אפס אפס שמונה במשימה נועזת לגירוש החושך

הסוכן החשאי גיא אג"ח 008 בעל הרישיון לאופנוע קל עד 125 סמ"ק ישן בשלווה במיטתו וחלם על משימתו האחרונה – אותה עדיין אסור לחשוף בבלוג (אבל מותר לגלות שמדובר בהצלת העולם, חיסול הרעים באמצעות מבחר גאדג'טים מתוחכמים וכמובן שפע של סוכנות יפיפיות משני צדי המתרס).

לפתע הוא התעורר מסיבה לא ברורה. בחושיו החדים הוא הבין תוך חמש דקות שהוא כבר לא ישן אלא ער (למחצה).

הוא גישש בידו הימנית אחר האקדח שלו (שהיה גם פותחן בקבוקים וסימנייה לספרים) ובידו השמאלית אחרי הבחורה (היפיפייה) שישנה לצדו מתוך כוונה להסות ולהרגיע אותה כדי שלא תצרח לפתע אם ייכנס לחדר סוכן אויב בגובה שני מטרים ומעלה ושרירי פלדה. אולי גם שיני פלדה.

מכיוון שהוא לא הצליח למצוא לא את האקדח ולא את הבחורה הוא מיהר להדליק את מנורת הקריאה (חסינת הכדורים ובעלת יכולת שיגור קרני לייזר) שניצבה לצד מיטתו.

לאורה של המנורה הוא מצא בזריזות את האקדח (שהיה מונח בעמוד 85 של הספר אותו קרא) אך לא את הבחורה.

האם הוא התעורר בגלל חסרונה של הבחורה?

גיא אימץ את מוחו החד כתער והגיע למסקנה שהבחורה הייתה למעשה חלק מהחלום ולכן העלמותה המסתורית יכולה להיות מוסברת ע"י העובדה שהוא כבר לא חולם.

אז מה העיר אותו?

גיא אחז באקדח בידו הימנית (שבחלום הייתה יותר מסוקסת) ובאופן מבריק ואלגנטי כיבה בזריזות של שד (זריז במיוחד) את מנורת הקריאה כדי שהוא לא יוכל לשמש מטרה למתנקש המסתורי שוודאי אורב לו בחדר השני.

לאחר שניות ספורות בלבד הוא הדליק את המנורה שוב כדי למצוא את נעלי הבית שלו (שהיו גם מחסן גרביים קומפקטי) וכיבה אותה מיד שוב לאחר שמצא אותם.

הוא נעל את הנעליים, זינק מהמיטה בנחישות, החלטיות, עוצמה וזריזות שלא היו מביישים גבר בגילו שהתעורר באמצע הלילה מחלום מתוק ומיהר אל פתח החדר.

הוא הבחין בתופעה חשודה מאוד בחדר הסמוך – תשעה אורות קטנים ריצדו במרכז החדר. גיא הבין מיד שמדובר בכוונות הלייזר של תשעה אקדחים השייכים לתשעה רוצחים מאומנים ומיומנים שאיכשהו חדרו לדירתו (למרות שהוא נעל את הדלת). הוא ידע שכדי לנצח אותו נדרשים לפחות תשעה סוכני אויב מיומנים – הוא עצמו היה שווה ל-008 סוכנים והיה צריך עוד אחד כדי לגבור עליו.

גיא לא חשש ממאבק ברוצחים – אבל תהה שמא פרט לתשעה החמושים באקדחים עם כוונות לייזר נמצאים בחדר עוד רוצחים החמושים בסכינים, אלות, חרבות סמוראים, כוכבי נינג'ה, מטולי RPG, תתי מקלעים ושאר כלי נשק שאינם מטילים אור מרצד.

למרות (או בזכות) היותו 008 "בלבד" הוא היה בטוח ביכולתו להתמודד עם כל מספר של רוצחים, אבל רצה קודם כל לדעת באמת בכמה מדובר והיכן כל אחד מהם ממוקם כך שיוכל לחסל אותם בצורה היעילה ביותר ובזמן הקצר ביותר ולחזור לישון.

בנוסף הוא רצה לדעת כמה מהרוצחים הם למעשה בחורות צעירות, סקסיות וקטלניות שירצו לפתות אותו לפני שינסו להרוג אותו (ללא הצלחה).

לאחר ששקל במוחו האנליטי את שלל האפשרויות שעמדו לפניו (לא כולל הצפת החדר בחומצה כי הוא לא רצה להרוס את השטיח), הוא בחר באפשרות שידע שתפתיע את הרוצחים יותר מכל. בזריזות ובמיומנות הוא גירש את החושך ע"י קפיצה נועזת ומדויקת אל עבר מתג האור והפעלתו בקלילות ובאלגנטיות.

מיד כשנדלק האור הסתובב גיא ב-360 מעלות תוך סקירה מהירה, מקיפה וחודרת של השטח.

איש לא היה שם.

וגרוע מזה – גם אף אישה לא הייתה שם.

החדר היה נטוש כולו.

גיא בירך את עצמו על שהצליח לגרש בקלילות לא רק את החושך אלא גם את כל הרוצחים (והבחורות הצעירות והסקסיות – למרות שאותן הוא פחות רצה לגרש) ומיהר לכתוב תזכורת ביומן שלו (ששימש גם כטלפון ומשחק) למלא דו"ח מפורט על התקרית כשיגיע למשרד בבוקר.

תוך כדי כתיבת התזכורת שם לב גיא כי האורות המרצדים עדיין נמצאים איתו בחדר. בחינה מדוקדקת גילתה שמדובר בשאריות נרות חנוכה שהוא הדליק לפני כמה שעות (באמצעות גפרור שהוא גם קיסם שיניים).

גיא הוסיף לתזכורת שלו עוד שתי מילים – "לקנות סופגניות" – וחזר לישון.

מוסר השכל: באנו חושך לגרש, בידינו גפרורים, לביבות וסופגניות

סוף חנוכה שמח ושבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – תופעת לוואי יותר מדי – בבלוג של נמרוד איזנברג