גלגול נשמות – סיפור לשבת

נתן (שם בדוי) האמין בגלגול נשמות. (לא! זה לא סוף הסיפור – תקראו הלאה).

למרות שהוא לא היה בודהיסטי וגם לא דרוזי (אלא יהודי טוב, אבל אתיאיסט) הוא האמין שלא ייתכן כי המוות הוא פשוט הסוף.

הגוף הוא רק מכונה – אבל היכן הנשמה?

לנתן היה קשה להאמין ברעיון של גן עדן וגיהינום – בתור צמחוני הוא לא יכול היה להאמין שאם הוא יעשה מעשים טובים הוא ייאלץ לאכול את בשר שור הבר והלוויתן. ומצד שני, בתור פירומן, הוא לא היה יכול להאמין שאם יעשה מעשים רעים הוא יזכה להיות מוקף באש ולהבות.

וכך, כשיום אחד הוא התוודע לרעיון של גלגול נשמות, הוא הבין מיד שהרעיון חייב להיות נכון. הנשמה נוטשת את הגוף ופשוט עוברת לגוף הבא.

עם קצת אימון, נתן התחיל להיזכר בגלגולים הקודמים שלו. הסתבר לו שבגלגול הקודם הוא היה יוני נתניהו. הוא זכר היטב את האימונים שלו בסיירת מטכ"ל, את אחיו המעצבן בנימין ובעיקר את פרטי הפרטים של המבצע בו נפל חלל.

ובגלגול שלפניו הוא היה חנה סנש… אין שום סיבה שאותה נשמה לא תהיה פעם גבר ופעם אישה (או להיפך). אבל למה הוא חייב תמיד להיהרג במבצע הרואי? כנראה שזה היה חלק מהאומץ שהיה תמיד חלק מנשמתו.

ובכל זאת, נתן קצת הופתע לגלות שגלגול שלפניו הוא לא היה  דמות לוחמנית במיוחד (וגם המוות שלו לא היה הרואי כל כך) – נתן הופתע לגלות שלפני חנה סנש הוא היה לא אחר מאשר בנימין זאב (תיאודור) הרצל.

הגלגולים הקודמים היו כבר יותר מעורפלים. נראה שנתן לא תמיד היה יהודי (או יהודיה). היה לו זיכרון כלשהו על היותו מהראג'ה מפורסם שלו היו 150 פילים מפוארים. ובעבר היותר רחוק הוא היה קיסר רומאי – הוא רק לא הצליח לזכור בוודאות כיצד הוא נרצח.

בתחילה נתן היה מאושר מכל שפע הזיכרונות שעלו בו (שמונה ג'יגה מינימום) אבל בשלב מסוים הוא התחיל להיות מוטרד מכך שהוא זוכר בבירור רק שלושה גלגולים קודמים ועוד כעשרה באופן מטושטש.

נתן קרא על אנשים שזכרו בבירור חמישים גלגולים קודמים ויותר! כיצד זה שהוא לא מצליח לזכור מה הוא עשה בינואר 1767 לפני הספירה???

אחרי כמה ניסיונות סרק, גילה נתן כי יש עם מי להתייעץ. במרחבי הרשת הוא מצא מספר מומחים שיכלו באמצעים פשוטים ותמורת שכר (לא כל כך) צנוע לבנות עבור הלקוח את מפת גלגולי הנשמות שלו עד 4000 גלגולים אחורנית (תמורת 9.95 ₪ לגלגול + מע"מ).

נתן מיהר להתייצב אצל המומחה הידוע לגלגולי נשמות – מר גיל בן גל (שם בדוי).  מר בן גל אסף מנתן מספר פרטים חיוניים – שמו ושם אביו, תאריך הלידה שלו (עברי ולועזי), שעת הלידה המדויקת המשוערת, גובהו ומשקלו, מספר הנעליים שלו ומספר כרטיס האשראי וכמובן הגלגולים אותם הוא זכר.

לאחר איסוף הנתונים הבסיסיים הודיע מר בן גל לנתן כי מפת הגלגולים שלו תהיה מוכנה לאחר שבוע.

נתן חזר לאחר שבוע בהתרגשות גלויה. מר בן גל התחיל לתאר את הגלגולים של נתן מן הסוף להתחלה. מסתבר שנתן אכן היה יוני נתניהו, חנה סנש ובנימין זאב הרצל. מסתבר גם שכמהראג'ה שמו היה עלי קומאר ומספר הפילים שלו דווקא היה 147 וכמו כן שמח נתן לגלות שהוא היה נירון קיסר והוא לא נרצח אלא התאבד.

אבל כל זה היה פחות או יותר ידוע… מהם הגלגולים החסרים?

מר בן גל כחכח בגרונו ואמר: "לפני שהיית הרצל, היית…" –  לא היו הלמות תופים, אבל ליבו של נתן הלם בפראות וסיפק את האפקט הנדרש – "ג'וק!"

ג'וק?  נתן קצת התאכזב, אבל מר בן גל הסביר כי לכל היצורים החיים יש נשמה והיא אינה מוגבלת לבני אדם בלבד. ובכן, ההסבר התקבל על הדעת, אבל נתן לא מצא עניין רב בתיאור חייו כג'וק וביקש לדעת מה היה קודם לכן.

לגודל אכזבתו הסתבר שהוא היה דבורה. ולפני זה נמלה. וקודם חיפושית זבל. וחרגול. אבל לפני זה הוא היה מישהו חשוב – מלכת נמלים ששלטה בקן ענק.

ולפני זה גמל שלמה אימתני במיוחד.

"אני מקווה שבגלגול שלפניו לא הייתי חרק" לחש נתן בקול נבוך.

"לא, לא" הרגיע אותו מר בן גל – "בגלגול שלפני זה היית עכביש. טרנטולה".

וכך זה נמשך ונמשך עד 4000 גלגולים – מתוכם למעלה מ-3900 היו חרקים ופרוקי רגליים. יוצאי הדופן היו איכר סיני, חתול מצרי ודוכיפת.

נתן היה המום. לא לכך הוא ציפה! אבל מר בן גל היה מאוד הגיוני. הוא הסביר כי מחלקת החרקים הינה המחלקה הגדולה ביותר בעולם החי (=בעלי הנשמות) ותוחלת החיים שלהם קצרה מאוד יחסית, כך שסטטיסטית לכל נשמה צפויים גלגולים רבים כחרק כלשהו.

נתן לא היה יכול להתווכח עם הקביעה הזאת. אבל וחפוי ראש הוא שילם ויצא תוך שהוא מהרהר באפשרות שבכל  זאת יש גן עדן.

מרוב שרעפים הוא לא שם לב למשאית שדהרה מולו וצפרה…

כשנתן התעורר, משהו היה נראה לו מוזר. הוא שפשף את  עיניו המורכבות בחוסר אמון, מתח את כנפיו ויצא לסיבוב ציד מעל הנחל.

מוסר השכל: לא כדאי לערבב אמונות דתיות וסטטיסטיקה

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – חכמת המחיקה – בבלוג של Ami