הסיפור לשבת על האיש בר המזל

גד (שם בדוי) היה אדם בר מזל.

יש אנשים שנולדים כאלה. אך גד שלנו לא קיבל את מזלו הטוב כמובן מאליו אלא כל בוקר הודה לאלוהים על מזלו הטוב.

בכיתה י"ב גד רצה ללכת לעתודה וללמוד מדעי המחשב. למזלו הטוב הוא לא התקבל וכך נחסכו ממנו שלוש שנות קבע ארוכות.

כשהתגייס לצבא, למזלו הטוב הוא לא נשלח לגולני אלא לתותחנים והוא הודה על מזלו הטוב שזימן לו טירונות קלה יותר ושירות בטוח יותר.

כאשר במהלך הטירונות הוא היה מעורב בתאונת דרכים (למזלו הטוב הוא ישב מאחורה בצד ימין), הוא הודה על מזלו הטוב שגם השאיר אותו בחיים וגם גרם להורדת פרופיל, דבר שפסל אותו משרות קרבי.

כאשר שובץ לבסוף לקורס נהגי תובלה, הוא הודה על מזלו הטוב שאפשר לו ללמוד מקצוע מועיל על חשבון הצבא וגם לאחר הקורס הוא שמח על מזלו הטוב שהביא לשיבוצו במקום מעניין ומלא פעילות (רצועת עזה).

לאחר השחרור רצה גד ללמוד מחשבים בטכניון, אך למזלו הטוב הוא לא התקבל והתחיל את לימודיו באוניברסיטת באר שבע, דבר שחסך לו גם השקעה גדולה מדי בלימודים וגם נסיעות ארוכות מדי למילואים התכופים בעזה.

כבר בסמסטר הראשון ללימודים הוא פגש למזלו הטוב בחורה מקסימה, חכמה, יפיפייה ובלונדינית והתאהב בה מיד. למזלו הטוב (עליו הוא כמובן הודה לאלוהים) הבחורה דחתה את חיזוריו בתקיפות, דבר שחסך לו הוצאות רבות על ארוחות, סרטים ותכשיטים (שלא לדבר על כך שלאחר שנים היא השמינה!) ומנגד אפשר לו להתרכז בלימודים ללא הפרעות מהסוג הרומנטי.

בזכות המילואים התכופים התמזל מזלו של גד להיכשל במספר מבחנים מכריעים וכך נפלה בידו הזכות לחזור על שנה א' שנית ולהאריך את תקופתו הסטודנטיאלית המאושרת בעוד שנה.

לא רק זאת, אלא שבמהלך שנה א' השנייה התמזל מזלו של גד והוא הכיר חבורת צעירים תוססת ומאושרת אליהם הוא התחבר בקלות ומצא תוכן חדש לחייו. למזלו הרב השעון המעורר שלו התקלקל באותו לילה גורלי והוא לא קם בזמן לפגישה החשובה עם החבורה ולא מצא את עצמו בכלא יחד איתם.

ככל שחלף הזמן גד החל לדאוג קלות. "עד עתה שיחק לי המזל בכל רגע ורגע" – הוא חשב לעצמו – "זה לא יכול להימשך כך עוד הרבה!"

אך המזל הטוב שליווה את גד מגיל צעיר לא נטש אותו.

בזכות שביתת המרצים הוא הצליח לסיים את התואר בממוצע 66 (איזה מזל! הקורס בו לא הצליח להבין כלום – בגלל שלמזלו הטוב הוא יצא רק בפגיעות קלות מהתהפכות מכוניתו והחמיץ שיעור מכריע – בוטל בשל שביתת המרצים וכל הסטודנטים קיבלו ציון "עובר").

למזלו הטוב, התפוצצות הבועה קרתה מיד לאחר שסיים את התואר, וכך נחסכה ממנו המבוכה שבלחפש עבודה ולהידחות בשל ציונים נמוכים.

גד הודה על מזלו הטוב שנתן לו את האפשרות ללכת לים כל יום במקום להזיע בעבודה ועל כך שמצבו הכספי לא משך אותו אל חיי הראווה של חלק מחבריו שנאלצו לאכול במסעדות יקרות ולהשקיע את כל הונם בקניית מוצרי חשמל יוקרתיים ויקרים.

גם תחושת הרעב שהחלה להציק לו בשלב מסוים רק גרמה לו להיראות רזה יותר, וכך בזכות הרזון והשיזוף התמזל מזלו לקבל תפקיד של ניצב בסרט דל תקציב. למזלו הרב, למרות שלא שולם לו שכר, היתה ההפקה עשירה במאכלים (לאחותו של המפיק הייתה חברת הסעדה) וכך נפתרו בעיות האוכל שלו, ובעקבותיהן בעיות הזהות שלו – גד התלבט מאוד בשאלה אם עתידו הוא בסרטים או במחשבים, אך למזלו הרב הדילמה נפתרה בקלות מפתיעה כאשר נזרק מהסרט (בגלל שהשמין מאוד במהלך השבועיים הראשונים לצילומים).

הסירו דאגה מליבכם!  מזלו של גד לא בגד בו! בדרכו ללשכת התעסוקה הוא פגש בחבר מהצבא שהציע לו מיד עבודה משתלמת בנהיגת משאית המובילה מכוניות לכיוון שהוא הכיר היטב משירותו הצבאי.

העבודה הייתה קלה, השכר טוב ובכלל… למזלו הרב המשטרה עצרה אותו לילה לפני שחמושים חמומי מוח העלו באש את המשלוח הבא של המכוניות הגנובות יחד עם הנהג.

המזל המשיך לשחק לגד והוא נידון לשנה בפועל בלבד. עם המזל הטוב לצידו הוא חלה בכלא בדיזנטריה חריפה וכך בילה את רוב שמונת החודשים (בניכוי שליש) בבית החולים ולא סבל ממוראות הכלא.

כששוחרר מהכלא, לרגע אחד היה נראה שמזלו של גד הפנה לו עורף. בשל המאסר אף מקום עבודה לא הסכים לקבל אותו.

הכל נראה ממש רע. אך לפתע, למזלו הטוב, פגע בו ברק (אמיתי) וכשהתמוטט על הדשא הוא החריד מרבצו נחש צפע שהכיש אותו. (אתם ודאי חושבים שזה עדיין נראה רע, אבל הכל יתבהר מיד)

למזלו הטוב עוברי אורח הבהילו אותו לבית החולים, שם – שוב למזלו – זוהו הפגיעות שלו נכונה והוא זכה לטיפול שהציל את חייו.

ולמזלו הטוב נקבעו לו 100% נכות והוא חי את שארית חייו  על קצבת הביטוח הלאומי ללא דאגות פרנסה…

מוסר השכל: גם כשהכול נראה רע, אפשר לסמוך על המזל!

שבת שלום!

והררשומה המומלצת היא – ניסנית דו קרנית – בבלוג של עננת