החטא ועונשו (סיפור לשבת וליום כיפור)

רועי (שם בדוי) גדל במשפחה דתית ממוצעת.

כילד דתי הוא תמיד ידע שביום כיפור צריך לצום, אבל הוא לא חייב לעשות זאת לפני שיגיע לגיל שלוש עשרה.

ובכל זאת, בגיל 10 הוא החליט שהוא ינסה לצום ביום כיפור.

הוא הצליח לצום מצוין אחרי הסעודה המפסקת במשך כמה שעות טובות, אבל בסביבות תשע בערב הוא חש רעב כבד וביקש מאמו שתכין לו כריך עם גבינה.

אמו של רועי ניסתה לשכנע אותו שינסה לצום עוד קצת אבל רועי התעקש שהוא עומד "למות מרעב" ואמא שלא יכלה לראות ילד רעב הכינה לו את מבוקשו.

למחרת בבוקר תקפו את רועי ייסורי מצפון על כך שהוא מיהר לאכול בערב ועל כן הוא החליט לצום במהלך היום. הוא עמד יפה בהחלטה מיד לאחר ארוחת הבוקר והצליח לא לאכול כלום עד ארוחת הצהריים וגם בינה לבין הארוחה שלאחר הצום.

למחרת שאלה המורה בכיתה כמה שעות הצליח כל אחד מהם לצום. רועי חישב בזריזות – שלוש שעות עד הכריך, שתים עשרה שעות נוספות עד ארוחת הבוקר, חמש שעות עד ארוחת הצהריים ועוד ארבע שעות לסיום הצום – סך הכל עשרים וארבע שעות!

המורה הייתה מאוד מרוצה, אבל לא הבינה למה הוא נשבר שעה לפני צאת הצום.

בשנים הבאות הצליח שוב רועי לצום למעלה מעשרים שעות בכל יום כיפור והרגיש מוכן לצום המלא הראשון לאחר הבר מצווה שלו.

ואכן היום הגדול הגיע. רועי הלך לישון בערב יום כיפור בלי שאכל כלום מאז הארוחה המפסקת והרגיש מאוד מרוצה מעצמו וקצת רעב.

כשהוא התעורר בבוקר היה לו טעם רע בפה והוא ניגש לצחצח שיניים.

תוך כדי צחצוח השיניים עלתה במוחו סוגיה חשובה: האם מותר לצחצח שיניים ביום כיפור? מצד אחד הוא לא זכר שלמד הלכה כלשהי כנגד צחצוח שיניים. מצד שני הצחצוח גרם לו להרגיש טוב יותר ולכן הוא נוגד את הציווי להתענות.

מה עושים?

לפני שהוא הצליח להגיע להחלטה קרה דבר חמור יותר:

כשהוא רצה לשטוף את הפה ממשחת השיניים הוא בטעות בלע חלק מהמים.

לבלוע מים זו ממש שתייה, לא? וביום כיפור אסור לשתות!

רועי ידע שבמוצאי יום כיפור חותם אלוהים את ספר החיים וכל מי שחטא נגזר עליו למות. כעת הוא הבין לחרדתו שיש סיכוי טוב (או בעצם רע מאוד) שלא יזכה לראות את יום כיפור הבא!

עד לסוף היום השתדל רועי להקפיד על כל המצוות הקשורות ליום כיפור וגם על כמה שלא קשורות אליו ישירות, אבל הוא לא הצליח לגרש מראשו את החטא הנורא של שתיית מים ביום כיפור.

למחרת בבוקר שכשהוא התעורר הוא היה קצת מופתע (לטובה) שהוא עדיין חי. אבל במחשבה שנייה הוא הבין שגזר הדין לא מתבצע מיד (אחרת מספר מקרי המוות ביום כיפור היה מרקיע שחקים).

באותה שנה השתדל רועי להיות צדיק יותר מהרב עובדיה יוסף. הוא דקדק בכל המצוות קלה כחמורה (ולהיפך), לא דיבר לשון הרע, לא הזין עיניו באשה (גם לא באחותו בת השלוש) ולא שכח לכבד את אביו ואת אמו (בלי להסתכל עליה) ולאהוב את רעהו כמוהו.

ועדיין הציקה לו הידיעה שהוא שתה מים ביום כיפור.

ראש השנה הבא הגיע. רועי עדיין היה בחיים והוא התחיל להבין שכנראה הצליח לכפר על חטאו הגדול.

הוא אומנם צם ביום כיפור הבא ללא תקלות (ליתר ביטחון הוא לא צחצח שיניים), אבל בימים שאחריו הוא הרשה לאדיקות שלו להתרופף פה ושם (ואפילו שמע פעם שירת נשים).

מה שרועי לא לקח בחשבון (ואולי הדחיק) היה שאלוהים הוא אל נוקם ונוטר. לא אל כמוהו ישכח חטאים נגדו.

ואכן, אחרי שבעים ושתיים שנה נפטר רועי מהתקף לב.

מוסר השכל: מי שלא חוטא לא צריך לפחד מהמוות

שבת שלום צום מועיל למאמינים, צום קל למי שלא מאמין ובכל זאת צם (כמוני)

הסיפור מבוסס על אירועים שקרו במציאות.

אני מבקש את סליחתם של אלה שפגעתי בהם בסיפור זה.

והרשומה המומלצת היא – סגר ב', פרק 2 – בבלוג של עדה ק

28 תגובות על ״החטא ועונשו (סיפור לשבת וליום כיפור)״

    1. בדת היהודית מוות נתפס כעונש על חטאים. זה קצת לא מסתדר עם כך שכולם מתים ואין באמת אבחנה בין הצדיקים לרשעים בעיתוי המוות ובסבל הכרוך בו… חוץ מזה לא נראה לי שיש אנשים שלא חוטאים אם כי אני יודע שיש רבים החושבים שהם לא חוטאים.

      תודה וסוף שבוע נעים ובריא

  1. אם אלוהים היה קיים אני מניח שהיה כדאי שהיה לוקח קורס בהנהלת חשבונות… בחתימות האלה אני לא מאמין.
    תודה וסוף שבוע נעים וחתימה טובה אם זה מתאים לך 🙂

  2. עניי ההצלחה לעמוד בצום בשנים שלפני הבר/בת מצווה זה עניין גדול עבור הילדים (אלה שגדלו באווירה של כיפור)
    וכשהם מצליחים הם כל כך גאים בעצמם

    צום קל מוטי….
    יעל

  3. הצורה היחידה שאלוהים יכול לעבוד היא חשבונאות קואנטום, הרי כולם שזורים בכולם ומי יודע להגדיר מה זה חטא.
    אנחנו לא יכולים לקבל הסבר לכללי החשבונאות כי ברגע שנבין זאת אז כמו בפיזיקת קואנטומים המערכת תתפרק ולא תוכל לעמוד בפני עצמה. הנה המצאתי הסבר חדש לדת.
    לפני הרבה שנים שמעתי מישהו מספר שהוא נסע לבאר שבע לפותחת בקלפים, הוא שאל שאלה, היא חשבה עמוקות ואמרה (במבטא מזרחי) פתח קלף, והוא פתח והיא ענתה לו. הוא קפץ ואמר: אבל אפילו לא התבוננת בקלף?
    "תעזוב," היא ענתה, "הקלפים זה רק גימיק".
    אז כנראה שגם כל הסיפור הזה של דת וחטאים הוא רק הרקע, גימיק. אני משוכנעת שהחיים של רועי היו טובים יותר מכיוון שהוא דבק בכללים. בסופו של דבר גם אם אנחנו לא מאמינים בחשבונאות, אין משהו טוב יותר.

    תראו איך העולם משתגע סביבנו, עדיף כבר חוקי הדת

    1. אני נוטה להסכים עם רוב התגובה שלך והיא דוקא מזכירה לי אמירה של דגלאס אדאמס מתוך מדריך הטרמפיסט לגלקסיה (לא ציטוט מדויק):
      "יש המאמינים שברגע שנבין כיצד העולם עובד הוא יוחלף מיד בעולם מסובך יותר. יש המאמינים שזה כבר קרה"

      את חוקי הדת הנוכחיים קשה לי מאוד לקבל.

      תודה וסוף שבוע נעים 🙂

  4. אמא שלי ז"ל הייתה אומרת, אנחנו מגיעים לאויר העולם ללא אבחנה וחוזרים למקום אחר בלי לדעת מתי או באיזו דרך ננהג.
    מה שבטוח שה"קורונה" לא מבחינה בין גזע דת או לאום.
    ואמא אדמה ממש לא שואלת אותנו מתי יהיה הוריקן או רעידת אדמה או התפרצות הר געש לא עלינו.
    כל אחד נוהג לפי הבנתו.
    לכל אחד/ת יש תאריך, רק שאיש לא יודע מתי יגיע 🙂
    רק בריאות
    גמר חתימה טובה

  5. אני כבר לא זוכרת אם צמתי אי פעם יום שלם. אולי בילדוּת? אבל הנה, אני עדיין כאן 😉
    סופ"ש נעים וצום קל 🙂
    והעיקר – שמור על עצמך ומשפחתך.

    1. משום מה צמתי ברוב ימי כיפור מאז הבר מצווה שלי. אבל בשנים האחרונות אני שותה כוס מים במהלך הצום… כנראה שאמות (מתישהו)

      תודה וסוף שבוע נעים גם לך 🙂

  6. זו בהחלט חוויה משותפת לילדים רבים. חבל שהדת (כלומר המורים והרבנים) לא משכילים לשים דגש על דברים (שמופיעים בתורה ובתושב"ע) לגבי חטאים – כמה חשוב להיות מוסרי כלפי בני אדם וכמה זה יותר חיוני מאשר לקיים מצוות מול אלוהים.
    חתימה טובה מוטי

  7. בהיותי לא מאמין בישות דרקונית מהסוג ששמו יהווה או אלוהים או שאר שמותיו גם לא צמתי מעודי, ואני צם רק לקראת בדיקות הדם 12 שעות, זהו.

  8. יש כל כך הרבה פרשנויות על יום הכיפורים. אבא שלי היה אתיאיסט גמור, ובכל זאת הקפיד על הצום, מתוך הזדהות עם העם היהודי. האיש שלי נוהג באופן די דומה. אני לעומת זאת קצת מאמינה לפעמים, אבל גם מאמינה שאלוהים יבין אם אשתה ביום הכיפורים, ואכן שותָה. בינתיים הוא גילה הבנה…
    תודה על ההפניה, וצום קל!

    1. מסכים אתך. לפני שנים כשהילדים שלי עוד היו בכתות נמוכות ביסודי, אבא של ילד שהיה בכיתה עם הבת שלי – חילוני כמובן – הזדעזע לשמוע מאמא של ילד אחר שהיא לא צמה ואמר שצום ביום כיפור הוא המצווה החשובה ביותר… אותי זה הרגיז והצחיק בו זמנית. כתבתי על זה רשומה בבלוג הישן. אולי אפרסם מחדש. אני עם רקע דתי וצמתי ברוב ימי כיפור. בפעם האחרונה שלא צמתי הרגשתי שכל משמעות היום נעלמה לי. (זה היה לפני יותר מ-25 שנים). מאז אני צם – אבל בשנים האחרונות שותה כוס מים במהלך הצום… בקיצור, זה מורכב 🙂
      תודה לך, שבת נעימה ויום כיפור קל 🙂

  9. מחקרים מראים שאנשים מאמינים (בכל דת שהיא) מגלים עדיפות מובהקת בשורה די ארוכה של פרמטרים. זה שאני יודעת את זה, לא מסייע לי להפוך למאמינה – בשום דת. אני בספק אם אמונה "מוזמנת", גם אם מטעם עצמי, הייתה מסייעת לי.
    אבל מעבר לזה ובלי קשר אומרים שלצום מדי פעם זה בריא.
    אז שיהיה בהצלחה, שהצום יהיה קל ושתהיה שנה טובה ומתוקה!

    1. אני יכול להבין למה קל יותר להאמין. חבל שאנחנו סקפטיים… אני אפילו לא מאמין שצום כזה עוזר במשהו 😉

      תודה רבה ושנה טובה ומתוקה גם לך

  10. הצחצוח שיניים ובליעת מים מזכירים לי גם את הצומות בילדותי, בנערותי אחרי הבר מצווה.
    אני כבר לא צם ביום כיפור, צמתי כ 20 שנים מאז הבר מצווה.
    נושא המוות בתור ענישה ביום כיפור, מעסיק גם אותי. כיפור האחרון (היום), נתתי לעצמי הרבה הקלות. הייתי לבד בסגר בכיפור. ודי התנהגתי כחילוני לכל דבר. למרות שאני מאמין. מקווה שיהיה טוב, ולא נמות מהתקף לב עוד 40שנים בערך 🙂

    1. צחצוח השיניים ובליעת המים קרו לי… אני ממשיך לצום ולצחצח שיניים ולא מאמין שהמוות הוא עונש. בסוף כולם מתים.
      מצד שני, אני לא מאמין באלוהים.

      תודה והמשך שבוע נעים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s