הסיפור לשבת על האיש בר המזל

גד (שם בדוי) היה אדם בר מזל.

יש אנשים שנולדים כאלה. אך גד שלנו לא קיבל את מזלו הטוב כמובן מאליו אלא כל בוקר הודה לאלוהים על מזלו הטוב.

בכיתה י"ב גד רצה ללכת לעתודה וללמוד מדעי המחשב. למזלו הטוב הוא לא התקבל וכך נחסכו ממנו שלוש שנות קבע ארוכות.

כשהתגייס לצבא, למזלו הטוב הוא לא נשלח לגולני אלא לתותחנים והוא הודה על מזלו הטוב שזימן לו טירונות קלה יותר ושירות בטוח יותר.

כאשר במהלך הטירונות הוא היה מעורב בתאונת דרכים (למזלו הטוב הוא ישב מאחורה בצד ימין), הוא הודה על מזלו הטוב שגם השאיר אותו בחיים וגם גרם להורדת פרופיל, דבר שפסל אותו משרות קרבי.

כאשר שובץ לבסוף לקורס נהגי תובלה, הוא הודה על מזלו הטוב שאפשר לו ללמוד מקצוע מועיל על חשבון הצבא וגם לאחר הקורס הוא שמח על מזלו הטוב שהביא לשיבוצו במקום מעניין ומלא פעילות (רצועת עזה).

לאחר השחרור רצה גד ללמוד מחשבים בטכניון, אך למזלו הטוב הוא לא התקבל והתחיל את לימודיו באוניברסיטת באר שבע, דבר שחסך לו גם השקעה גדולה מדי בלימודים וגם נסיעות ארוכות מדי למילואים התכופים בעזה.

כבר בסמסטר הראשון ללימודים הוא פגש למזלו הטוב בחורה מקסימה, חכמה, יפיפייה ובלונדינית והתאהב בה מיד. למזלו הטוב (עליו הוא כמובן הודה לאלוהים) הבחורה דחתה את חיזוריו בתקיפות, דבר שחסך לו הוצאות רבות על ארוחות, סרטים ותכשיטים (שלא לדבר על כך שלאחר שנים היא השמינה!) ומנגד אפשר לו להתרכז בלימודים ללא הפרעות מהסוג הרומנטי.

בזכות המילואים התכופים התמזל מזלו של גד להיכשל במספר מבחנים מכריעים וכך נפלה בידו הזכות לחזור על שנה א' שנית ולהאריך את תקופתו הסטודנטיאלית המאושרת בעוד שנה.

לא רק זאת, אלא שבמהלך שנה א' השנייה התמזל מזלו של גד והוא הכיר חבורת צעירים תוססת ומאושרת אליהם הוא התחבר בקלות ומצא תוכן חדש לחייו. למזלו הרב השעון המעורר שלו התקלקל באותו לילה גורלי והוא לא קם בזמן לפגישה החשובה עם החבורה ולא מצא את עצמו בכלא יחד איתם.

ככל שחלף הזמן גד החל לדאוג קלות. "עד עתה שיחק לי המזל בכל רגע ורגע" – הוא חשב לעצמו – "זה לא יכול להימשך כך עוד הרבה!"

אך המזל הטוב שליווה את גד מגיל צעיר לא נטש אותו.

בזכות שביתת המרצים הוא הצליח לסיים את התואר בממוצע 66 (איזה מזל! הקורס בו לא הצליח להבין כלום – בגלל שלמזלו הטוב הוא יצא רק בפגיעות קלות מהתהפכות מכוניתו והחמיץ שיעור מכריע – בוטל בשל שביתת המרצים וכל הסטודנטים קיבלו ציון "עובר").

למזלו הטוב, התפוצצות הבועה קרתה מיד לאחר שסיים את התואר, וכך נחסכה ממנו המבוכה שבלחפש עבודה ולהידחות בשל ציונים נמוכים.

גד הודה על מזלו הטוב שנתן לו את האפשרות ללכת לים כל יום במקום להזיע בעבודה ועל כך שמצבו הכספי לא משך אותו אל חיי הראווה של חלק מחבריו שנאלצו לאכול במסעדות יקרות ולהשקיע את כל הונם בקניית מוצרי חשמל יוקרתיים ויקרים.

גם תחושת הרעב שהחלה להציק לו בשלב מסוים רק גרמה לו להיראות רזה יותר, וכך בזכות הרזון והשיזוף התמזל מזלו לקבל תפקיד של ניצב בסרט דל תקציב. למזלו הרב, למרות שלא שולם לו שכר, היתה ההפקה עשירה במאכלים (לאחותו של המפיק הייתה חברת הסעדה) וכך נפתרו בעיות האוכל שלו, ובעקבותיהן בעיות הזהות שלו – גד התלבט מאוד בשאלה אם עתידו הוא בסרטים או במחשבים, אך למזלו הרב הדילמה נפתרה בקלות מפתיעה כאשר נזרק מהסרט (בגלל שהשמין מאוד במהלך השבועיים הראשונים לצילומים).

הסירו דאגה מליבכם!  מזלו של גד לא בגד בו! בדרכו ללשכת התעסוקה הוא פגש בחבר מהצבא שהציע לו מיד עבודה משתלמת בנהיגת משאית המובילה מכוניות לכיוון שהוא הכיר היטב משירותו הצבאי.

העבודה הייתה קלה, השכר טוב ובכלל… למזלו הרב המשטרה עצרה אותו לילה לפני שחמושים חמומי מוח העלו באש את המשלוח הבא של המכוניות הגנובות יחד עם הנהג.

המזל המשיך לשחק לגד והוא נידון לשנה בפועל בלבד. עם המזל הטוב לצידו הוא חלה בכלא בדיזנטריה חריפה וכך בילה את רוב שמונת החודשים (בניכוי שליש) בבית החולים ולא סבל ממוראות הכלא.

כששוחרר מהכלא, לרגע אחד היה נראה שמזלו של גד הפנה לו עורף. בשל המאסר אף מקום עבודה לא הסכים לקבל אותו.

הכל נראה ממש רע. אך לפתע, למזלו הטוב, פגע בו ברק (אמיתי) וכשהתמוטט על הדשא הוא החריד מרבצו נחש צפע שהכיש אותו. (אתם ודאי חושבים שזה עדיין נראה רע, אבל הכל יתבהר מיד)

למזלו הטוב עוברי אורח הבהילו אותו לבית החולים, שם – שוב למזלו – זוהו הפגיעות שלו נכונה והוא זכה לטיפול שהציל את חייו.

ולמזלו הטוב נקבעו לו 100% נכות והוא חי את שארית חייו  על קצבת הביטוח הלאומי ללא דאגות פרנסה…

מוסר השכל: גם כשהכול נראה רע, אפשר לסמוך על המזל!

שבת שלום!

והררשומה המומלצת היא – ניסנית דו קרנית – בבלוג של עננת

22 תגובות על ״הסיפור לשבת על האיש בר המזל״

  1. עם מזל כזה מי צריך עוד משהו?
    או אולי ציטוט משיר של לא אחר מאשר: אריס סאן
    מזל כזה מזל כזאת
    מזל בכלל איזה מזל
    שיש מזל בכל נמל
    איזה מזל שיש בכל נמל מזל
    :-))))
    סופש מלא בטוב (ונניח למזל)

  2. לא יודעת, מוטי, אבל לתחושתי הפגנות הנכים נפסקו בגלל השתוללות הקורונה, לא בגלל שטוב להם…
    סופ"ש חמים ונעים 🙂

    1. על הפגנות הנכים יש לי לא מעט ביקורת אבל אני בטוח שלא טוב להם.
      גם שאר הדברים בהם התמזל מזלו של גד הם לא ממש חיוביים…

      תודה וסוף שבוע נעים גם לך

  3. גד ששמו הוא מזל התמחה בהפיכת הלימון ללימונדה.
    סתם רכלן שכמוני – לפחות גד זכה, לפחות פעם אחת החייו, לשכב עם בחורה? ולרוע מזלו נולד לו בן שלמזלו הרב אמו לא הכירה לו?!
    תודה על רגעי השמחה שהענקת לי עם הסיפור.

    1. יותר הוא הצליח לחשוב שהלימונדה שלו היא לימון… אני לא בקיא בחיי המין שלו.

      תודה לך וסוף שבוע נעים 🙂

  4. אני באמת לא מבינה מה המסר שניסית להעביר עם הסיפור הזה, אם יש דבר כזה בכלל. נראה לי שלאחרונה את סתם פותח בכתיבה רציפה ומה שיוצא יוצא. אז אולי תקרא משהו עמוק בעל משמעות קודם שאתה פותח בכתיבה חופשית כדי שתהיה השפעה. או שתחשוב מראש על כיוון כי רוב מה שאתה כותב לאחרונה זה ג'יבריש.
    אם אני משווה את הדברים שאתה כותב לרשימת השירים שאתה מחבב אתה אדם רדוד ושיטחי שלא הביא את הפוטננציאל שלו לידי ביטוי.
    מדוע שלא תכתוב את רשימת הסרטים האהובים עליך מכל?

    1. המסר לטעמי היה פשוט: האמת בעיני המתבונן. אם את לא אוהבת את הכתיבה שלי, את באמת לא חייבת לקרוא. מכיוון שזה הבלוג שלי, אני נוטה לכתוב בו מ שאני רוצה. אני חושב שמותר לי. אני מקווה שאני לא אדם רדוד ושטחי, אבל אני לא בטוח שאני יכול לדעת האם אני כזה. אני חושד שגם את לא יכולה לדעת את זה.

      סוף שבוע נעים

    2. OMG – מישהו ממש התבאס.
      לפעמים תגובה כזו היא מחמאה, כי משקפת ציפיות ברמה גבוהה מאוד, כלומר אמון ברמה הגבוהה והאיכותית של הכותב. דע עקא, הכותב/ת הוסיף הערות לגופו של כותב, כולל קביעה מהו ומיהו.. זו כבר חוצפה, כמו לבוא אליי הביתה ולפתוח פה על העיצוב וכו' – היה לי פעם חבר כזה. הוא הועף מביתי ומחיי.

      1. אני לא רואה בזה מחמאה, אבל לא כל כך נעלב… מישהי (או מישהו?) שאני לא מכיר מסיק עליי מסקנות? שיהיה לה לבריאות.
        תודה

  5. יום נומרולוגית הציעה לגד לשנות את שמו אז הווא שינה אותו לכוסברה ומאז נוסף טעם רב לחייו. שבת שלום!

  6. איזה דימיון, נשמע כמו ביוגרפיה של מישהו, מקווה שלא אוטוביוגרפיה 😃
    כנאמר, גד זה, המלאכים שומרים עליו.
    תמיד חשבתי על ההתאכזרות של הורים במתן שמות לילדיהם. כמו למשל "יפה" לילדה מכוערת… 😃

    1. לא החיים שלי למזלי 😉
      תחשוב מה היה קורה לו אם המלאכים לא היו שומרים עליו…
      תודה ושבת נעימה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s