אמן הסיפור הקצר – סיפור (קצר) לשבת

סוף (שם בדוי) היה סופר מתחיל ומבטיח. הוא התחיל לכתוב הרבה ספרים והבטיח הרבה הבטחות לעצמו – כולן קשורות לכך שהוא יסיים לכתוב את הספרים (או לפחות ספר אחד), יפרסם אותם (או אותו) , יתפרסם בעולם כולו, יתעשר ויהפוך לסלבריטי במלוא מובן המילה.

היו לסוף רק כמה בעיות קטנות בדרך להגשמת תכניתו המבטיחה. אחת הבעיות היותר גדולות בין הבעיות הקטנות הייתה העובדה המצערת שסוף עדיין לא כתב אף ספר. הוא אמנם ניסה כמה פעמים את כוחו בכתיבה, אבל מעולם לא הצליח לעבור את העמוד העשירי של הספר אותו כתב.

סוף כמעט התייאש מהגשמת חלומו הגדול, אבל ממש על סף הייאוש הוא הגיע לתובנה מעודדת: כדי להיות  סופר מצליח לא חייבים לכתוב רומן עב כרס. אפשר לכתוב סיפורים קצרים ועדיין לזכות בהערכה, כבוד ויקר (כלומר כסף).

וסיפורים קצרים הוא כמעט יודע לכתוב! עשרות העמודים שכתב (להתחלות הספרים) בהחלט יכולים להיחשב לסיפורים קצרים, אם רק יהיה להם סוף ראוי.

סוף התחיל לחקור את הכללים והסודות שיבטיחו את הצלחת הסיפורים הקצרים שלו. הוא קרא סיפורים קצרים של סופרי הסיפורים הקצרים הטובים ביותר בעולם (ביניהם או. הנרי, אנטון צ'כוב, אתגר קרת ופרנץ קפקא) וניסה להבין מה גרם להם להיחשב לטובים כל כך.

בנוסף, הוא בדק בויקיפדיה מהו בעצם סיפור קצר והופתע לגלות כי מאפיינים מובהקים של הסיפור הקצר הם אחדות הזמן, אחדות המקום ואחדות העלילה ואורכו של סיפור קצר הוא בין 2,000 ל-7,500 מילים (בין 5 ל-25 עמודים).

מבחינת האורך התחלות הספרים שכתב באמת התאימו למסגרת סיפור קצר, אבל לא תמיד הם שמרו על אחדות הזמן, אחדות המקום ואחדות העלילה. (לא שהיה לו ברור לחלוטין מהן אחדות הזמן, אחדות המקום ואחדות העלילה, אבל היה ברור לו שהתחלות הספרים שלו לא עונים על תנאים אלה).

כשהוא המשיך לקרוא על מאפייני הסיפור הקצר בויקיפדיה, הוא גילה שאחד המאפיינים הוא צמצום. לדעתו הייתה סתירה בין אורך הסיפור שתואר בתחילת הערך לבין מאפיין הצמצום.

האם אפשר לומר ברצינות כי צמצום הוא מאפיין של סיפור בן 25 או אפילו רק 20 עמודים?

למעשה, ככל שהוא חשב על זה יותר (בהרחבה), צמצום אמור להיות המאפיין החשוב ביותר של הסיפור הקצר וככל הנראה סיפורים מצומצמים יותר יצליחו יותר ולו רק מהסיבה שיותר אנשים יסכימו לקרוא אותם.

בנוסף, אם הסיפור יהיה קצר באמת, העורכים בהוצאות הספרים יקראו אותם מהר יותר, הוצאות ההגהה, העריכה, ההדפסה וההפצה יהיו נמוכות יותר וכך מחיר הספר הסופי יהיה זול יותר מה שיגרום לכך שהוא יימכר יותר.

כעת, כשהכל היה ברור לו, פנה סוף לכתיבת הסיפור הקצר הראשון שלו. הוא החליט להתבסס על תחילתו של הרומן ההיסטורי רחב היריעה אותו התחיל לכתוב לפני כמה חודשים – "אהבתם של איזבלה ופרננדו" (שם זמני). הרומן התרחש ב-1492 וגיבורו פרננדו היה מלח על אחת מספינותיו של קולומבוס (פינטה). מכיוון שהוא לא רצה להיפרד מאהובתו איזבלה (שלא הייתה מלכת ספרד אלא מוכרת דגים בנמל) והיא לא רצתה להיפרד ממנו, הם הגו תכנית מדהימה ונועזת – איזבלה התחפשה לגבר והצטרפה למסע לאמריקה (כלומר להודו).

במקור הרומן היה אמור לכלול בין 500 ל-1000 עמודים, אך כעת כשהוא עמד להפוך לסיפור קצר חשב סוף להגביל אותו באופן סמלי ל-1492 מילים.
לאחר שהתחיל את הכתיבה הבין סוף כי הוא יוכל לסיים את הסיפור מהר יותר ובאופן מצומצם יותר אם הוא יכיל לא יותר (ורצוי פחות) מאלף מילים.

הבעיה הייתה כיצד לצמצם את הרומן רחב היריעה לסיפור קצר משובח…

אחרי מאמצים וקיצורים רבים הצליח  סוף לכתוב סיפור קצר מנצח:

פרננדו פנה לאהובתו היפיפיה איזבלה כשליבו הולם בחזהו בפראות ושאל אותה האם היא יודעת שהוא אוהב אותה. איזבלה ענתה לו בקצרה: 'גילית לי את אמריקה.'

                                        -הסוף-

מוסר השכל: קצר – זה כל הסיפור

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – דרום ספרד 06.10.2013-17.10.2013 חלק 13 (וגם שאר החלקים) – בבלוג של אתי אברהמי