סיפור לשבת הראשונה של שנת הלימודים

כמו בכל שנה, החופש הגדול של נועם ועומר(שמות בדויים) נגמר מהר מדי. רק אתמול (או לפני עשרה שבועות וקצת) הם עזבו את בית הספר והנה מחר כבר מתחילה שנת הלימודים!

הם ממש לא היו מתנגדים לעוד כמה ימים (או חודשים) של חופש…

אבל את המציאות אין לשנות ועוד לא נולד המניאק שיכול לעצור את הזמן (והכדור הוא עגול וכן הלאה).

כמה ימים לפני סוף החופש הציעו ההורים (הבדויים) של נועם ועומר שהם יתחילו ללכת לישון מוקדם יותר בהדרגה כדי להקל על החזרה לשגרה.

מתחילת החופש הילדים הלכו לישון מוקדם כל לילה. הבעיה הייתה שהם הלכו לישון בשעה שנחשבת מוקדמת בבוקר ואילו בלילה היא דווקא די מאוחרת.

הילדים קיבלו ברצון את העצה הטובה ובאמת בשני הלילות האחרונים של החופש הגדול הלכו לישון מוקדם יותר בהדרגה – בלילה הראשון עשר דקות מוקדם יותר ובלילה השני רבע שעה מוקדם יותר.

למרות זאת הם קמו די עייפים ביום הראשון ללימודים, אך הלכו לבית הספר ללא כל תלונות ואפילו בהתרגשות מסוימת. (עומר אפילו הסכים ללבוש חולצה לבנה לבקשת אמו!).

התלונות התחילו רק כשחזרו מבית הספר… מסתבר שהשנה, למרות הקורונה,  דורשים מהם ממש ללמוד ולא רק להגיע לבית הספר. במערכת השעות יש הרבה שעות (ולא מעט מערכת), המורות ברובן קשוחות ולא מאוד חברותיות  והשמש חמה עד חמה מאוד – בעיקר בשיעורי ספורט (ספטמבר לא אמור להיות סתיו?)

ההורים המנוסים הרגיעו אותם בהסבירם שחופשת ראש השנה תגיע תוך עשרים ימים קצרים, מלווה תוך שבוע בחופשת יום כיפור שהיא אמנם קצרה אבל קרובה באופן מדהים לחופשת סוכות הסבירה בהחלט (מבחינת האורך).

הילדים קיבלו את ההסבר (למרות שהביעו חשש ממשי מהתקופה הלא קצרה שבין חופשת סוכות לחופשת חנוכה) והלכו לישון עייפים ולא לגמרי מרוצים (אבל בשעה סבירה).

השכם למחרת בבוקר התאכזבו נועם ועומר לגלות שחופשת ראש השנה עדיין לא הגיעה. היום השני ללימודים היה צפוי להיות קשה וארוך בהרבה מהיום הראשון (בשל מחסור קריטי בטקסים, דברי ברכה וביקור ראש העיר) והעתיד נראה שחור משחור.

וכאילו זה לא היה מספיק – הם קיבלו שיעורים! (ועוד במתמטיקה!).

שוב נחלצו ההורים להרגיע את הרוחות ואבא – בהתקף השראה חסר תקדים – הזכיר לילדים כי היום השני ללימודים היה יום רביעי בשבוע ובשבת אין לימודים כלל (חוץ מאולי הכנת שיעורי בית ולפעמים לימוד למבחנים – אבל זה ודאי לא יקרה לפני החגים).

נועם ועומר לא ממש התנחמו, אבל בכל זאת איזה שביב של תקווה ניצת בעיניהם.

הם ספרו את השעות ולפני שהספיקו לומר "ג'ק רובינסון זה לא ביטוי שמשתמשים בימים אלה כשרוצים לציין פרק זמן קצר" באמת הגיע יום חמישי שהוא כל כך קרוב לשבת עד כדי כך שאפשר לפרסם בו סיפור לשבת ולא כל הקוראים ירימו גבה (צריך לזכור כמובן שאין כל כך הרבה קוראים ולא כולם נוהגים או מסוגלים להרים גבה, אבל זה אולי נושא לסיפור אחר).

אחרי יום חמישי, באופן מפתיע למדי, הגיע יום שישי – שהוא כידוע יום קצר – ואחריו יום השבת המיוחל.

הילדים היו מאושרים – ישנו עד מאוחר ולא זזו מהמחשב בשעות הערות (פרט כמובן לשעות בהן בילו רחוק מהמחשב וקרוב יותר לקונסולת המשחקים).

אבל במוצאי שבת חל משבר… הסתבר שכעת עומד להתחיל שבוע לימודים מלא של שישה ימים!

הילדים לא יכלו כבר להמתין עד יום שבת הבא…

(המשך אחרי החגים)

מוסר השכל:  אנחנו חיים משבת לשבת (וכדורגל משחקים תשעים דקות)

כל קשר בין המסופר לבין האירועים האמיתיים אצלי בבית לא קיים כלל. (במיוחד בהתחשב בכך שהילדים שלי כבר סיימו את התיכון – לשמחתי).

שבת שלום  ושנת לימודים מוצלחת (עם הרבה חופשות) לתלמידים ולהורים!

והרשומה המומלצת היא –  בקינגהאם, הרחוב הכי מבוקש בלונדון – טיול וירטואלי לימי קורונה –  בבלוג של דני קרמן

23 תגובות על ״סיפור לשבת הראשונה של שנת הלימודים״

  1. מיד הבנתי שאין שום קשר למשפחה שלך כי בקורונה לא הולכים כל יום לבית הספר וגם המעטים שכן: לא לומדים ביום ששי. ואותי ממש מסקרן איך בין כל הרעש שעשו ועושים ויעשו סביב המתווה של משרד החינוך איך איש לא פצה פה לצפצף שגנבו לנו את יום ששי

    1. לשמחתי אני לא שולח ילדים לבית הספר. לצערי אני נוסע לעבודה כל יום…
      ביום שישי אני לא נוסע לעבודה אבל עסוק מאוד בעבודות הבית.

      תודה וסוף שבוע נעים 🙂

  2. ה"קורונה " שיבשה לרבים את החיים 🙂
    מהפכה תעשייתית , ומראה מול הפנים. עצוב שכך.
    ועצוב עוד יותר שלרבים אין עדין מחשבים בבית.
    העיקר בריאות
    והקורונה, כולם ילמדו לחיות אתה בדיוק כמו שפעת רגילה.
    סופ"ש נהדר

  3. ג'ק רובינסון
    מקור הביטוי באנגליה. האזכור המוקדם ביותר שלו בספרות מופיע בספר "אוולינה" מאת פרנסס ברני, שיצא לאור בשנת 1778. נראה שהביטוי היה כבר בשימוש בשפה האנגלית בתקופה זו משום שהוא מופיע גם במילון הסלנג של גרוס (Grose) משנת 1785.[1] הביטוי מוזכר גם במהדורת 1811 של אותו מילון.[2] במילון נטען כי מקור הביטוי בשמו של ג'נטלמן אנגלי אמיתי שנהג לעזוב זמן קצר לאחר שהגיע לביקור, אך לטענה זו אין ביסוס נוסף.

    יש הטוענים שמקור הביטוי במילה הצרפתית "רובינסון" (Robinson) שמשמעותה "מטרייה". לפי גרסה זו, הקריאה "ז'אק, רובינסון" היא קריאת זירוז טיפוסית של אדון צרפתי המבקש מטרייה ממשרתו כאשר מתחיל לרדת גשם. ז'אק הוא שם צרפתי טיפוסי.

    1. תודה על המידע המעניין. אני מניח שרוב הילדים והצעירים בארץ בימינו לא מכירים את הביטוי כלל. אני רק לא הכרתי את מקורו…
      תודה וסוף שבוע נעים 🙂

  4. חחחחחח
    הנכד שלי בן שנתיים בשביתה ממש רצינית. הוא מגיע לגן/לפעוטון כל יום. מתישב על כסא ולא זז ממנו. לא אוכל ולא שותה, לא משתין ולא מחרבן. אני מכיר את ההתנהגות הזו, כשהוא מגיע לסבא אריק [ לא שם בדוי ]. הוא מתישב לידי, מחזיק לי את היד, לפעמים, צופה בטלוויזיה ומחכה שאמא שלו תבוא – וזהו. אין חיוך, אין התרצות. יש כעס בפנים חזק מאוד.

    1. נשמע כמו חרדת נטישה או כעס על נטישה… לפחות הוא לא בוכה בלי הפסקה.
      מקווה שיעבור לו…

      תודה וסוף שבוע נעים 🙂

  5. כנראה שגם באזור שלי חזרו אל ביה"ס. הלכתי אתמול אל המרכזון הרחוק מוקדם בבוקר וראיתי אותם מצטופפים בתחנת האוטובוס… אמנם כולם עם מסכות, אבל בכ"ז…
    אוי לה, למוּדעות.
    סופ"ש נעים ובריא לכולם 🙂

  6. כפי שאתה מציין נראה שאחרי תקופת הקורונה היה, לפחות לקראת ההתחלה דווקא קל יותר לחזור. להיות כל כך הרבה זמן בלי מסגרת זה לא כל כך פשוט.
    כמענה לביטויים החביבים שהבאת (מתה על כאלה) ממש מתאים למשבר שהבאת בסיום השבת הנפלאה של החבר'ה הצעירים – לכל שבת יש מוצאי שבת (זה ביטוי שאני דווקא פחות אוהבת כי הוא כל כך עצוב).
    יופי של סיפור ושתהיה שבת שלום!

    1. אני הכרתי את הביטוי "לכל שבת יש מוצאי שבת" בטירונות, כשהסגל איים עלינו שאמנם אי אפשר להעניש בשבת אבל יש מוצאי שבת… שזה באמת עצוב.

      תודה ושבת שלום גם לך!

      1. גם לי היה ברור שהמקור הוא צבאי, אבל לא זכור לי שנתקלתי באמרה בצבא, אלא כאזהרה כללית יותר – גם אם משתוללים צריך להזהר לא להגזים, לא "לשבור את הכלים" כי החגיגה לא תימשך לנצח וכשתסתיים יהיה צורך לשלם על הנזקים ולרוב עם ריבית.

      2. הצעה לביטוי עדכני; מי שמשתתף בארוע המוני בשבת (תפילה, הפגנה, חתונה
        בר מצוה… וכו', )עשוי לחטוף קורונה במוצאי שבת.

        ואגב, ספטמבר בישראל הוא חודש קיצי!
        ולמיטב ידיעתי, לפחות באזור מישור החוף,
        טמפרטורות ממוצעות גבוהות במעט
        מבחודש יוני.

  7. באמת מבלבל כל היום כן יום לא הזה. אצלנו הילדה לומדת מיום רביעי עד שישי… שאר הימים זה זום
    הבן לומד יום כן יום לא…..
    ממש מבלבל. העיקר שיהיה לכולם שנה טובה ומוצלחת….
    יעל

  8. לי אין ילדים בכלל. אז שמח שאני סיימתי את לימודי, את התיכון, ואת החטיבה העל תיכונית לפני יותר מ 20 שנים.
    אבל יש עבודה, וחם, (לא אכפת לי מהחום, אני יכול להסתדר עם החום והלחות בתל אביב).
    רק צריך לקום בזמן לעבודה, למרות שהיום שלי גם הפוך, ונרדם כנראה בבוקר. וצריך לקום בצהריים לעבודה שלי.
    שנת לימודים מוצלחת, לילדים של אחים ואחיות שלי, האחיינים שלי, גם בגן וגם בבית הספר. 🙂

    1. והילדים שלי – כידוע – כבר סיימו עם בתי הספר. השנה שניהם יהיו באוניברסיטה…
      יפה שאתה מסתדר עם החום והלחות.

      תודה על התגובה – שנת לימודים מוצלחת לכולם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s