יושב מול המחשב – סיפור ושיר לשבת

יושב מול המחשב, המקלדת כמו חרב

יושב מול המחשב, רוצה  לשפוך הכל

יושב מול המחשב, רואה אותך נופלת

מביט אל המחשב ולא יוצא לי קול

אוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן

שברת לי את הלב לחתיכות קטנות

מה איתי? מה איתי?

לא מסתדר עם עצמי!

יושב על הגדר, רגל פה רגל שם

יושב, חושב… חושב…

אולי אסע לאט במכונית הישנה

לתוך הלילה הרטוב

אתן למחשבות לרוץ לכל הכיוונים

אולי אפילו לגבול השמיים בקצה מערב

שם שוקעת השמש כדג של זהב

טובלת ספינה בגלים ירוקים

ספינה מפליגה אל סופי מרחקים

אשב לי בסן פרנסיסקו על המים,

אשטוף את העיניים בכחול ובירוק

יפה בסן פרנסיסקו על המים

אבל אני אוהב להיות בבית

עם התה והלימון והספרים הישנים

כן, אני אוהב להיות בבית

עם אותה האהובה ועם אותם ההרגלים

והבית נבנה כאן בחול – בארץ ישראל

כאן שרתי שיר יפה על ים כחול

ארץ ישראל

כמה שאני אוהב אותך

ארץ ישראל

פה בארץ חמדת אבות

תתגשמנה כל התקוות

למרות שהיא הולכת פייפן.

אז מה נשאר לי לעשות?

אולי אשתה קפה טורקי ואתעורר

וכך אהיה המשורר

אכתוב בלדה לארץ אבות

אבל מה יהיה אם אזכר בחובות?

אולי אשתה משהו קצת יותר חזק…

אז מה אם בן אדם הוא קצת שיכור?

והוא שר לעצמו

הולך ברחוב ושר

והולך לו קצת לאיבוד עם כל השאר

אולי בעצם עדיף לשתות שוקו

זה משקה קצת פחות מזיק מקפה טורקי

או אלכוהול משובח

כך אוכל להיות אדון שוקו

וללכת לבקר חבר שלי אדון שוקו אחר

אצחצח נעליי, אסרק שערי

ואלך עם מקל ומגבעת

וכשאפגוש את חברי – אדון שוקו אחר

אני והוא נשנה את העולם

אני יודע שאמרו את זה קודם לפניי

זה לא משנה

אני ואתה נשנה את העולם

אני ואתה אז יבואו כבר כולם

כולם יבואו כי כולם יודעים

שאני אוהב אותה

אוהב אותה קצת יותר מדי

כי איך אפשר שלא לאהוב

את מי שמצחה עטור זהב שחור

והוא גם מתחרז עם עיניים ואור?

ארצי שברה לי את הלב

אבל בין האפל לנסתר

בעולמנו המר

אומרים שיש עוד תקווה

קוראים לזה אהבה

ומחכים לבואה

יש בי אהבה והיא תנצח!

אהבה לארץ ישראל

ואהבה לאבישג

אותה אני אוהב כל כך

ואני פשוט כבר לא יכול

לא יכול להיות בבית…

בואי נלך יונתי, תמתי

לשדות נצא תמה שלי, נלינה בכרמים

ואם השדות והכרמים לא מתאימים

נוכל לנסוע לבית הבראה

האוכל בכלל שם בסדר

ורודנסקי מציג שם לא רע

(למרות שכתבו עליו בעיתון הרבה  דברים

והוא בכלל לא ידע שהוא כזה!)

ואם תרצי חופשה בחו"ל

אבל בסן פרנסיסקו נרגיש רחוק

נוכל לטוס לנו לפראג –

זוהי עיר שבוית חלום

אך בה צל כבד וזר הגיח

וירח באדום

את מלכותו טבל בפיח

ואולי לא היו הדברים מעולם?
מעולם, בימים ארוכים ויוקדים

(ארוכים ויוקדים) של קציר

לא נתתי קולי בשיר?

אולי.

אולי פשוט צריך לתת לזה עוד זמן.

מוסר השכל:  מדוע לא בא לי? חשבתי שאבכה. הן מה זה היה לי? העם מחכה!

מוקדש לזכרו של אריק איינשטיין שיום השנה למותו חל בשבוע שעבר

שבת שלום!

תודה לעננת שהציעה לי לכתוב סיפור שיחבר שירים שונים של אריק איינשטיין

והרשומה המומלצת היא – פריצת הדרך שתשנה הכל ברפואה – בבלוג של רועי צזנה