איך לנצח מגיפה – סיפור לשבת

היה הייתה (ממש לא מזמן) ארץ אחת (ממש לא רחוקה מכאן) שבה כל התושבים חיו באושר ובעושר. אמנם הארץ ההיא לא הייתה חפה מבעיות – היו לה בעיות ביטחון ובעיות כלכלה, מערכת הבריאות שלה עמדה על סף קריסה תמידית, במערכת החינוך היו שביתות תדירות, מזג האוויר לא תמיד היה אידיאלי ובמשך זמן רב לא הצליחו להקים שם ממשלה – אבל התושבים חיו באושר ובעושר. כלומר, לפחות חלקם.

והנה יום בהיר אחד (או בהדרגה) החלו להידבק תושבי אותה ארץ במגיפה מסתורית. בעצם זאת לא הייתה הפתעה גדולה, כי זאת הייתה מגיפה עולמית והיה ברור לכולם שהיא תגיע גם לאותה ארץ. השלטונות פעלו במהירות ובנחרצות והצליחו במהרה לנצח את המגיפה. מספר החולים צנח וכולם היו מאושרים.

אבל הכלכלה הייתה קצת בצרות. כדי לנצח את המגיפה השלטון הורה לאנשים להישאר בבית. כתוצאה מכך ההדבקות אמנם פסקו אבל הרבה עסקים קרסו והרבה אנשים איבדו את עבודתם.

לפחות ניצחנו את המגיפה!  אט אט חזרו החיים לשגרה. התלמידים חזרו לבתי הספר, הסטודנטים לא חזרו לאוניברסיטאות, אנשים חזרו לעבודה (אם הייתה להם עבודה) ולאכול במסעדות (בערך) ולפעמים אפילו טסו לחו"ל וכולם היו מאושרים.

אבל לאט לאט (ואולי אפילו מהר) התחיל שוב לעלות מספר החולים. בשלב מסוים הסתבר שבאותה ארץ מאושרת מספר החולים החדשים הוא הגבוה ביותר בעולם (יחסית לגודל האוכלוסייה)!  כולם היו מאושרים כי מדינתם היא המובילה בעולם, אבל חלק היו קצת פחות מאושרים.

השלטונות החליטו לנסות להקטין את מימדי המגיפה. בשלב הראשון הם לא עשו כלום. לאחר מכן הם החליטו לא לעשות הרבה אבל להזהיר בתוקף שהמצב עלול להיות מסוכן. לאחר מכן מינו אדם מיוחד שתפקידו להזהיר בקולי קולות שהמצב עלול להיות מסוכן. איכשהו צעדים נמרצים אלה לא הביאו לתוצאה המקווה ומספרי החולים (המאושרים) המשיכו לעלות מיום ליום.

מכיוון שכך החליטה הממשלה שהגיע הזמן לעשות מעשה. הסתבר כי חלק גדול מהחולים מרוכז במספר מצומצם יחסית של ישובים. מישהו העלה את הרעיון שאם תושבי אותם ישובים לא יצאו מהישוב שלהם, הם לא יוכלו להדביק אנשים בישובים אחרים. הרעיון היה נשמע הגיוני ולכן הוחלט לאסור על תושבי הישובים האלה לצאת מישוביהם.

אבל ברגע האחרון הסתבר שהפתרון הזה אינו מושלם – זה לא יהיה הוגן להטיל עונש קולקטיבי על אנשים שכל פשעם הוא שהם חולים ושיש להם הרבה השפעה בפרלמנט. לכן הוחלט על צעד חליפי ושקול לאותו צעד – במקום לאסור על האנשים לעזוב את הישוב במשך כל היום, ייאסר עליהם לעשות זאת רק בלילה. אבל בגלל הפיחות במספר השעות הוחלט להגדיל את מספר הישובים הנכללים באיסור. בסה"כ זהו חשבון פשוט: לדוגמא, במקום לאסור על 100 אנשים לצאת מהישוב שלהם במשך 24 שעות, ייאסר על 240 אנשים לצאת מהישוב במשך 10 שעות והתוצאה תהיה זהה.

ברור שצעדים חריפים אלה גרמו לקצת התנגדות בקרב התושבים, אבל בסופו של דבר כולם הבינו כמה הצעדים חיוניים ושיתפו פעולה עם השלטונות. איכשהו המגיפה עדיין לא נבלמה ולכן השלטונות החליטו להחריף את הצעדים עוד יותר: הוחלט כי על כל תושבי הארץ, ללא יוצא מן הכלל, ייאסר לצאת מבתיהם במשך שעה אחת ביום. מכיוון שבאותה מדינה היו כתשעה מיליון תושבים היה ברור שצעד זה יביא לכך שבמשך תשע מיליון שעות ביום לא יהיו הדבקות כלל!

כצפוי צעד חריג זה אכן העלים את המגיפה תוך זמן קצר. הכלכלה גם כן השתקמה, השלום פרץ בכל עוזו וכולם חיו באושר ובעושר.

או שלא.

מוסר השכל: לנצח מגיפה זה קל כל עוד שומרים על יצירתיות ויודעים חשבון  

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – מהרהוריו של נתין – סיבוב נוסף – בבלוג של אבו אלמוג