איך הג'ירף קיבל את צווארו – סיפור לשבת

ג'ף (שם בדוי) פנה יום אחד לאמו בארוחת הצהרים ושאל אותה: "אמא, למה לג'ירף יש צוואר ארוך כל כך?"
אמא, שהייתה רגילה לשאלות מוזרות בזמן הארוחה ענתה מיד: "לג'ירף יש צוואר ארוך כדי שהוא יוכל להגיע לעלים על עצים גבוהים"

אמא קיוותה שבזאת הסתיים הנושא וג'ף ימשיך לאכול, אבל הוא חשב קצת על התשובה ושאל: "אז אם אני ארצה לקחת את העוגיות מהמדף הגבוה אני גם אקבל צוואר ארוך או ידיים ארוכות?"
"שאלה מצוינת" – ענתה אמא – "והתשובה היא כמובן 'לא'. אתה מבין? יש דבר שנקרא אבולוציה ולפיו לוקח הרבה מאוד שנים כדי ששינויים כמו הצוואר הארוך של הג'ירפה יתרחשו."
"אז תוך כמה שנים הצוואר והידיים שלי יתארכו מספיק כדי להגיע למדף העליון?" – שאל ג'ף את השאלה המתבקשת.

אמא חייכה וענתה: "במקרה שלך, אני מעריכה שכחמש שנים. אבל לא לזה התכוונתי. אתה תגדל כי ילדים גדלים. אבולוציה זה משהו מסובך יותר. כשתגדל – תבין".
"כשאני אגדל ואגיע לעוגיות אבין גם אבולוציה?" – שאל ג'ף בפליאה.
"בערך" – ענתה אמא בקצרה ומיהרה להחליף נושא: "איך היה היום בגן?"

"כיף" – ענה ג'ף כהרגלו אבל אחרי הפוגה קצרה (במהלכה הצליח אפילו לבלוע קצת אוכל) הוא הוסיף: "הגננת אמרה שלג'ירף יש צוואר ארוך כי ככה אלוהים ברא אותו"
אמא השתעלה קצת בחוסר נעימות ואמרה: "יש אנשים (כמו הגננת למשל) המאמינים שכל העולם נברא כפי שהוא. אבל אני (וגם אבא) דוגלים בגישה מדעית. לכל דבר יש הסבר וההסבר לצוואר הארוך של הג'ירף הוא האבולוציה."

"אבל גם אלוהים זה הסבר לא רע…" – אמר ג'ף – "ואותו אני כבר מבין."
"אלוהים זה הסבר מצוין ולכן בני האדם המציאו אותו" – אמרה אמא – "על כל דבר שאנשים לא מבינים אפשר לומר שהסיבה לו היא כי אלוהים קבע כך. אבל אנחנו בד"כ מחפשים את התשובה הנכונה ולא את התשובה הקלה."

"אז את אומרת שהאבולוציה עושה לנו חיים קשים?" – שאל ג'ף בעוד הוא מנסה לעכל את כל המידע החדש הזה ואת הפסטה.
אמא הבינה שהשיחה מתקדמת לכיוון לא כל כך רצוי והחליטה לנסות להסביר את הדברים באופן שיהיה יותר מובן לילד בגיל הגן: "בוא נדמיין מצב שבו אתה מגיע לגן לבוש בחולצה האדומה החדשה שלך ואורי החבר שלך ישאל אותך למה אתה לובש את החולצה הזאת. התשובה הנכונה תהיה שסבתא קנתה לך אותה ואתה אוהב אותה והיא נוחה לך ומאוד יפה, אבל זאת תשובה ארוכה. מישהו אחר יכול לקצר ולומר שאלוהים החליט שתלבש אותה"
"אבל אני באמת אוהב את החולצה האדומה שהיא יפה ונוחה ובאמת סבתא קנתה לי אותה" – מחה ג'ף.
"נכון" – ענתה אמא בהרגשה שהיא הצליחה להסביר את העניין – "ולכן זה מה שתענה! אבל מישהו אחר אולי יגיד שזאת הבחירה של אלוהים"

"אז את אומרת שסבתא קנתה לג'ירף את הצוואר הארוך שלו והוא יפה ונוח לו?" – ניסה ג'ף לחבר את שלל הרעיונות החדשים זה לזה.
אמא לא בדיוק ידעה איך להגיב לרעיון הזה. היא אפילו לא הייתה בטוחה אם ג'ף היה רציני או ניסה לספר בדיחה. היא ענתה בזהירות: "סבתא לא קנתה צוואר לג'ירף… אבל הוא בהחלט נוח לו"
ג'ף צחק ואמר: "אני יודע שזאת לא סבתא. אולי סבתא אבולוציה שהיא מאוד זקנה ואף אחד לא מבין אותה חוץ מאלוהים."

אמא החליטה לענות את התשובה הטובה ביותר האפשרית: "יופי! כעת תגמור לאכול בבקשה."
ג'ף התרכז באוכל במשך כמה דקות שקטות ואז פתאום שאל: "אמא, למה לפיל יש אף ארוך כל כך?"

מוסר השכל: אין ספק (כמעט) שאלוהים גרם לי לכתוב את הרשומה הזאת. (או אולי האבולוציה של הבלוג שלי הובילה אליה באופן טבעי?)

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – רעבים (סיפור) – בבלוג של נמרוד איזנברג