין היה חסר משהו. עדיין היו לא מעט בעיות בפרויקט.

מוטי הניח שמן הסתם הוא צריך להגדיל את ראשו עוד יותר, אבל הוא חשש שצווארו לא יעמוד בנטל.

ואז, בישיבה אצל הסמנכ"ל פתאום הוא ראה את האור. מוטי תיאר מספר בעיות בפרויקט והסמנכ"ל ענה מיד – בלי להתאמץ אפילו – "אם יש בעיות, צריך לפתור אותן!"

לא סתם הוא היה סמנכ"ל… מוטי הבין פתאום את אחת הטעויות העקרוניות ביותר בשיטת הניהול שלו. כל השנים הוא רק צבר בעיות ועקב אחריהן. לרגע הוא לא חשב שיש צורך גם לפתור אותן.

מוטי התחיל לעבוד בשיטה החדשנית של פתרון הבעיות שהתעוררו והמצב אכן השתפר.

ובכל זאת… הסיום המוצלח עדיין לא נראה באופק. מוטי חשש עדיין שהפרויקט יסתיים בכישלון.

אבל, למרבה המזל, מאגר היועצים הפוטנציאליים עדיין לא התרוקן.

יום אחד ביקש מנהל המכירות באותה ארץ מזרחית רחוקה דו"ח סטאטוס. מוטי דיווח לו את המצב המדויק ומנהל המכירות ענה על כך במשפט קצר אחד: "בבקשה תעבוד מהר יותר".

לרגע אחד מוטי הרגיש כאילו כל עולמו מתמוטט עליו. כל השנים הוא דגל בעבודה איטית ככל האפשר והיה משוכנע כי מי שעובד לאט יסיים את הפרויקט במהרה. אבל העצה החדשה גרמה לשינוי משמעותי נוסף בראיית העולם שלו. פתאום הוא נזכר בשיעורי הפיזיקה מהתיכון – מהירות כפול זמן = מרחק. כלומר – אם הוא יעבוד מהר יותר הפרויקט דווקא יסתיים מהר יותר.

מצויד בכל העצות החדשות הרגיש מוטי כאילו הוא עומד בפתחה של תקוה חדשה ונפלאה בעבודתו.

ודווקא אז הגיעה עוד עצה מצוינת ממנהל המכירות במזרח הרחוק: " בבקשה אל תהיה אופטימי".

מוסר השכל: מכל מלמדי סכלתי

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – קנרס סורי – בבלוג של עננת