סיפור חכמות לתענית אסתר, לשבת ולפורים

מעשה ברבנית רחל והרבנית שרה והרבנית רבקה והרבנית חסיה והרבנית כרוביה והרבנית מושית והרבנית רינה שהיו מסובות בבית הקפה החביב עליהן בבני ברק ועסקו בהלכות משלוח מנות איש לרעהו ומתכונים לאוזני המן ורעשנים.

אמרה לפתע הרבנית רחל: "בתי הצעירה אסתר-שרה מתמרמרת על כך שעליה לצום מחר."

אמרה הרבנית שרה: "כל בני ביתי מתמרמרים על כך שעליהם לצום מחר. אך עליהם לעמוד בכך בגבורה".

תמהה הרבנית רחל ושאלה: "האם שמם של כל בני ביתך אסתר?"

הסתכלו עליה כל הרבניות במבט עקום ותהו מה היא שתתה פרט לקפה. והרבנית שרה ענתה: " ודאי שלא! יש לי מוישה-יאיר, חיים-משה, שמעון-בער, מרים-דובה, יוסף-שלמה, יוספה-שלומית…"

עצרה אותה הרבנית רחל ושאלה:"אם כך מדוע כולם צריכים לצום מחר?הרי מחר אנו מציינים את תענית אסתר ולא את תענית משה או תענית חיים!"

המשיכו הרבניות לתהות מה בדיוק היה בקפה והרבנית רבקה הסבירה את מה שהיה ידוע לכל רבנית עוד בגן הילדים: "הצום נקרא תענית אסתר מכיוון שבמקור אסתר המלכה צמה, אך המנהג הוא כי כל היהודים (וחלק מהיהודיות) צמים לזכר אותה תענית".

התרעמה הרבנית רחל וקראה:"אין בכך כל הגיון! אם כבר שיקראו ליום 'תענית היהודים' כדי שלא להכשיל אנשים תמימים!"

הרגיעו אותה הרבניות האחרות (הרבנית חסיה הייתה מוכנה להישבע שהיא הריחה וודקה בנשימתה של הרבנית רחל) והרבנית כרוביה החליטה שיש צורך לשנות נושא ושאלה: "ולמה אתן  מתחפשות השנה?"

ענתה הרבנית רחל (ששמחה להיאחז בגלגל ההצלה שהוצע לה): "כמו בכל שנה, גם השנה אני מתחפשת למלקת אסתר!"

שמחו הרבניות לשמוע על כך וביקשו מהרבנית רחל לתאר את התחפושת. הסבירה הרבנית רחל כי בידה האחת היא אוחזת בביתה אסתר-שרה שתחיה ובידה השנייה היא אוחזת מקל גדול ובכל כמה דקות היא מכה את אסתר על ישבנה. כשראתה את פרצופיהם המזועזעים של הרבניות האחרות היא מיהרה להוסיף כי המקל מצופה ספוג כך שהמכות לא כואבות והן באווירה פורימית עליזה.

שאלה אותה הרבנית מושית: "אבל מדוע את מכה את בתך? ולמה את חושבת שזו תחפושת ראויה למלכת אסתר? בד"כ תחפושת המלכה כוללת כתר ושרביט וגלימה…"

ענתה לה הרבנית רחל: "אני מבינה את טעותך. את חושבת על 'אסתר המלכה' ואילו אני מתייחסת ל'מלקת אסתר'. הרי ידוע מדורי דורות המנהג להתחפש ל'מלקת אסתר'!"

אמרה הרבנית רינה: "הרי אני כבת שלושים שנה" (כאן כל הרבניות נדו בראשן כלא מאמינות) "ולא זכיתי לשמוע על תחפושת 'מלקת אסתר' אלא רק על 'מלכת אסתר'".

שאלה הרבנית חסיה: "ומה ההבדל? הרי זה אותו דבר!"

הסבירה לה הרבנית רינה כי המלקה הראשונה הינה בק' ואילו השנייה בכ' והתחילו להתפלסף הרבניות בשאלה כיצד ניתן לבטא כף דגושה כך שתישמע שונה מקוף כלשהי אך הרבנית רחל עצרה את הוויכוח והזכירה להן כי לא זו השאלה. השאלה האמיתית לדעתה היא מדוע חברותיה חושבות שאפשר להתחפש ל"מלכת אסתר" ולא ל"אסתר המלכה".

אמרה לה הרבנית כרוביה: " במקרה גם לי יש בת ששמה אסתר ובמקרה אני נוהגת להתחפש למלכת אסתר – אני לובשת שמלה מפוארת (עם נצנצים), חובשת כתר מפואר לראשי והולכת בגאווה עם בתי אסתר תוך שהיא קדה ומשתחווה לי כל כמה דקות – כי אני מלכתה"

משום מה גם תחפושת זו לא נראתה הגיונית לחלק מהרבניות והן החלו להתווכח מה המשמעות האמיתית של "מלכת אסתר" ומה הקשר בינה לבין "מלכת אנגליה" ו"מלכת שיפודי הלבבות"  עד שבאו בניהם וקראו: "רבניותינו! להיכן נעלמה כל הוודקה שקנינו לכבוד פורים כך שנוכל להשתכר עד דלא ידע?"

בשלב זה קרסה הרבנית רחל והתעלפה והרבנית  כרוביה החלה לרקד במעגלים – והעיר בני ברק צהלה ושמחה.

מוסר השכל:  שתיית וודקה על קיבה ריקה (בזמן תענית) עשויה לגרום לתופעות לוואי. לפרטים אנא התייעצו עם הרופא או הרב לפי בחירתכם.

צום קל, פורים שמח ושבת שלום!

והרשומה המומלצת – אמירה פשוטה ומקסימה – בבלוג של עמי בן בסט