חוני המעגל – סיפור לשבת

היה זה כבר אמצע אוקטובר ולפי התאריך זה אמור היה להיות סתיו, אבל הימים היו חמים ויבשים. (הלילות היו קצת פחות חמים אבל גם יבשים. לעומת זאת הלילות היו יותר ארוכים).

כמו בהרבה שנים קודמות בישראל, לא ירד עדיין היורה והוא אפילו לא נראה עדיין באופק התחזית.

לאור זאת פנו חבריו של חוני (שם בדוי) לחוני (שם בדוי) ואמרו לו: "התפלל שירדו גשמים".

התפלא מאוד חוני ושאל: "למה פניתם דווקא אליי?" אמרו לו: "שמך הבדוי הוא חוני, כשמו של החכם הגדול שהצליח להוריד גשמים. אולי תצליח גם אתה?"
אמר להם: "ואם לא אצליח?"

אמרו לו: "אז נהיה באותו מצב. מה יש לך להפסיד?"

הבין חוני את ההיגיון שבבקשה, ביקש מחבריו להכניס את הכביסה הביתה והתפלל שירדו גשמים. לא ירדו.

עג עוגה ועמד בתוכה, ואמר: "ריבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן, עד שתרחם על בניך."
אמרה לו אשתו: "משוגע שכמותך! מילא שהכנת עוגה ולכלכת את כל המטבח, אבל למה שמת אותה על הרצפה ונעמדת בתוכה??? כעת לא נוכל אפילו לטעום אותה!"

הסביר לה חוני במה מדובר והזכיר לה שחוני המפורסם עשה בדיוק כך. צחקה אשתו והסבירה לו כי הביטוי "עג עוגה" משמעותו – "צייר עיגול".
התנצל חוני על חוסר ההבנה, הבטיח לנקות את המטבח היטב (אך לא הבטיח לקיים) וביקש טושים, צבעי גואש או לפחות צבעי פנדה.
הבינה אשתו את המזימה והבהירה לו שאת המעגל עליו לשרטט (או לעוג) בחוץ ולא בבית.

יצא חוני  החוצה, שרטט מעגל גדול (לא ממש מדויק) נעמד בערך במרכזו ואמר: "ריבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן, עד שתרחם על בניך."
מיד התגלה אליו אלוהים בדמותו של שוטר ואמר לו: "מי אתה? מה אתה עושה מחוץ לבית? איפה המסכה שלך???"
הסתבר לחוני שלא לקח אתו תעודת זהות, אך הוא הצליח לשכנע את השוטר שהוא גר ממש קרוב (במרחק של פחות מקילומטר) ולכן מותר לו לשהות בחוץ. הוא לא הצליח לשכנע את השוטר שיש לו פטור ממסכה בזכות השליחות החשובה שלו עבור עם ישראל (וארץ ישראל) וקיבל דו"ח בסך 500 שקלים.

עלה חוני הביתה, לקח מסכה, חזר למעגל, היטיב את המסכה על סנטרו (כדי שתחינתו תישמע בבירור) ואמר: " ריבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן, עד שתרחם על בניך."
מיד התגלה אליו אלוהים בדמותו של חתול רחוב כחוש ואמר לו: "מיאו".
הסתבר לחוני שלא לקח אתו אף מאכל ראוי לחתולים, אך החתול ריחם עליו ולא נתן לו קנס ואפילו לא שרט אותו.

עלה חוני הביתה, לקח  קופסת טונה, חזר למעגל, פתח את קופסת הטונה והאכיל את החתול הכחוש ועוד כמה מחבריו (או אולי יריביו).
שמחו החתולים מאוד ושמח גם חוני. הוא חזר הביתה שמח וטוב לב וכלל לא הפריע לו שגשם לא ירד. (אפילו להיפך! אם היה יורד גשם החתולים היו מחפשים מסתור ולא באים לאכול).

כשהגיע הביתה התקשר חוני עם עמותת "עיגול לטובה"  ותרם דרכה סכום צנוע לעמותה המטפלת בחתולי רחוב ומעתה זכה לכינוי הראוי "חוני המעגל".
אחרי חודש בדיוק הסתבר כי החתול אכן היה אלוהים (ככל הנראה) – כי גשם התחיל לרדת.

 מוסר השכל:  מי שרוצה שתפילתו לגשם תתקבל, כדאי שיתחיל להתפלל לא לפני אמצע נובמבר

  שבת שלום!

תודה ל- chic שהציעה את הרעיון לרשומה.

 והרשומה המומלצת היא  – סבלנות אין קץ – או דוגמא לשיעור בזום בכיתה ג' – בבלוג של Empiarti