איך הג'ירף קיבל את צווארו – סיפור לשבת

ג'ף (שם בדוי) פנה יום אחד לאמו בארוחת הצהרים ושאל אותה: "אמא, למה לג'ירף יש צוואר ארוך כל כך?"
אמא, שהייתה רגילה לשאלות מוזרות בזמן הארוחה ענתה מיד: "לג'ירף יש צוואר ארוך כדי שהוא יוכל להגיע לעלים על עצים גבוהים"

אמא קיוותה שבזאת הסתיים הנושא וג'ף ימשיך לאכול, אבל הוא חשב קצת על התשובה ושאל: "אז אם אני ארצה לקחת את העוגיות מהמדף הגבוה אני גם אקבל צוואר ארוך או ידיים ארוכות?"
"שאלה מצוינת" – ענתה אמא – "והתשובה היא כמובן 'לא'. אתה מבין? יש דבר שנקרא אבולוציה ולפיו לוקח הרבה מאוד שנים כדי ששינויים כמו הצוואר הארוך של הג'ירפה יתרחשו."
"אז תוך כמה שנים הצוואר והידיים שלי יתארכו מספיק כדי להגיע למדף העליון?" – שאל ג'ף את השאלה המתבקשת.

אמן הסיפור הקצר – סיפור (קצר) לשבת

סוף (שם בדוי) היה סופר מתחיל ומבטיח. הוא התחיל לכתוב הרבה ספרים והבטיח הרבה הבטחות לעצמו – כולן קשורות לכך שהוא יסיים לכתוב את הספרים (או לפחות ספר אחד), יפרסם אותם (או אותו) , יתפרסם בעולם כולו, יתעשר ויהפוך לסלבריטי במלוא מובן המילה.

היו לסוף רק כמה בעיות קטנות בדרך להגשמת תכניתו המבטיחה. אחת הבעיות היותר גדולות בין הבעיות הקטנות הייתה העובדה המצערת שסוף עדיין לא כתב אף ספר. הוא אמנם ניסה כמה פעמים את כוחו בכתיבה, אבל מעולם לא הצליח לעבור את העמוד העשירי של הספר אותו כתב.

איך לרזות ולשמור על המשקל

בעיית השמנת היתר היא אחת הבעיות המטרידות ביותר את בני האדם (ולעיתים גם את בנות חווה) בעידן המודרני.

אין ספק כי השמנת יתר עלולה לגרום למחלות קשות רבות, לקשיים במציאת בגדים בחנויות ולצפיפות גדולה במטוסים במחלקת תיירים (בעיה שבימים אלה אינה גדולה כשהייתה).

מכיוון שכך, אין פלא שאחד החיפושים הפופולאריים באינטרנט בכלל ובגוגל בפרט (עוד מגיפה של העידן המודרני, לה אולי אקדיש מדריך נפרד) הוא "איך לא להשמין".

אבל, באופן תמוה, חיפוש פופולארי אחר הוא "איך לרזות". זה מאוד מוזר, כי לא שמעתי שקיימת בעיית הרזיה בעולם.

החלטתי כי אני הוא האדם שצריך לכתוב על הנושא. מעבר לשליטתי הפנומנלית, הבלתי נדלית ושלא תאומן ברזי הבלוגיה, אני יכול להרשות לעצמי לגלות כאן כי רזיתי פעמים רבות בחיי.

(יש עוד רזים בהם אני שולט כמו למשל רזי הקובול, רזי הטבעונות ורזי הסיפורים של אפרים קישון, אבל אני לא חושב שרזים אלה רלוונטיים למדריך הנוכחי).

בשנים האחרונות משקלי נע בין 67 ל-70 ק"ג. מפעם לפעם אני נשקל ומגלה שמאז השקילה האחרונה ירדתי (או עליתי) ק"ג (או שניים). למרות שכעיקרון אני רוצה להישאר בארץ, דווקא הירידה משמחת אותי יותר מהעלייה.

ללא ספק כשאני יורד במשקל אני הופך לרזה יותר ולהערכתי רזיתי כבר עשרות פעמים בשנתיים האחרונות לבדן.

ובכן, איך לרזות? בסה"כ מדובר במתמטיקה פשוטה.

יש שיאמרו שהמתמטיקה הפשוטה הזאת היא תרגיל חיסור: אם תחסירו את כמות הקלוריות שהכנסתם (=אכלתם) מכמות הקלוריות שהוצאתם (בפעילות גופנית בד"כ, אבל אפילו עצם הנשימה צורכת קלוריות) ללא ספק תרזו.

אחרים אומרים שהמתמטיקה הזאת לא כ"כ פשוטה ולמעשה 1000 קלוריות של סופגנייה (ממולאת בריבה ומצופה שוקולד) לא שוות לאלף קלוריות של מלפפון (ממולא בגרעיני מלפפון אך לא מצופה בשוקולד).

אני דוגל במתמטיקה אחרת לחלוטין: אם כרגע אתם שוקלים פחות ממה ששקלתם בנקודה כלשהי בעבר, ללא ספק רזיתם.

לדעתי אי אפשר לערער על האמת הפשוטה והישירה הזאת.

אם אשתמש שוב בדוגמא שלי, אני צריך להודות כי לפני כעשר שנים כבר הגעתי למשקל של מעל 71 ק"ג (יש שיאמרו שזה עדיין משקל נמוך מאוד, אבל צריך לקחת בחשבון שהגובה שלי הוא בערך כמו הגובה של נפוליאון + קרם שניט + סופגניה ממולאת בריבה ומצופה בשוקולד).

בשנים האחרונות לא היה יום אחד בו עליתי על המשקל והוא הראה יותר מ-70.9 ק"ג.

המסקנה הברורה היא שרזיתי: אני רזה יותר ממה שהייתי לפני עשר שנים!

אם כך, השיטה המהפכנית שלי להרזיה בטוחה ללא מאמץ היא פשוטה:

במשך חודש אחד אכלו כאוות נפשכם. הרבו בסופגניות, לביבות, צ'יפס, שוקולד וכמובן קרמבו.

לאחר חודש של זלילה בלתי מרוסנת, עלו על המשקל. התוצאה מן הסתם לא תרנין אתכם, אבל רשמו אותה לפניכם בלי לרמות ובלי לעגל את המספר כלפי מטה (מותר לעומת זאת לעגל כלפי מעלה).

כעת, כל שעליכם לעשות הוא לאכול בצורה קצת יותר מרוסנת מאשר בחודש האחרון.

אחרי שתקצצו קלות בסופגניות (אתם יודעים איזה), בצ'יפס ובקרמבו (שוקולד זה יותר בעייתי), עלו על המשקל שוב ובסבירות גבוהה תגלו שרזיתם.

אפשר ואף מומלץ לפרסם בפייסבוק, בטוויטר או בוואטסאפ בכמה רזיתם – זה טוב לאגו. רק תזכרו להשוות תמיד למשקל שנרשם בסוף החודש של הזלילה ולא חלילה למשקל אחר כלשהו.

ואיך שומרים על המשקל?

לי יש בבית שני משקלים. אחד דיגיטאלי והשני אנלוגי. שניהם נשמרים בתחתית הארון שבחדר השינה שלי. עד כה הם נשמרו לא רע, אבל יש סיכון מסוים כי אורחים בלתי קרואים יחשקו במשקל (במיוחד הדיגיטלי) ויקחו אותו איתם.
הבעיה העיקרית היא שלארון בחדר השינה שלי אין דלת.

לכן, למי שמעונין לשמור על המשקל, אני ממליץ לאחסן אותו בארון עם דלת ומנעול. יש להקפיד שהדלת תהיה נעולה תמיד, פרט כמובן לזמן בו אתם נשקלים.

אפשר כמובן לשקול להישקל בתוך הארון, אבל אז אתם עלולים להיתקל בשאלה איך לצאת מהארון ללא תגובות שליליות מצד בני המשפחה והחברים. גם זה כמובן נושא למדריך אחר.

והרשומה המומלצת היא – חיסון רוסי לקורונה? משחק פוליטי – בבלוג תיבת נען

בלדה לנאיבית (סיפור ושיר לשבת)

המטופלת של שעה ארבע הייתה חדשה – הגיעה למפגש היכרות ראשוני ללא תשלום – אבל משום מה היא נראתה לי מוכרת מאיפשהו.
ניסיתי לאמץ את זכרוני ולמקם אותה באירוע כלשהו מחיי, ללא הצלחה.
חייכתי אליה, הסתכלתי בדף ואמרתי: "תמימה, נכון? שבי בבקשה"

פינוקיו – סיפר ההמשך האבוד

כולם מכירים את סיפורו של פינוקיו – הבובה שנוצרה ע"י ג'פטו הנגר הבודד ולאחר תלאות רבות הפך לילד אמיתי.

רוב הילדים – וגם רוב המבוגרים – חושבים כי בכך הסתיים הסיפור והכל בא על מקומו בשלום.

לאחרונה גיליתי באופן כמעט מקרי ולאחר מאמץ מחשבתי מסוים את ההמשך האמיתי של הסיפור.

לכן, ללא הקדמות נוספות, אמשיך את הסיפור מהנקודה בה פינוקיו הפך לילד אמיתי.

היום הראשון בחייו החדשים של פינוקיו היה יום שבת. כל היום הוקדש לחגיגות. ג'פטו לקח את פינוקיו לפארק, שיחק איתו כדורגל, קנה לו פיצה וגלידה והם חיו באושר ובאושר כל אותו יום.