איש התשבץ (סיפור לשבת)

טומי (שם (כינוי) בדוי) היה כותב תשבצים בעל ניסיון (ותיק) שתשבציו התפרסמו כל יום או לפחות פעם בשבוע בעיתון ידוע.

גאוותו הגדולה של טומי הייתה על כך שבניגוד לכותבי תשבצים אחרים הוא לא המציא מילים ולא השתמש בהגדרות מעוותות: כל ההגדרות והפתרונות שבתשבציו היו לקוחים מחיי היום יום.

יום אחד בחודש אזרחי (אפריל), ישב טומי על מין רהיט (ספה), שתה משקה חום המכיל חומר ממריץ (קפאין) וצפה בתוכנית על סגנון מוזיקלי (סוינג) כאשר לפתע הוא קלט באוזניו (שמע) צרחה מחרידה שמיד לאחריה פרצה לחדר אשתו שעל פניה הבעה מבעיתה, מזעזעת (מקברית).

טומי שלח בה הסתכלות (מבט) מהירה וזנק לעזרתה.

הסתבר כי היא רצתה להכין ארוחת צהרים מצוינת – אורז עם זרעי האצטרובל (צנוברים), מאכל אשכנזי (קישקע) ופיסת לחם (פת) תוצרת בית (אולי אפילו לחם הודי (ננ)). אך כשהיא נגשה לארון בו אוחסנה האבקה לאפיה (קמח) היא נבהלה לראות מין מכרסם (חולדה) נמלט מהאזור במהירות.

אשתו של טומי חששה כי מאחורי הארון מסתתרת קבוצת ולדות באותה המלטה (שגר) של המכרסם ודרשה מטומי לטפל בעניין מיד.

טומי זנק לפעולה כהרף עין (בן רגע). הוא לקח לידו כלי עבודה (אזמל) ויצא לחפש אחר המכרסם. העקבות הובילו אל מחוץ לבית, על כן לקח טומי רכב לא ממונע (חד אופן!) והחל לעקוב אחר המכרסם.

לאחר דקות מרדף ספורות הוא הגיע למה שנראה כגבעה מלאכותית (תל) אבל לרגליו הכואבות נדמתה יותר כגבעה נישאה (הר). מהר מאוד הסתבכו רגליו בשולי בגדו (חצנו) והוא נפל מהרכב הלא ממונע.

למזלו הרב הוא נחת על צמח רענן (אב) ועל מין דגן (משערת) שצמח לידו כך שהוא כמעט ולא נפגע. הוא הרים את ראשו וראה לא רחוק קבוצה של פרחים נאים (ורדים, פרגים ועוד). לרגע היה נראה לו כי מדובר בחזיון תעתועים (מירז) אבל מבט שני מסביב להיקף, תחום (חוג) האזור שעליו נפל הוכיח לו כי לעת עתה הכל בסדר ואפילו הוא לא שבר אף עצם בפיו (שן). אכן היה לו מזל (גד).

לפתע הוא ראה במרחק לא גדול נור (אש). הוא חשש שכלי הרכב הלא ממונע שלו עולה בנור וחש צביטה של דאגה באיברו הפנימי (לבו). הוא מיהר לכיוון הנור, אך מהר מאוד הוא גילה שהוא נע במעגלים (עג). האם הקוסמוס (היקום) היה נגדו? המחשבה על כך גרמה לפגיעה קשה בדימוי העצמי (אגו) שלו.

לשמחתו הוא ראה לפתע פלוני (מאן דהו) פסיעות (צעדים) ספורות ממנו. הוא ניגש אליו בריצה כדי לבקש ממנו הוראות. להפתעתו הפלוני צהל כסוס (צנף) ולאחר מכן שאל אותו: "האם ראית אולי חפצים נדירים ויקרים (שכיות חמדה) שאיבדתי כאן?"

לאמיתו של דבר (למעשה) היה ברור לטומי שמשהו אינו כשורה. אבל מה בדיוק? זה לא נקלט (נספג) במוחו.

הוא התבונן ברסיסי הלילה (טל) שהצטברו על הענפים  העבים (בדים) סביבו וזרמו בנחל (ודי) אל האשד (מפל) ומשם מטה מטה מסביב לשלחופה (צב) לעבר, כיוון (צד)… הגרם השמימי (ירח)?

כעת זה היה פורמלי (רשמי): טומי הבין שכנראה התאונה גרמה לו לזעזוע מוח. הוא היה זקוק לרופא טוב או למשקה חריף (ליקר) מילת ברירה (או) אולי אפילו לגואל האנושות ביהדות (משיח).

הוא קרא לעזרתו של הפלוני, אך זה נדמה כלוקה באטימות רגשית (לב ערל) והתעלם ממנו. הוא כנראה היה פרא, ברבר (ונדל). זה בהחלט גרם חוסר נעימות (צרם) לטומי.

טומי כבר חשב שיאלץ לשהות בלילה (ללון) במקום המוזר הזה. הוא הכריח עצמו לצעוד לכיוון מה שנראה היה לו כדרך סלולה (כביש) אך (אבל) כל המיתרים בגופו (גידיו) חרקו וגפיו (רגליו) שקעו בבוץ (רפש) שנמשח בשכבה דקה (נמרח) על האדמה ויצר ביצה רדודה (רקק). הוא הרגיש (חש) שהוא לא היה מסוגל לזוז (נתקע) ולא יוכל להגיע למין צומת (טי) שנראה במרחק. וכאילו כדי להקשות יותר, נראה היה כי סופה הרסנית (טורנדו) קרבה ובאה.

האם קיים (יש)  סיכוי לטומי להיחלץ מצרה זו?

קריאתה של אשתו העירה אותו משנתו (תנומתו): "טומי! אני חוששת ששרפתי קלות (חרכתי) את המטבל (דיפ) אבל החלפתי אותו במין ממרח (חרדל) כך שמנת האוכל (בג) מוכנה. בוא לאכול!"  

טומי חייך בהקלה. זה נראה כמו מעשה פלאים (נס) – אבל זה היה רק חלום. חלום שמושי. בפרספקטיבה (תשקופת) זו הייתה התחלת תקופת הפריחה (תור הזהב) האמיתית של תשבציו.

מוסר השכל:  זה לא סוד (רז) שלמחברי תשבצים קיימת (יש)  רשות (התר) למתוח קצת את הגדרות השפה העברית

שבת שלום!

תודה לטומי שמיר שארבעה מתשבציו שמשו השראה לסיפור זה.

והרשומה המומלצת היא – תמנונים לפגים – בבלוג של כתוממה