עצות ניהוליות יקרות ערך

עד לפני חמש שנים בערך, עבדתי כמנהל פרוייקטים בהייטק בחברות בינלאומיות. עבדתי הרבה עם לקוחות ועמיתים בחו"ל, נסעתי בעולם, הרווחתי יפה והעבודה שלי הייתה לחוצה מאוד.
עד לפני שנתיים בערך היה לי בלוג בתפוז. עד לפני 4 חודשים בערך עוד היה אפשר לקרוא את הרשומות בו.
כעת כשהבלוגיה בתפוז נמצאת במצב סופני בהחלט מספר בלוגרים פרסמו שם רשומות פרידה. ברשומת הפרידה של טל הגיב לי הבלוגר (לשעבר?) חיים חפר והזכיר סיפור ישן שלי מימי "הזוהר" – סיפור על ניהול פרוייקטים.
מכיוון שבכל מקרה הבלוג שלי בתפוז הושחת והתחלתי לפרסם רשומות ישנות משם בבלוג הנוכחי, החלטתי לפרסם מחדש גם את הסיפור הזה.
ללא הקדמות נוספות קבלו את: עצות ניהוליות יקרות ערך

מוטי (שם בדוי) היה מנהל פרויקטים בחברת הייטק כבר לא מעט שנים. בגיל 40+ הוא כבר היה מנוסה במספר סוגים לא קטן של פרויקטים וטכנולוגיות.

אבל בשנים האחרונות מוטי (כבר הסברתי – שם בדוי!) התחיל להרגיש שזה לא זה. הוא נתקל ביותר ויותר פרויקטים "מאתגרים" – שזו מילה פופולארית בתעשייה לתיאור פרויקטים קשים  שבהם לא מוקצים מספיק "משאבים" (מילה פופולארית אחרת שמשמעותה פשוט "עובדים"), אין מספיק זמן והטכנולוגיה של החברה לא מספקת להשלמת הפרויקט.

מוטי (די כבר – זה שם בדוי) התחיל לחשוד שאלה לא הפרויקטים שנהיו קשים יותר אלא פשוט הוא מזדקן ומקומו כבר לא עם אנשי ההייטק הצעירים והנמרצים אלא במחלקה הגריאטרית (כלומר במחלקת המחשב של אחד ממשרדי הממשלה)

בעוד הוא מתלבט לגבי המשך דרכו צנח עליו כרעם ביום בהיר פרויקט חדש – הפעם עבור לקוח במזרח הרחוק.

הפרויקט התגלה כסיוט אמיתי – כל בעיה אפשרית התעוררה. מוטי (שם בדוי מאוד. בכלל קראו לו ראובן – גם כן שם בדוי) התחיל לשקול להתפטר מהחברה ולהתחיל לעבוד כמאבטח בגן ילדים.

וכאילו לא היו לו מספיק צרות, הוא התבשר יום אחד כי המנהל שלו – איתו הוא הסתדר לא רע – פוטר.

העתיד נראה שחור משחור, אבל אל ייאוש!

הסתבר כי בעצם כל הבעיות בהן נתקל ראובן (או מוטי, איך שאתם רוצים) היו למעשה הזדמנויות.

לפתע, בגילו המבוגר, גילה מוטי (או ראובן) כי הוא יכול ללמוד דברים חדשים.  למרות שהוא חשב שהוא כבר יודע כיצד לנהל פרויקטים, הסתבר לו כי עדיין יש לו הרבה מה ללמוד.

הסימן הראשון היה בפגישה עם המנהל החדש – שהיה אדם מנוסה מאוד ומיד שם את האצבע על הדופק. תוך שניות הוא צייד את מוטי (מכאן והלאה פשוט תזכרו שזה שם בדוי)  בעצה נהדרת: "אתה צריך להגדיל ראש!".

מוטי התחיל להגדיל את ראשו והשינוי הגיע במהרה. כעת היה לו מספיק מקום על הראש לשני הכובעים שלו בפרויקט – מנהל אדמיניסטרטיבי ומומחה טכני.

למרות השיפור הניכר שהביאה איתה הגדלת הראש, עדיין היה חסר משהו. עדיין היו לא מעט בעיות בפרויקט.

מוטי הניח שמן הסתם הוא צריך להגדיל את ראשו עוד יותר, אבל הוא חשש שצווארו לא יעמוד בנטל.

ואז, בישיבה אצל הסמנכ"ל פתאום הוא ראה את האור. מוטי תיאר מספר בעיות בפרויקט והסמנכ"ל ענה מיד – בלי להתאמץ אפילו – "אם יש בעיות, צריך לפתור אותן!"

לא סתם הוא היה סמנכ"ל… מוטי הבין פתאום את אחת הטעויות העקרוניות ביותר בשיטת הניהול שלו. כל השנים הוא רק צבר בעיות ועקב אחריהן. לרגע הוא לא חשב שיש צורך גם לפתור אותן.

מוטי התחיל לעבוד בשיטה החדשנית של פתרון הבעיות שהתעוררו והמצב אכן השתפר.

ובכל זאת… הסיום המוצלח עדיין לא נראה באופק. מוטי חשש עדיין שהפרויקט יסתיים בכישלון.

אבל, למרבה המזל, מאגר היועצים הפוטנציאליים עדיין לא התרוקן.

יום אחד ביקש מנהל המכירות באותה ארץ מזרחית רחוקה דו"ח סטאטוס. מוטי דיווח לו את המצב המדויק ומנהל המכירות ענה על כך במשפט קצר אחד: "בבקשה תעבוד מהר יותר".

לרגע אחד מוטי הרגיש כאילו כל עולמו מתמוטט עליו. כל השנים הוא דגל בעבודה איטית ככל האפשר והיה משוכנע כי מי שעובד לאט יסיים את הפרויקט במהרה. אבל העצה החדשה גרמה לשינוי משמעותי נוסף בראיית העולם שלו. פתאום הוא נזכר בשיעורי הפיזיקה מהתיכון – מהירות כפול זמן = מרחק. כלומר – אם הוא יעבוד מהר יותר הפרויקט דווקא יסתיים מהר יותר.

מצויד בכל העצות החדשות הרגיש מוטי כאילו הוא עומד בפתחה של תקוה חדשה ונפלאה בעבודתו.

ודווקא אז הגיעה עוד עצה מצוינת ממנהל המכירות במזרח הרחוק: " בבקשה אל תהיה אופטימי".

מוסר השכל: מכל מלמדי סכלתי

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – קנרס סורי – בבלוג של עננת

31 תגובות על ״עצות ניהוליות יקרות ערך״

        1. בצלאל פ . איזה כף לראות אותך כאן, מקווה ששלומך טוב
          תפוז נעלמת
          סופש נעים
          אתי אברהמי

            1. ערב טוב בצלאל, ניסיתי לשלוח לך מייל אבל האתר שלך רוצה רק טלפון סלולארי שאין לי כי אני לא רואה לקרוא ועוד. יש רק נייח, נהדר אתר נגיש אבל חסר טלפון נייח , יש גם מנהלים שסגרו את "החכם.
              מקווה ששלומך טוב
              מצרפת את הבלוג שלי שלא תזדקק מוזמן להציץ
              https://bituachleumizcuyotnchimfree.wordpress.com/%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%99/
              סיוע בביטוח לאומי וזכויות בעלי מגבלה (נכים)-חינם
              בריאות מלאה והרבה טוב
              אתי אברהמי

              1. שם המשפה מעוברת כמובן 🙂

                מוטי היום בעיקר מנתח מערכות בחברת מערכות מידע ישראלית ללא מטרת רווח 😉

                תודה והמשך שבוע נעים!

  1. אוי מוטי מוטי (ראובן) היקר – הזכרת לי נשכחות שממש ניסיתי לשכוח, ורק כשאני משוחחת עם חבריי מהעבודה לשעבר (העבודה לשעבר, לא חבריי) זה חוזר אלי ושוב אני עושה מאמצי על לשכוח.
    כהרגלי אוסיף עוד משהו (מיותר כמובן לחלוטין) – בפרוייקט גדול (וכושל) שהחברה שלי עשתה עם חברה אמריקאית גדולה, בנוסף ל"מאתגר" ו"הגדלת ראש" ושאר ירקות, השתמשו אך ורק במושג issues כדי לתאר בעיות. לא היו שום Problems בפרויקט הזה. אבל מיליוני issues. וכאמור הוא נכשל.

    1. הזכרת לי את המושג… עם לקוחות אמריקאים תמיד היה חשוב להשתמש רק במילה issue.
      הם מאוד מאמינים בכוחה של מילה.
      כעת אסור להשתמש במילה – master…

      עבדתי מול הרבה מדינות והיה משעשע (ולעיתים בעייתי) להסתגל להבדלי התרבויות.
      כעת אני עובד רק מול ישראלים. זה גם בעייתי 😦

      תודה וסוף שבוע נעים!

        1. בהרבה חברות טכנולוגיה מחליפים עכשיו את השימוש במונחי master/slave שהיו במשך שנים חלק אינגרלי מעולם התוכנה, מכיוון שהרבה אנשים מרגישים שזה מרפרר ליחסי אדון/עבד, ועל רקע הפגנות נגד גזענות בארה"ב זה נתפס כחוסר רגישות.

          1. תודה. אני לא בטוח לגבי "הרבה אנשים". אני חושב שהרוב טוענים שזה שטות ואם יש תהליך אדון ותהליך עבד זה לא אומר כלום על יחסי שחורים ולבנים…

        2. כמו שבצלאל ענה – אבל לי זה הזכיר שבמלחמת המפרץ השנייה האמריקאים שנאו את הצרפתים והחליפו את המילה french ב-freedom לדוגמא – Freedom fries

  2. גם אני הייתי מנהל זוטר, נגיד, במשך 5 שנים עד שכבר לא יכלתי יותר ועזבתי את הניהול.
    ישנן סיבות רבות, אבל העיקרית – חוסר יכלת מובנית-גנטית להגדיל את הראש או לקבל אחריות על כשלונות של הממונה.

    1. אני הייתי מנהל פרוייקטים במשרה מלאה במשך למעלה מ-20 שנה. יצאתי מזה קצת בטעות או במקרה…

      לא לקבל אחריות על הכשלונות של הממונה זה בלתי נסלח (ע"י הממונה)
      תודה וסוף שבוע נעים!

  3. צחקתי לאורך כל הדרך עד שלפתע… נפל האסימון. מיד ניגשתי לבדוק את המצב ה'סופני' שהגדרת ואני בהלם.
    אין לי מושג מה מגובה אצלי ומה לא. ונורא מזה – אל הבלוג השני שלי שם אין לי גישה בכלל… אין לי מושג מה לעשות…
    נדמה לי שיהיה עלי לחשוב היטב. וכנראה שזה יהיה סופ"ש עסוק מבחינתי. אבל לך אני מאחלת סופ"ש נעים 🙂

    1. האמת שזה היה אחד הבודדים שלי שממש נכשל… הפרוייקט היה "הוכחת יכולת" ולא ממש הוכחנו…
      תודה וסוף שבוע נעים 🙂

  4. ואולי, רק אולי צריך לפעמים (ברור, רק לפעמים…) שהמשפט יהיה – את כל מלמדי….. סכלתי ))) (או לפחות הייתי צריך…)

  5. יש מצב שבשל המתואר בפוסט, הסגל האקדמאי באוניברסיטאות מעדיף את זה על עבודה בהייטק, למרות פערים אפשריים בשכר. אבל אם אחליט לעבוד בהייטק, אשתדל ליישם את לקחיך 🙂

    1. בהחלט יש מצב… אני הגעתי יותר קרוב למה שתיארתי בפוסט כ-"עבודה בבנק". השכר יותר נמוך ממה שהיה אבל עדיין גבוה מבאקדמיה…
      בהצלחה ותודה 🙂
      סוף שבוע נעים!

  6. וואוווווווווווווווווווווווווווו
    מכל מלמדי השכלתי
    ואופטימיות היא תרופה להרבה "צרות"
    סופ"ש נהדר.

    1. בתור מנהל פרוייקטים נטיתי להיות פסימי – היתרון היה שהתכוננתי לתרחישים הרעים 🙂

      תודה וסוף שבוע נהדר גם לך!

  7. נראה כאילו הרבה מנהלים סובלים מאדישות כתופעת לוואי… או שמי שבאמת אכפת לו לא נהיה מנהל בכיר מלכתחילה? וזה המצב גם בכנסת לצערנו הרב

    1. יכול להיות שזה נכון… אבל הכרתי גם אחרים לשמחתי. החברה ההיא הייתה בקשיים ואולי זה השפיע גם על המנהלים.
      המדינה גם בקשיים…
      תודה ויום נעים!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s