אמן הסיפור הקצר – סיפור (קצר) לשבת

סוף (שם בדוי) היה סופר מתחיל ומבטיח. הוא התחיל לכתוב הרבה ספרים והבטיח הרבה הבטחות לעצמו – כולן קשורות לכך שהוא יסיים לכתוב את הספרים (או לפחות ספר אחד), יפרסם אותם (או אותו) , יתפרסם בעולם כולו, יתעשר ויהפוך לסלבריטי במלוא מובן המילה.

היו לסוף רק כמה בעיות קטנות בדרך להגשמת תכניתו המבטיחה. אחת הבעיות היותר גדולות בין הבעיות הקטנות הייתה העובדה המצערת שסוף עדיין לא כתב אף ספר. הוא אמנם ניסה כמה פעמים את כוחו בכתיבה, אבל מעולם לא הצליח לעבור את העמוד העשירי של הספר אותו כתב.

סוף כמעט התייאש מהגשמת חלומו הגדול, אבל ממש על סף הייאוש הוא הגיע לתובנה מעודדת: כדי להיות  סופר מצליח לא חייבים לכתוב רומן עב כרס. אפשר לכתוב סיפורים קצרים ועדיין לזכות בהערכה, כבוד ויקר (כלומר כסף).

וסיפורים קצרים הוא כמעט יודע לכתוב! עשרות העמודים שכתב (להתחלות הספרים) בהחלט יכולים להיחשב לסיפורים קצרים, אם רק יהיה להם סוף ראוי.

סוף התחיל לחקור את הכללים והסודות שיבטיחו את הצלחת הסיפורים הקצרים שלו. הוא קרא סיפורים קצרים של סופרי הסיפורים הקצרים הטובים ביותר בעולם (ביניהם או. הנרי, אנטון צ'כוב, אתגר קרת ופרנץ קפקא) וניסה להבין מה גרם להם להיחשב לטובים כל כך.

בנוסף, הוא בדק בויקיפדיה מהו בעצם סיפור קצר והופתע לגלות כי מאפיינים מובהקים של הסיפור הקצר הם אחדות הזמן, אחדות המקום ואחדות העלילה ואורכו של סיפור קצר הוא בין 2,000 ל-7,500 מילים (בין 5 ל-25 עמודים).

מבחינת האורך התחלות הספרים שכתב באמת התאימו למסגרת סיפור קצר, אבל לא תמיד הם שמרו על אחדות הזמן, אחדות המקום ואחדות העלילה. (לא שהיה לו ברור לחלוטין מהן אחדות הזמן, אחדות המקום ואחדות העלילה, אבל היה ברור לו שהתחלות הספרים שלו לא עונים על תנאים אלה).

כשהוא המשיך לקרוא על מאפייני הסיפור הקצר בויקיפדיה, הוא גילה שאחד המאפיינים הוא צמצום. לדעתו הייתה סתירה בין אורך הסיפור שתואר בתחילת הערך לבין מאפיין הצמצום.

האם אפשר לומר ברצינות כי צמצום הוא מאפיין של סיפור בן 25 או אפילו רק 20 עמודים?

למעשה, ככל שהוא חשב על זה יותר (בהרחבה), צמצום אמור להיות המאפיין החשוב ביותר של הסיפור הקצר וככל הנראה סיפורים מצומצמים יותר יצליחו יותר ולו רק מהסיבה שיותר אנשים יסכימו לקרוא אותם.

בנוסף, אם הסיפור יהיה קצר באמת, העורכים בהוצאות הספרים יקראו אותם מהר יותר, הוצאות ההגהה, העריכה, ההדפסה וההפצה יהיו נמוכות יותר וכך מחיר הספר הסופי יהיה זול יותר מה שיגרום לכך שהוא יימכר יותר.

כעת, כשהכל היה ברור לו, פנה סוף לכתיבת הסיפור הקצר הראשון שלו. הוא החליט להתבסס על תחילתו של הרומן ההיסטורי רחב היריעה אותו התחיל לכתוב לפני כמה חודשים – "אהבתם של איזבלה ופרננדו" (שם זמני). הרומן התרחש ב-1492 וגיבורו פרננדו היה מלח על אחת מספינותיו של קולומבוס (פינטה). מכיוון שהוא לא רצה להיפרד מאהובתו איזבלה (שלא הייתה מלכת ספרד אלא מוכרת דגים בנמל) והיא לא רצתה להיפרד ממנו, הם הגו תכנית מדהימה ונועזת – איזבלה התחפשה לגבר והצטרפה למסע לאמריקה (כלומר להודו).

במקור הרומן היה אמור לכלול בין 500 ל-1000 עמודים, אך כעת כשהוא עמד להפוך לסיפור קצר חשב סוף להגביל אותו באופן סמלי ל-1492 מילים.
לאחר שהתחיל את הכתיבה הבין סוף כי הוא יוכל לסיים את הסיפור מהר יותר ובאופן מצומצם יותר אם הוא יכיל לא יותר (ורצוי פחות) מאלף מילים.

הבעיה הייתה כיצד לצמצם את הרומן רחב היריעה לסיפור קצר משובח…

אחרי מאמצים וקיצורים רבים הצליח  סוף לכתוב סיפור קצר מנצח:

פרננדו פנה לאהובתו היפיפיה איזבלה כשליבו הולם בחזהו בפראות ושאל אותה האם היא יודעת שהוא אוהב אותה. איזבלה ענתה לו בקצרה: 'גילית לי את אמריקה.'

                                        -הסוף-

מוסר השכל: קצר – זה כל הסיפור

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – דרום ספרד 06.10.2013-17.10.2013 חלק 13 (וגם שאר החלקים) – בבלוג של אתי אברהמי

40 תגובות על ״אמן הסיפור הקצר – סיפור (קצר) לשבת״

    1. אני תוהה באמת כמה פעמים אפשר לגלות את אמריקה ומי הראשון שעשה זאת (מן הסתם האינדיאנים, אבל גם הויקינגים וקולומבוס ווספוצ'י…)
      תודה וסוף שבוע נעים 🙂

  1. פרננדו פנה לאהובתו היפיפיה איזבלה כשליבו הולם בחזהו בפראות ושאל אותה האם היא יודעת שהוא אוהב אותה. איזבלה ענתה לו בקצרה: 'גילית לי את אמריקה.'

    אם צמצום אמור להיות המאפיין החשוב ביותר של הסיפור הקצר אפשר היה להמנע מהתאורים התופסים בסיפור שלך כחצי מהנפח. ראוי היה לכתוב
    פ. פנה לאהובתו ושאל אותה האם היא יודעת שהוא אוהב אותה. א. ענתה בקצרה: 'גילית לי את אמריקה.'

    1. צודקת! כנראה הסופר שלי לא הפנים לחלוטין את מהות הצמצום. ההצעה שלך באמת טובה, אבל אני חושב שאפשר לצמצם אפילו יותר:

      פרננדו: "יודעת שאני אוהב אותך?" איזבלה: "גילית לי את אמריקה"
      — הסוף —

      תודה לך וסוף שבוע נעים 🙂

  2. מה יהיה הציור על הכריכה? האם שם הספר יהיה: "כיצד אהבתם של איזבלה ופרננדו גילתה את אמריקה וגורלם הקצר ביבשת החדשה והבלתי נחקרת"

    1. רעיון מצוין לשם! אבל למה גורל קצר? האם הם לא חיו שם באושר ובעושר עד עצם היום הזה? אולי צריך להוסיף את זה לשם…

      לגבי הציור – אני מניח ששלוש האוניות של קולומבוס מול חופי אמריקה (לשם הן לא הגיעו – אבל הספר לא חייב להיות מדויק).

      תודה וסוף שבוע נעים 🙂

  3. האם תהיה בביליוגרפיה? בבליוגרפיה ארוכה מעידה על השקעה ומחקר רקע עמוק של הסופר.

    וכמובן הקדשה: תודותי מסורות ליפה הגננת שלמדה אותי להתמיד, להורי, לעוזרי מחקר, לנהג האוטובוס, לארומה תל אביב שם ישבתי גם בכיתי ימים כלילות וספגתי מוזה, לסבתא יפה שהכינה בורקס וביצים קשות בשעות לילה קטנות של חוסר השראה .

    ואין להזניח את ההקדמה, לכל רומן היסטורי דרוש תאור רקע אחרת הקוראים יתקשו לחדור לצפונות הנפשות הפועלות ויחמיצו את הקרשנדו האמריקאי האדיר.

    אני מקווה לראות את הסידרה הטלויזיונית.

    מתנה מומלצת לבר מיצוות ואיגודי עובדים ונמלים.

    1. אני מניח שכדאי מאוד להוסיף ביבליוגרפיה וברור שהקדשה (אם כי ארוכה יותר ממה שהצעת)
      לגבי ההקדמה – יש בה בעייתיות מסויימת, אבל אני מניח שאפשר להעתיק ערך (או בעצם כמה ערכים) מויקיפדיה כך שהבעיה תיפתר.

      תודה רבה על התגובה המהנה וסוף שבוע נעים 🙂

  4. יש באמת רשימה ארוכה של מגלי אמריקה, כולל אריק הויקינג, נסיך וולשי וכומר אירי. אך לא, אמריקה אינה קרוייה על שם אמריגו וספוצ'י כפי שאתה חושב.
    שמות מקומות הן על שם משפחת המגלה, אם אמריקו וספוצ'י היה מגלה אותה היו קוראים לה ואספוצ'יה. היחוס לאמריקו וספוצ'י הוא טעות של מעתיק מפות שראה את השם אמריקה והניח שזה קשור לאחד מהמבקרים הראשונים בה, אבל לא הוא.

    סביר שפרננדו אמר: אוהבך, ואיזבלה ענתה: "גילית לי את הודו".

    1. החכמתי… תמיד חשבתי שאמריקה אכן על שם אמריגו וספוצ'י. מקריאה בויקיפדיה עולה שיש סיכוי מסוים שהיבשת כן על שמו, אבל כנראה שלא…
      בכל מקרה ברור שהתשובה של איזבלה לא הגיונית בזמן התרחשות הסיפור, אבל הסופר שלי לא כל כך שם לב לכך או שלקח לעצמו חירות אמנותית 🙂

      תודה וסוף שבוע נעים

    1. אצלי בסיפור באמת אין סיפור… אני לא בטוח מה זה כתיבת פלאש אבל אני מסכים שאי אפשר לכתוב סיפור במשפט אחד באופן עקרוני.

      תודה וסוף שבוע נעים גם לך 🙂

        1. אפשר היה ישר לשלוח את מוטי לקרוא את אלכס אפשטיין הגאון.

          מושג האלוהות, כפי שהסביר לי ילד בן חמש
          אלכס אפשטיין
          פורסם ב-20.03.19
          עודכן ב-21.03.19
          https://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.7043969

          קריאת זן
          הדפיסו כתבה
          – למי אתה רוצה להתחפש?

          – לאלוהים.

          – אי אפשר להתחפש לאלוהים.

          – למה לא?

          – זה מסובך. אלוהים הוא רק רעיון, אין לו צורה ממשית.

          – לא נכון! אולי… אולי הוא דומה להר געש.

          – אז אתה רוצה להתחפש להר געש?

          – כן, אבל בלי ההר.

            1. בוודאי. האם חשבת לרגע ששללתי את זכותך לדעתך? פשוט המלצתי על כותב ישראלי מבריק, שמכניס את שלל הדוגמות שמופיעות בקישור שהבאת, וכותב כפי שהצעת. ברור שאתה רשאי לשמור על דעתך, אפילו לגנות את דעתי, למה לא?! 🙂

  5. הסיפור שלך גרם לי לחשוב שכולנו לא חושבים על הסוף עד קרוב לסוף. ואז זה מאוחר מדי.
    מכיון שהחלק היפה של החיים הוא האמצע, מדוע לא תכתוב סיפורים קצרים רק של אמצע?

    1. אני מניח שהמשפט הראשון נכון. הרעיון של לכתוב סיפורים רק של אמצע מעניין… אולי באמת אנסה 🙂

      תודה וסוף שבוע נעים!

  6. טריוויה:
    פינטה לא היה שם הספינה השלישית של קולומבוס, מאחר ושמה של הספינה לא זכור, מכנים אותה (הספינה ה)צבועה. מהמילה צבע. פינטה בספרדית זה צבועה.

  7. שמחה שגילית את דרום ספרד 🙂
    אם אתה רוצה אשלח לך בפרטי שם של חברתי שהוציאה כמה ספרים, תוכל אולי להעזר בה.
    שיהיה לך בהצלחה גם לא יהיה הרבה כסף לצד ההוצאה.
    הרוב יעבור לאינטרנט, אז לך על דיגיטאלי.
    סיפורים טובים גם קצרים תמיד מושכים
    שיהיה בהצלחה
    סופש נהדר

  8. אתה מכיר את הספר נדמה לך שאתה צודק של ג'ון לויד או באנגלית the book of general ignorence
    על שם מי קרויה אמריקה?
    על שמו של ריצ'רד אמריק סוחר ולשי עשיר מבריסטול
    אמריק היה המשקיע העיקרי במסע הטרנס אטלנטי של ג'ון קבוט- שמו האנגלי של הימאי האיטלקי ג'ובאני קבוטו, שמסעותיו ב 1497 ו 1498 היו הבסיס לטענתם המאוחרת יותר של הבריטים להעלות על קנדה. קבוט, הספינתו הקטנה "מתיו" הגיע ללברדור במאי 1497 והיה לאירופאי המתועד הראשון שהציב את כף רגלו על אדמת יבשת אמריקה. הוא הקדים בכך את וספוצ'י בשנתיים.
    קבוט מיפה את קו החוף של אמריקה הצפונית מנובה סקוטיה לניו פאונלנד. בהיותו המממן העיקרי של המסע, ציפה ריצ'רד אמריק שתגליותיו יקראו על שמו. ואכן יש רישום בלוח השנה של בריסטול מאותה שנה:"ביום הקדוש יוחנן המטביל (24 ביוני) נתגלתה אדמת אמריקה על ידי סוחרים מבריסטול….זו היתה הפעם הראשונה שמעשה שימוש במונח "אמריקה"בהתייחסות ליבשת החדשה.

    המפה המוקדמת ביותר ששרדה ומופיע בה השם אמריקה היא מפת העולם הגדולה של הקרטוגרף ולדזמילר מ 1507, בהערותיו העלה ולדזמילר את ההנחה שהשם נגזר מהנוסח הלטיני של שמו הפרטי של אמריגו וספו'י. ולדזמילר לא היה בטוח בכך וניסה למצוא הסבר לשם שראה במפות אחרות. בריסטול היתה המקום היחיד שבו הכירו את השם אמריקה והשתמשו בו.

    1. לא הכרתי את הסיפור ועד שלשום חשבתי שאמריקה אכן קרויה על שמו של וספוצ'י. בעקבות תגובה קודמת קרתי יותר על מקור השם…

      תודה על המידע, המשך שבת נעימה וגם שבוע נעים

  9. קראתי, צחקתי ונהניתי מהסוף המגוחך, שכמובן מגחיך את כל הסיפור מראשו ועד סופו, כולל השיעור והציטוט מויקיפדיה.
    אגב, רבים רבים, מאז א"א פו טוענים שמה שמאפיין את הסיפור הקצר הוא "הסיום". שכל הסיפור קיים אך ורק למען הסיום. הסיום עצמו יכול להפתיע, להאיר מחדש את הסיפור [ כמו הסיום שלך ] או להשאיר את הקורא עם סימן שאלה ענק.
    בין המומלצים: אלכס אפשטיין [ אתגר קרת הוא סופר בינוני כשמשווים אותו לאחרים שציינת או לאלכס אפשטיין ], שופמן [ נסה למצוא ברשת את הניה שלו, תיבת הזמרה.. ונוספים, סופר ענק ודי "מוחבא" ] תרשה לי להמליץ גם על עמליה כהנא-כרמון, עוד סופרת גדולה ומוחבאת. בוקובסקי – מתורגם, המינגוויי סיפורי ניק [ תורגמו ].
    רציתי גם להתיחס לשלוש האחדויות, שהצרפתים ניסחו מחדש, ניאו-קלסיציזם – מולייר. אין אחדות זמן, אין אחדות מקום. יש רק אחדות העלילה. ונכון, ישנם פערי מידע גדולים מאוד.
    שוב, חפרתי

  10. סיפור מאוד מעניין כרגיל, הזכיר לי סיפור דומה שלך, על סופר שרוצה להיות סופר.
    יש לי חבר שהשקיע או השקיעו בו, כמעט כל חייו הבוגרים, לימודי כתיבה. וכעת בכנפיים מגמת כתיבה, והוא כותב בעיקר סיפורים קצרים, ומפרסם בפייסבוק שלו. כתב 3 ספרים בינתיים, ספר שירה, ספר סיפורים קצרים, וגם רומן ארוך. והוא מאוד פורה. כותב במקביל עוד כמה רומנים, וגם המון סיפורים קצרים, כמעט כל יום. כבר שנים 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s