המטריה האבודה – סיפור לשבת וליום חמישי גשום

בתחזית צפו 57% סיכויים לגשם ביום רביעי אז בבוקר לקחתי איתי מטריה. השמיים היו מעוננים חלקית – ולא בענני גשם כך שתהיתי אם זה לא היה מיותר, אבל הנחתי שגשם יגיע מאוחר יותר.
לשמחתי לא שכחתי את המטריה באוטובוס.

כשיצאנו לארוחת צהרים, שותפי לחדר טען שבדרך חזרה ודאי יירד גשם. אמנם השמיים היו רק מעוננים חלקית, אבל הקשבתי לעצתו ולקחתי איתי את המטריה.
כשסיימנו לאכול השמיים היו בהירים. כשחזרתי למשרד הבנתי ששכחתי את המטריה במסעדה.
מיהרתי לחזור לשם לפני שהמסעדה תיסגר.

ברגע שיצאתי מהמשרד התחיל לרדת גשם. הגעתי למסעדה נוטף מים. לקחתי את המטריה שלי ויצאתי החוצה – כמובן שבינתיים השמיים התבהרו וחזרתי למשרד רטוב כולי ונושא מטריה סגורה וחסרת תועלת.

אחר הצהרים יצאתי הביתה. השמיים עדיין היו בהירים. כשעליתי על האוטובוס הבנתי שהשארתי את המטריה במשרד. התנחמתי בכך שהיא תחכה לי שם למחר.
כשירדתי מהאוטובוס שוב התחיל גשם. הגעתי הביתה רטוב. אשתי תהתה למה לא לקחתי מטריה כשידעתי שצפוי גשם היום. הסברתי לה מה קרה. היא חייכה ונתנה לי מטריה רזרבית שאוכל לקחת אתי מחר.
הסברתי לה שאין לי צורך במטריה נוספת  המטריה שלי מחכה לי במשרד, אבל היא הזכירה לי שמחר יש 88% סיכוי לגשם וכדאי שאקח מטריה אם אני לא רוצה להגיע רטוב כולי למשרד.

למחרת בבוקר היה באמת מעונן. שמחתי שהקשבתי לעצה של אשתי ולקחתי אתי מטריה, אבל בדרך לאוטובוס לא ירדה אפילו טיפה אחת.
כשירדתי מהאוטובוס והתחלתי ללכת למשרד התחיל גשם שוטף כמובטח. זה היה  הרגע בו הבנתי ששכחתי את המטריה באוטובוס…
לא רק שנרטבתי, גם הייתי מתוסכל בגלל שידעתי שאין לנו עוד מטריות בבית. לפחות הייתה לי אחת במשרד. הבטחתי לעצמי שבהפסקת צהרים אקנה עוד מטריה כדי שתהיה לנו מטריה רזרבית.

כשיצאנו להפסקת צהרים לא שכחתי לקחת אתי את המטריה. אמנם גשם לא ירד, אבל היה מעונן מאוד וצפיתי לגשם בכל רגע. בדרך למסעדה עצרתי בבית המרקחת (מקום אידיאלי לקניית מטריות לכל הדעות) ורכשתי מטריה משוכללת ויפה.

כשהתחיל הגשם בדרך חזרה מהמסעדה הבנתי שאין בידי אף לא מטריה אחת. ניסיתי לשחזר את צעדיי והבנתי שכאשר הוצאתי את הארנק כדי לשלם על המטריה המשוכללת השארתי את שתי המטריות על הרצפה בבית המרקחת מול הדלפק!
מיהרתי חזרה לשם בגשם שוטף רק כדי לגלות שמישהו כבר חמד את המטריות שלי. אפשר לסמוך על הישראלים שלא ישכחו לנצל הזדמנויות.

לא הייתה לי ברירה אלא לקנות מטריה חדשה – קצת פחות משוכללת וקצת פחות יקרה מקודמתה – כי כמה כסף כבר אפשר להוציא על מטריות?
כשיצאתי מבית המרקחת הגשם כבר פסק. הלכתי באיטיות לכיוון המשרד, מבכה בליבי את אובדן המטריה המקורית שלי שמאוד נקשרתי אליה כשלפתע שמעתי מישהו קורא לי. המלצר ששירת אותי במסעדה נופף בשתי המטריות שלי ששכחתי על הכסא במסעדה.
הודיתי לו בחום (אם כי היה לי קצת קר בגלל שהייתי רטוב) וחזרתי למשרד בשמש נעימה כשאני אוחז בשלוש מטריות. הרגשתי מגוחך למדי.

לקראת סיום יום העבודה תהיתי מה עליי לעשות באוצר המטריות שלי. החלטתי להשאיר אחת במשרד ולקחת שתיים אתי הביתה – אחת אשאיר בבית בתור המטריה הרזרבית ואחת אוכל לקחת אתי למחרת בבוקר אם עדיין יהיה צפוי גשם. המטריה השלישית תשמש לשעת חירום כאשר יפרוץ גשם במפתיע כשאצטרך לצאת מהמשרד ביום בו לא הבאתי מטריה מהבית.

הלכתי לאוטובוס שמח וטוב לב עם שתי מטריות. גשם לא ירד אבל היה קצת מעונן ונראה היה שיש עדיין סיכוי לגשם היום.
באמת כשירדתי מהאוטובוס התחיל גשם שוטף.
בשלב זה הבנתי שהשארתי את שתי המטריות באוטובוס…

מוסר השכל: לעיתים יש משהו טוב בכך שכמעט לא יורד גשם בארץ

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – פרע לבנוני – בבלוג של עננת

(אני יודע שקצת העתקתי מסיפור ישן של אפרים קישון אבל אני טוען שרק הושפעתי ממנו).

24 תגובות על ״המטריה האבודה – סיפור לשבת וליום חמישי גשום״

  1. בעידן הנוכחי יש מטריות מתקפלות שקל לקחת אותן או מעיל גשם ששוקל גרמים בודדים ונכנס לכיס, כך תשכח מהתסכולים 🙂 סופש נהדר

  2. משום מה נדמה לי שאני אכן זוכרת מטריות בבית מרקחת… רק אין לי מושג מתי זה קרה.
    אבל הבעיה שלי לגמרי הפוכה. כמעט בכל פעם שאני לוקחת את המטרייה החוצה, הגשם שוכח אותי (!). לראייה – כבר יומיים אני סוחבת איתי את המטרייה הכבדה הזו. ומה קיבלתי אך הבוקר בתמורה למאמץ? דקות ספורות של טפטוף…

    סופ"ש חמים ונעים 🙂

    1. אתמול נכנסתי לסופר פארם וראיתי שם מטריות…
      גם אני כמעט לא פותח מטריה – גם כשאני לוקח אותה. אבל זה הגיוני בארצנו…

      תודה וסוף שבוע נעים גם לך 🙂

  3. יופי של סיפור. קישון לבטח גאה בך על האזכור והמשך המורשת.

    הבעייה היחידה ברשומה, טוב, גם הגם אתמול תרם לכך, היא שהיא מפריעה לנסיון לחוש שהחורף עוד רחוק. עם זאת, אני נאלצת להודות שייתכן שעירור של "מולקולות" החרדה מהחורף, אולי יסייע לי כי ככל הנראה ולמרבה הצער כנראה נכון לומר על החורף כי אף אם יתמהמה – בוא יבוא:-(

    תודה שהעלית ושבת שלום

  4. בת זוגי צופה פני עתיד, יש לה במכונית שלוש מטריות, בבית שתי מטריות ענק, ולי ישנה אחת מתקפלת בתיק. אם יקרה והיא תרטב, הרי לא אכניסה לתיק רטובה, או אז יש סיכוי רב שאשכח אותה באוטובוס. עכשיו יש לי מחשבה מוזרה בראש – לדאוג למטריה מתקפלת בתא שלי בחדר המורים.
    ברור לגמרי שמרפי למד ממך את אומנות ה"דווקא כשאני צריך.. או אז…"
    גרמת לי לצחוק רב. תודה ♥

    1. אני נפעם לפעם לוקח מטריה אבל לעיתים נדירות פותח אותה… ובכל זאת לא יצא לי לאבד מטריות 🙂 (אבל הרבה נשברו…)

      תודה וסוף שבוע נעים

  5. מטריות בעיניי הן אביזר מיותר. מכבידות ומסורבלות, וכשבאמת צריך אותן הן אינן, או שהן מתהפכות ועפות ברוח. אין דרך לצאת מהן בשלום:)

  6. נזכרתי בסיפור הזה אתמול. כששכחתי את המטריה שלי ב דירה בקרית שלום. וקניתי חדשה בתל אביב, כשירד עלי גשם קל. עכשיו יש לי 2 מטריות. מקווה שלא אשכח יותר מטריה החורף שרק התחיל 🙂

  7. אתה יכול בהחלט לספר סיפור דומה על מי שלקח את הילדים שאינם שלו מהגן. אבל לגבי המטריות זה בהחלט קורה לי כל הזמן שאני לוקחת בכניסה לחנויות מטריות שאינן שלי. נראה שחסרים לך נושאים לספורי יום שישי.

    1. אני דוקא מכיר את הסיפור על האבא שלוקח את הבן שלו מגן לגן ובכל גן אומרים שהילד לא שייך לשם עד שהילד אמר שאם הם ימשיכו ככה הוא יאחר לבית הספר…
      אשמח לקבל רעיונות לסיפורים אם יש לך 🙂

      תודה ושבוע נעים

  8. היית צריך לקשור את המטריה ליד.(פעם היו עושים קשר בממחטה כדי לא לשכוח, אבל מי משתמש היום בממחטה? ואני חושבת שיש רבים שלא יודעים מה זו ממחטה….

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s