הסגר השלישי

בקהילת הפרפרים שאני שמח להיות חבר בה נפתח באדיבות הבלוגרית אמפי (וכמובן מנהל הקהילה קנקן) מדור חדש – "השרביט החם".

הרעיון של המדור הוא די פשוט – במדור יוצע לבלוגרים החברים בקהילה נושא לכתיבה וכל מי שיכתוב עליו ישאיר קישור לרשומה שלו שם.
בתפוז ז"ל גם היה קיים "הנושא החם" ומפעם לפעם כשחיפשתי רעיונות לכתיבה השתמשתי בנושא זה. (לעיתים גם לעגתי לו, אבל זה כבר סיפור אחר).

"השרביט החם" הראשון הוא "הסגר השלישי" (בתפוז היה הבדל בין הנושא החם לשרביט… זה קצת מבלבל אותי אבל אתרגל).  החלטתי לכתוב על הנושא כי אני בעד נושאים חמים ובעד נושאים לכתיבה…
אולי זה גם יגרום לי, כמו בבלוג הקודם, לכתוב לא רק סיפורים לשבת.

אז מהו הסגר השלישי בשבילי?  הסגר השלישי התחיל בעצם לפני קצת יותר משבועיים (ביום ראשון 27.12 בשעה 17:00) ומבחינתי ההבדל העיקרי מהימים טרום הסגר היה שחזרתי לעבוד מהבית (דבר שבחברה שלי עושים בשנה האחרונה מפעם לפעם לפי החלטות הממשלה והמנכ"ל).

איכשהו יצא שבימים הראשונים של הסגר השלישי יצאתי כל יום מהבית – כמעט תמיד מסיבות מוצדקות (לדוגמא – לקחת את אבא שלי להתחסן, או לקחת את בתי למקום העבודה החיוני שלה). התפלאתי לראות כמה תנועה יש בחוץ – גם של מכוניות וגם של הולכי רגל – וכמה עסקים היו פתוחים למרות שלהבנתי היו אמורים להיות סגורים לפי התקנות.

שמתי לב גם לכך שלא נראו בדרכים מחסומי משטרה או סתם שוטרים או אפילו פקחי עירייה שיאכפו את הסגר. הקשר בין הדברים היה בולט למדי: מצד אחד נראה שהרבה אנשים כבר התייאשו מהסגרים (למרות שהובטח לנו שזהו הסגר האחרון לשנת 2020) ומצד שני חוסר האכיפה חיזק את הנכונות להפר את מגבלות הסגר. עצם העובדה שבתי הספר ולא מעט מקומות עבודה (שלא מקבלים קהל) נשארו פתוחים נתן לגיטמיצה לאנשים לצאת מהבית בכל מקרה.

אני בהחלט יכול להבין את הייאוש: הרבה אנשים איבדו את מקום עבודתם וההיגיון בהחלטות הממשלה לא תמיד ברור (אולי בעצם לרוב לא ברור). הסגרים הקודמים השיגו את מטרותיהם – מספר הנדבקים, החולים הקשים והנפטרים ירד באופן משמעותי – אבל זמן קצר יחסית לאחר הסגר המספרים עלו שוב וגם הגיעו לשיאים חדשים. אז מה הטעם בסגר?

לדעתי יש טעם בסגר… די פשוט להבין שככל שאנשים פחות נפגשים זה עם זה הם גם פחות נדבקים ומדביקים. כעת כשהסגר "הודק" יש גם סיכוי שהוא ישיג תוצאות. אבל השאלה היא כמה זמן נוכל לחיות בסגר. לא כולם יכולים לעבוד מהבית כמוני וגם מי שיכול חש לפעמים רצון לצאת קצת, לפגוש משפחה וחברים, אולי אפילו ללכת לקולנוע או למסעדה (אפילו אני לפעמים).

אני מקווה שאנחנו רואים את הסוף – שהחיסונים באמת יעבדו ותוך כמה חודשים המגיפה הזאת תדעך ותיעלם מחיינו. לצערי אני לא כל כך אופטימי – אבל לרוב אני לא אופטימי. אני לא באמת צריך סיבה לכך. אני רק מקווה להתבדות.

בעוד כמה חודשים נהיה חכמים יותר.

 .                                                 

והרשומה המומלצת היא  – Bighorn Sheep – בבלוג של PAPPAQUAIL

24 תגובות על ״הסגר השלישי״

  1. גם אני רואה שהסגר שוב אינו נאכף כמעט ואנחנו ממשיכים למנות יום יום את עשרות המתים שיש להם פנים ומשפחה וגיל החולים הקשים הולך ויורד. מנסים לומר לנו שבתי החולים רחוקים מאי ספיקה ואני אומר שבתי החולים אינם מסוגלים לתת לחולים את מלוא איכות הטיפול ותנאי אישפוז מכבדים. אלברט איינשטיין אמר ששני דברים הם אינסופיים. הראשון הוא היקום והשני הוא הטפשות האנושית.
    אממה, כולם באופוריה – הרועה ואין בלתו "מביא שלום וחיסונים". אבל כמה מתים ונכים נמשיך לספור? כמה ישלמו הילדים והנכדים שלנו על הפריצות הכלכלית שמוביל הרועה?

    1. לקרוא לו רועה זה כמו לקרוא לחתולה שהיתה לי שומרת ג'וקים.
      ואני מאד מסכימה לגבי הפריצות הכלכלית. אנחנו נכנסים לשנים רבות של מיתון כלכלי באשמתו המלאה.

  2. איזה כיף שכתבת על זה פוסט ושקישרת למדור החדש שהקמנו – תודה ותודה ותודה.
    זה אכן קצת מבלבל – "הנושא החם" ו"השרביט" – הנושא החם מיועד לשיחות דיומא, משהו שקורה עכשיו שכולם יכולים לדבר עליו ולהביע את דעתם או לספר איך הם עוברים את זה. השני הוא יותר כמו מכתבי השרשרת של פעם – אני כותב על משהו שאני אוהב או שונא או משהו שקרה לי (לדוגמא אחד השרביטים הקרובים יהיה "הפעם הראשונה ש…" וכל אחד יכול לכתוב על איזושהי פעם ראשונה שלו. הבעיה שהיתה תמיד עם השרביטים, היתה שתמיד היו מי שקטעו את השרשרת. בלוגר היה כותב פוסט בנושא ובוחר שניים/שלושה בלוגרים להעביר להם את השרביט, ולא כולם היו שמים לב או משתפים פעולה וזה היה נקטע. ולכן החלטתי שהמדור הזה יכלול גם נושאים חמים וגם נושאים שהם סוג של "שרביט" רק שבמקום שנעביר זה לזה, הכל יהיה מרוכז במקום אחד.
    אגב אתה מוזמן גם ללעוג כאוות נפשך על כל אחד מהנושאים שיעלה כאן, חופש זה חלק מהעניין.
    אני מאד מקווה שזה אכן יעודד אותך לכתוב גם פוסטים בנוסף לסיפורים לשבת, שגם אותם אני כמובן קוראת בקביעות 🙂
    נכון מאד תיארת את הסגר השלישי – חלק א'.
    זה לא ממש הרגיש כמו סגר, לא מבחינת מקומות העבודה שהמשיכו כמט כרגיל, בטח לא מבחינת מערכת החינוך. אבל אז התחיל הסגר המהודק, ונדמה לי שזה כבר דומה יותר לסגר הראשון או לסגר החגים, לא?
    גם אני מקווה שזה יהיה הסגר האחרון, ושמבצע החיסונים יעשה את העבודה. הסגר עושה נזקים כלכליים, חברתיים ונפשיים רבים מדי, ורבים פשוט לא יתאוששו ממנו זמן רב, אפילו שנים. אין לי מושג איך ומה ייעשה כדי לאושש את המדינה ואת העולם מהנזקים שנגרמו בשנה הזאת.
    אז בין אם אנחנו פסימים או אופטימים – בכל מקרה נהיה חכמים יותר בעוד כמה חודשים, כמו שאמרת.
    בריאות!

    1. תודה על ההבהרה לגבי השרביט והנושא החם – אז מסתבר שזה כן כמו בתפוז 🙂 גם שם הייתה קיימת הבעיה של אלה שקטעו את השרשרת…
      בתפוז הייתה לי דרך לשלוח לבלוגר הודעה דרך "מערכת המסרים" שאומרת שאני מבקש ממנו לכתוב בנושא השרביט – זאת הייתה דרך נוספת לנסות לשמור על המשכיות.

      תודה גם שאת מקפידה לקרוא ולהגיב אצלי 🙂

      יש לי הרגשה שאני אמצא פחות סיבות ללעוג לנושאים החמים שאת תעלי. בתפוז הייתה בעייה פעמים רבות שהנושא החם לא היה קשור לכלום.

      לגבי הסגר נראה שאנחנו מסכימים.

      המשך שבוע נעים!

  3. אני מסכימה מאד עם היאוש ועם מה שכתב מנהל פרפרים. גם אחרי שתיגמר המגיפה (בין אם זה יהיה השנה או בשנה הבאה) – הילדים והנכדים שלנו יעבדו קשה על מנת לתקן את מה שהמושחת מבלפור עשה ועושה למדינה הזו, ואני לא יודעת אם הם יצליחו.

  4. אני לא תמיד משתמשת בנושא החם ולא תמיד 'מרימה את השרביט', אבל זה נחמד שיש אופציה כזאת, ואני ממשיכה לחשוב שאתר פרפרים מתקדם יפה, ותודה להשקעה של העושים במלאכה (שאני עצלנית/לחוצה/עסוקה מדי בשבילה).
    הקטנת מגעים בשל הסגר מורידה זמנית את התחלואה, וזה מקל קצת על בתי החולים, ולכן אני לא מתווכחת: צריך להתחשב בהם כשהם אומרים שהעומס עליהם גדול מדי. אבל הצרה היא שזה רק זמני, וברגע שפותחים שוב הכול מתחיל מחדש – כך שפתרון זה לא. מה גם שעכשיו, עם המוטציות, הכול כנראה הולך יותר קשה.
    לי כל השנה מרגישה כמו סגר. אני כבר מתחילה לשכוח איך זה היה לפני המגיפה, וכבר מתקשה להאמין שאי פעם נחזור לחיים רגילים (א-פרופו פסימיות).

  5. אז אם נתחיל רגע כ"תפוזים", אז הנושאים של "השרביט" היו יותר קלילים ושל "הנושא החם" יותר אקטואליים. ה"שרביט" הועבר על ידי הבלוגרים מאחד לשני וה"נושא החם" היה כללי והוצג ע"י ה"עורכים". טוב, זה בעניין פרדס ופרפרים.
    ולגבי הסגר, אני לא בטוחה שסגר הוא המענה האולטימטיבי לבעיה. אני חושבת שגיוס ההמונים בצורה אחראית שיטתית עם פניה לראשי קהילות, ראשי דת בכל המגזרים, ואחרים כולל כמובן ראשי ערים ומועצות להתנהגות אחראית אישית ואחריות חברתית היו יכולים לתת תוצאות דומות ואולי טובות יותר מסגרים – ברמת התחלואה ומצד שני לא לפגוע פגיעה אנושה כל כך בכלכלה ולא פחות במרקמים החברתיים.
    אבל באין מנהיגות וכשמה שעומד זה אישיות מגלומנית נרקסיסטית שעסוקה בעצמה ועתידה ומסיתה יום יום, ובאין אחריות ציבורית כוללת מצד כל השותפים האחרים, לא רק נפגעו צדדי הכלכלה והחברה לדורות, נפרצו עוד ועוד מעגלים של שמירה על החוק.
    אני לא זוכרת מתי הייתי כל כך פסימית((((

    1. תודה על החידוד של תפוז. את צודקת למרות שלעיתים היו שרביטים כבדים ולעיתים נושאים חמים קלילים…

      לא נראה לי שבחברה ובתרבות שלנו אפשר לגרום לרוב האנשים להתנהג באחריות. כולם עסוקים כל הזמן בלא להיות פראיירים ולמה שהם יסבלו אם אחרים לא סובלים (כמו שאמר דרעי אם אני לא טועה בסגר הראשון: למה לחילונים מותר לטייל עם הכלב ולנו אסור להתפלל במניין?)
      מצטער שאת פסימית (וגם אני). מקווה שנתבדה.

      תודה והמשך שבוע נעים

  6. גם בסביבה בה אני מסתובבת לא ראיתי הבדל גדול בין סוף דצמבר לתחילתו. וכמו כן – לא זוכרת שראיתי אכיפה כלשהי לכל אורך תקופת הפורענות הקורונית.
    אני דווקא יוצאת בכל יום, לסיבוב הכרחי בעיקר בסביבה הקרובה. אבל כבר מאפריל בשנה שעברה אימצתי לי מנהג – ללכת ברחובות צדדיים ככל שאפשר. זה נדמה לי בטוח יותר היות ורואים מי מתקרב מרחוק ואפשר בקלות לעבור לצד השני של הרחוב (באין תנועה כמעט בכלל) ולשמור מרחק. באופן כזה אני גם מעיזה להרחיק מעט מקילומטר (כשצריך בלבד) לטובת מוצרים שאין בסביבה פה.
    אכיפה היתה עוזרת. אבל גם אין מספיק אוכפים שיעמדו בכל פינת רחוב…
    אגב, לדעתי גם ה'לי-זה-לא-יקרה' החביב כל כך עלינו משחק תפקיד, לא רק עייפות החומר.

    1. היום נסעתי להביא קניות לאבי בן ה-85 (אני מאמין שזה מותר) ועברתי בדרך שני מחסומי משטרה. עדיין הייתה הרבה מאוד תנועה, אבל כנראה ששומרים יותר.

      תודה והמשך שבוע נעים ובריא

    1. אכן טוב להיזכר בתפוז אבל גם עצוב לחשוב על הסוף שלו… מקווה גם שיגיע סוף לסגרים ולקורונה.

      תודה והמשך שבוע נעים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s