הזבוב שחשב שהוא סוס (סיפור לשבת)

כשזומזום הזבוב (שם בדוי) בקע מהביצה הוא היה הרימה היחידה על גבו של אמיץ הסוס (גם כן שם בדוי). מכיוון שמוחו לא היה ממש מפותח (בכל זאת, הוא היה רק רימה) והוא ראה סביבו רק סוסים (אמיץ חי בגדרה קטנה יחד עוד כעשרה סוסים) החליט זומזום כי הוא סוס.

ומכיוון שהוא חי על גבו של אמיץ – שגם סיפק לו את כל מחסורו – די מובן שזומזום החליט שאמיץ הוא בעצם אימו.

ימי ילדותו של זומזום היו מאושרים. הוא אהב לדהור על גבו של אמיץ ולהרגיש שהוא (או אימו) הוא הסוס המהיר ביותר בעולם (או בגדרה), היה לו מזון ככל צרכו, לא היו לו חובות… בקיצור, החיים חייכו אליו.

תוך זמן קצר הגיע גיל ההתבגרות. בניגוד לסייחים הרגילים (אלה עם ארבע רגליים) שנהגו בגיל ההתבגרות לנסות את כוחם בכל מיני פעולות כגון קפיצה, ריצה ובעיקר בעיטות, על זומזום עבר גיל ההתבגרות ברוגע בלתי רגיל (יחסית לסוס). אפשר היה לומר שהוא מתנהג כגולם מושלם.

אבל גם זה עבר במהירות ומן הגולם בקע זומזום הבוגר – סוס יפיפה (לדעתו) בצבע שחור מבריק שהיה (לדעתו) המהיר מכל הסוסים בגדרה.

כן – לזומזום היו שני יתרונות על פני כל הסוסים האחרים: ראשית היו לו שש רגליים –ולא רק ארבע כמו לשאר הסוסים ושנית – היו לו כנפיים.

זומזום דהר כל כך מהר עד שהוא הרגיש כאילו רגליו לא נוגעות באדמה ולמעשה הוא טס באוויר!

נרגש כולו הוא דהר לעבר אוזניו של אמיץ וקרא בהתרגשות: "אמא! אמא! ראית כמה מהר אני רץ?" אמיץ הניע את אוזניו במהירות – מה שהצטייר בעיניו של זומזום כהסכמה ומחמאה.

האמת שכמה דברים הדאיגו את זומזום. הוא כבר לא היה הרימה המאושרת של צעירותו. ראשית הטריד אותו עניין הגודל. הוא שם לב שהוא ללא ספק הסוס הקטן ביותר בגדרה ואולי אפילו בעולם. לדעתו זו היתה הסיבה העיקרית שהסוסה הלבנה החמודה עליה הוא שם עין לא נענתה לחיזוריו וניערה אותו (תרתי משמע) בתנועות חינניות של זנבה. הוא ניסה להסביר לה שהגודל לא קובע, אבל לא היה נראה שהיא מקשיבה לו.

שנית, היחס לו זכה מחבריו וקרובי משפחתו גבל בהשפלה של ממש. אף אחד לו דיבר איתו. הם סתם נהמו (או צהלו) עליו ותמיד ניסו להתרחק ממנו (ללא הצלחה). לדעתו של זומזום זה נבע בעיקר מקנאה. כולם קנאו בו כי היה מהיר כל כך.

אבל הקש ששבר את גב הסוס (או הזבוב) היה אותו יום גורלי בו הופיע סוס חדש בגדרה. סוס קטן וזריז. תחילה זומזום שמח לראותו מכיוון שהוא הבין מיד שהוא כבר איננו הסוס הקטן ביותר בסביבה. הסוס החדש היה אפילו קצת יותר קטן ממנו. אבל זומזום התאכזב לגלות שהסוס החדש מהיר כמוהו – ואולי אפילו יותר. כנראה גם בזכות שש הרגליים שלו… כשזומזום ניסה לקשור שיחה עם הסוס החדש הוא גילה לשמחתו שאותו סוס מוכן לדבר איתו, אבל – שמחתו התחלפה באכזבה קשה כשהסתבר לו שהסוס החדש (שקרא עצמו "בזזזזזזזז" – שם בדוי) לוקה בנפשו ומסרב להודות בכך שהוא סוס. הוא טען שהוא מין אחר לחלוטין של חיה ששמה זבוב.

זומזום התרחק מבזזזזזזזז בשאט נפש. איך סוס יכול לטעון שהוא לא סוס?

זומזום התיישב בפינה המרוחקת של הגדרה שקוע במחשבות.

במוחו התחילה להתגבש תיאוריה חדשנית. הסוסים התפתחו. הם גידלו עוד זוג רגליים וגם זוג כנפיים, כדי להיות מהירים יותר. והם באמת נהיו מהירים יותר, אך הדבר גרם לקרע באוכלוסיית הסוסים. הסוסים שנשארו גדולים, איטיים ומגושמים לא רצו לדבר עם הסוסים הקטנים והזריזים.

ואילו הסוסים הקטנים והזריזים נפגעו כל כך מיחסם של הסוסים הגדולים והמגושמים שהדחיקו את העובדה שהם סוסים, הכחישו כל קשר לסוסים וקראו לעצמם בשם חדש לגמרי.

זומזום מצא שם מתאים לתיאוריה שלו ולמעשה עמד לפני כתיבת ספר מקיף על מוצא הסוסים בעלי שש הרגליים כאשר… גמל שלמה שעמד בצד זינק עליו והרגו.

מוסר השכל: אם אתה סוס קטן במיוחד, כדאי שתיזהר מגמלים.

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – נצחון האמת ומחיר השקר – בבלוג של רועי צזנה

22 תגובות על ״הזבוב שחשב שהוא סוס (סיפור לשבת)״

  1. נאיבי אך מהנה, מפה אולי תוכל לעשות קפיצת דרך אל המדע הבדיוני או מכונת זמן. בגלגול הבא כשתשוב בתור זבוב האם תדע להזהר מגמלים? משלמה? מנשים בעלות אופי מציק כמו זבוב?

    1. אני שמח שזה מהנה מבחינתך 🙂
      בעבר כתבתי כבר מספר סיפורים על מסעות בזמן – רובם אבדו עם הבלוג בתפוז ואולי אפרסם אותם שוב כאן. כתבתי גם לפחות סיפור אחד על אדם שהפך לחרק בגלגולו הבא. אולי אפרסם אותו שוב בשבוע הבא 🙂

      תודה וסוף שבוע נעים!

    1. הסוף היה באמת מר… אבל יש טענה שחרקים לא מרגישים כאב 🙂
      לגבי תסביך הגדלות – הוא פשוט לא הכיר בעלי חיים אחרים 😉

      תודה וסוף שבוע נעים!

  2. כל כך חשוב להיות חלק ממשפחה שמקבלת אותך ומגינה עליך. אילו רק משפחתו של זומזום לא הייתה מתנכרת לו, אולי הם היו שומרים עליו מפני גמלים רעבתניים.

  3. פיתוח נפלא של משל המערה של אפלטון. מפתיע לגמרי שלא הגיחה איזו סוסית-זומזומית וגירתה את זומזום שלנו בפרומוניה בטרם נֶאֳכל וסיים את כתיבת האלמנך של סוסים בעלי 6 רגליים וכנפיים. אגב, סוסים כאלה, ואף עם יותר רגליים נחשבו ועוצבו על ידי צלמים פוטוריסטיים.
    אהבתי מאוד, לא התגברתי על חשיבה אלגורית ועל אקטואליזציה של הסיפור לימינו אנו. או בקיצ-קוצ, מחכים עדיין לגמל שלמה המתאים.

    1. לא חשבתי בכלל בכיוון הזה… כרגיל אתה רואה רבדים עמוקים יותר במה שכתבתי ממה שאני ראיתי 🙂

      הסיפור ישן… (עוד מהימים שנתניהו היה ראש הממשלה)

      תודה וסוף שבוע נעים 🙂

  4. דמבלדור אמר פעם להארי משהו כמו: עדיף לחיות ולעשות על-פני לשקוע במחשבות… חבל שהסוס הקטן לא זכה לקרוא אותו 😉

    סופ"ש נעים 🙂

  5. חמוד ובאמת מעורר מחשבות לכל מיני כיוונים.. סיפור משובח הוא זה שאחרים מצליחים לראות בו רבדים שאלחהם הכותב אף לא התכוון

  6. סיפור מעולה. ישר נזכרתי ב- ע.הילל "מזבוב ועד פיל" :
    מה קשה, מה עלוב
    להיות זבוב! –
    זבזב הזבוב
    בקול עצוב.

    כולם,
    כל העולם רודפים אותי.
    פוי, זה חיים? זה דידיטי!
    הה, לו הייתי למשל
    צרצר! –
    הזבוב אמר.

    – לעזאזל אתה עם המשל,
    רק בגללו אני כל-כך אומלל! –
    הצרצר ממגירתו ניסר.
    משל!
    רק זה חסר!
    אי, מרגיזים אותי כולם,
    קוראים לי בשמות:
    "עצלן, עצלן!
    כלום לא עושה, רק מנגן!"
    שקרים!
    דיבות!

    אני מסכן, מסכן!
    וי וי לי, מר!
    הלוואי ויכולתי
    להיות עכבר!

    – עכבר!
    אויה, אויה, גורל אכזר! –
    צייץ בלב נשבר
    מבכי העכבר.
    תמיד מחתולים לברוח, להפחיד נשים.

    חיים קשים!
    חיים מקוללים!

    עולם רשע של חתולים!
    אם כבר
    אז כבר:
    כלב אז! –

    – הב הב!
    חלילה, הב, וחס!
    טיפש!
    איפה ראית עוד שיש
    כאלה עלובים
    כמו חיי כלבים?! –
    הבהב הכלב הבהובים.
    תשמע:
    כלב מי שרוצה להיות
    כלב!
    הרי אם להיות,
    אז סוס לפחות! –
    סיכם הכלב בשתי נביחות.

    שטויות! –
    צנף בקול בוכים הסוס.
    כנראה שעליך אף פעם לא כעסו!
    וכנראה שגם לא רתמו לעגלות
    וכנראה שלא עצבנו בקללות
    וכנראה שגם לא הכו בשוט,
    וכיוצא באלה כל מיני בושות,
    שנשארת טיפש כל-כך מאוד!
    כי סוס להיות
    זה נורא משפיל!
    אני,
    לו יכולתי,
    כבר הייתי פיל!

    – כולם
    מטומטמים שווה!
    חושבים
    שאם
    אני כזה עבה
    וגדול,
    אז הכול יכול!

    הנה, למשל, תביטו עכשיו,
    איך המהרג'ה העגול,
    על שש נשיו,
    על תריסר בניו,
    על עשרים ואחד משרתיו
    ועבדיו,
    על הטורבן בראשו ועליו
    הלולב –
    כולם ביחד אצלי
    על הגב!
    ואני מתחתיו
    צריך לסבול!
    אז תגידו – איך אני יכול
    לנוכח המצב
    לא להיות כולי מאוכזב?
    ואיך אני יכול
    לא לצאת מכליי,
    כשנוסף לכול,
    ממש נגד עיניי
    בקצה השנהב
    נח לו זבוב
    חצוף,
    שובב!
    בלי בעיות, בלי דאגות ובלי כל
    הודו על הגב!

    אי אמא!
    כשם שאני פיל, בחיי מוטב
    לו זבוב הייתי אני תחתיו! –
    ניגב הפיל דמעות עיניו.

    – מה קשה,
    מה עצוב
    להיות זבוב! –
    זבזב הזבוב בקול עצוב.

  7. סיפורי אלף לילה ולילה…
    אתה יודע שבזמן הקורונה מלא אנשים עשו הסבה מקצועית
    מה דעתך על סופרות ילדים ?
    יעל

    1. למזלי ולשמחתי העבודה שלי לא נפגעה בגלל הקורונה…

      ונראה לי שכבר ויתרתי על הרעיון להרוויח כסף מכתיבה.

      תודה וסוף שבוע נעים 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s