הסיפור (לשבת) על הדייג ודג הזהב

רבים מכם ודאי מכירים את הסיפור הקלאסי על הדייג שהעלה בחכתו (או ברשתו) דג זהב מדבר שיכול היה להגשים את משאלותיו.

ובכן, צר לי לבשר לכם כי הסיפור הנ"ל לא התרחש במציאות.

צר לי לא פחות לבשר לכם כי הסיפור לשבת השבוע לא יעסוק בנושא הקלאסי הנ"ל.

אבל, לעונג לי הוא לבשר לכם שאחרי עבודת בילוש מעמיקה מצאתי את המקור לסיפור הקלאסי – מסתבר שהוא מבוסס על סיפור אמיתי  שהתרחש בארצנו.

ללא הקדמות נוספות – קבלו את הסיפור האמיתי על הדייג ודג הזהב.

בני הדייג (שם בדוי אך מוגן) היה חובב דייג מושבע מגיל צעיר. כל שבת וחג הוא היה מתייצב על שובר הגלים בחוף בת ים ומטיל חכתו למים. היו הרבה סיבות בזכותן בני אהב לדוג.

ראשית, בני אהב דגים.

שנית, בני אהב את הרוגע  והשלווה שאפפו אותו בזמן שישב ליד החכה והמתין לשללו.

שלישית, בני אהב את שתיית הבירה שהתלוותה לדייג.

רביעית, בני אהב את החברה הנעימה של הדייגים האחרים איתם שוחח על ענייני דיומא.

וסיבה חמישית ואחרונה – בני אהב את הבדידות שהקיפה אותו לאחר שהשתכר מכל הבירות, רב עם הדייגים האחרים על ענייני דיומא וננטש על ידיהם על החוף.

הייתה רק בעיה אחת שהטרידה את בני בהקשר לתחביב הכמעט מושלם שלו – הוא מעולם לא תפס אפילו דג אחד.

בשנים הראשונות הוא היה בטוח שזה יגיע עם הזמן וקצת סבלנות, ציוד טוב יותר ותולעים שמנות יותר יצליחו לגרום לו לתפוס דגים, אבל אחרי חמש שנים של דייג בכל שבת וחג ללא תוצאות הוא התחיל להתייאש.

בני השתמש בכל הרמזים והשיטות שהודלפו לו ע"י דייגים ותיקים ממנו, אך ללא הועיל.

לאחר ניסיונות רבים לחשוף את סוד הדיג המוצלח, הוא סוף סוף הצליח לגלות את השיטה הבטוחה לתפיסת דגים שמנים: דייג בפארק דיג.

בני נטש  את מקומו הקבוע על שובר הגלים בבת-ים ועבר לדוג בפארק דיג בצפון. כבר ביום הראשון שלו בפארק הצליח בני להעלות בחכתו כחמישה קילו של דגים טריים ומשובחים.

הבעיה היחידה הייתה שהתחביב נהיה יקר בצורה משמעותית…  בני לא יכול היה להרשות לעצמו להגיע לפארק הדיג בכל שבת ותסכולו גבר.

לאחר שלוש שבתות ללא דיג הרגיש בני כמו דג מחוץ למים. הוא ניסה לחדור לפארק הדיג בלי לשלם, אך נתפס ע"י שני גברתנים ונזרק החוצה ללא גינוני כבוד.

כאן, באחת מנקודות השפל של חייו, גילה בני תגלית מפתיעה. בזמן שהועף בקשת מעל גדר הפארק, הוא הצליח להבחין כי מצידו השני של הכביש הראשי שוכנות בריכות דגים לא מגודרות (!).

בשבת הבאה התייצב בני מעבר לכביש והתיישב לדוג בבריכות הדגים של הקיבוץ השכן.  השלל היה נאה ובמשך כמה שבועות נראה היה שבני הגיע אל המנוחה והנחלה, אך בשבת החמישית הוא כמעט נתפס ע"י קצין הביטחון של הקיבוץ. ממש ברגע האחרון הוא הבחין בטנדר הנוסע לכיוונו על דרך העפר והוא הצליח לחמוק אל הסבך.

החל מהשבת הבאה בני החל לנקוט בטקטיקות חדשות כדי להמשיך בתחביבו בלי להיתפס. הוא היה מחנה את רכבו רחוק ככל האפשר מבריכות הדגים, לובש בגדי הסוואה , מרכיב משקפי שמש ומדביק שפם מלאכותי ובעיקר מגיע לבריכות בשעות לא קונוונציונליות.

הריגוש שבהתחמקות מקצין הביטחון הוסיף לא מעט לחוויות הדיג ולאט לאט גילה בני שהוא נהנה יותר מתכסיסי ההתחמקות מאשר מהישיבה עם החכה ליד המים.

במקביל גילה בני עוד שתי תגליות מפתיעות. הראשונה הייתה כי הוא כבר לא אוהב לאכול דגים. אמנם הוא אוהב לדוג אותם, אבל ניקוי הדגים וריח הדגים המבושלים גרם לו לבחילה.

התגלית השנייה הייתה כי הנסיעות השבועיות לבריכות הדגים בצפון גובות מחיר כבד מרכבו – בבלאי ובדלק.

בני חיבר אחת ועוד אחת ועוד אחת והגיע לתובנה מעמיקה: לא צריך לנסוע עם חכה עד למעגן מיכאל כאשר בקניון במרחק הליכה מביתו שוכנת חנות חיות מחמד עמוסה באקווריומים.

התחמקות לחנות,שליית דג מן האקווריום ובריחה מהירה יספקו את תשוקתו העזה של בני לדייג – או ליתר דיוק – לתכסיסי התחמקות והרג דגים.

הבעיה העיקרית הייתה שחנות החיות הייתה סגורה בשבת. אבל בני לא נשבר. הוא הבין כיצד ניתן ליהנות מכל העולמות. הוא חזר בשבתות לשובר הגלים שם התרועע עם חבריו הדייגים (ולא תפס דגים) ובימי שלישי אחר הצהרים הוא היה ניגש לקניון לדוג דגים.

בני נכנס לחנות החיות, הסתובב סביב כלובי הציפורים, משם עבר בצעד זהיר לאקווריומים וברגע של חוסר תשומת לב מצד המוכר הוא הכניס יד למים ותפס דג גופי אותו תחב מיד לכיסו.

תחושת הסיפוק הייתה מעבר לכל דמיון.

בשבוע הבא בני העז יותר ויצא מחנות החיות כשבכיסיו שני דגי קרב סיאמיים.

בשבוע השלישי בני כיוון את צעדיו אל מה שהחשיב כדג השמן ביותר בחנות – דג זהב. בני הביט ימינה ושמאלה, וידא שאף אחד לא שם לב למעשיו ובזריזות תפס דג זהב שמן וגדול.

להפתעתו הרבה, פתח דג הזהב את פיו ואמר: "אנא, אל תאכל אותי!"

בני לא הכיר את האגדה הותיקה על הדייג ודג הזהב (שכאמור הייתה מבוססת על סיפור זה ולכן עדיין לא נוצרה אז) אך מכיוון שהיה ישראלי מבטן שאל מיד: "ומה יצא לי מזה?"

הדג ענה: "אני דג שיודע לדבר! אם תקנה אותי תוכל להרוויח הרבה כסף מהצגתי בקרקס!"

בני לא השתכנע. "אני אוהב את הריגוש שבהוצאת דגים מן המים…. אני לא צריך כסף ולא אוהב קרקסים!"

הדג נשם בכבדות ואמר במהירות "אני אמלא כל משאלה שלך! רק תחזיר אותי למים!"

בני ניסה לחשוב במהירות. בזווית העין הוא כבר קלט את המוכר מתקרב לכיוונו. "בעצם, יש דבר אחד. האם אתה יכול לגרום לכך שיכתבו עלי ספר רב מכר?"

הדג חשב רגע וענה: "אני יכול לעשות משהו קרוב… אני יכול לגרום שיכתבו עליך סיפור לשבת!"

המוכר היה כבר ממש קרוב. בני זרק את הדג חזרה לאקווריום ויצא בצעד מהיר.

מוסר השכל: טוב שם טוב משמן דגים טוב

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – השתקפות שלווה – בבלוג של L Weaves Words (יש קרבה מסויימת לסיפור שלי…)

34 תגובות על ״הסיפור (לשבת) על הדייג ודג הזהב״

  1. טוב, מה שעשית פה זה חיברת את נקודת הקצה א. הרעיון מישהו שמבקש בתמורה שיכתבו עליו סיפור לשבת לנקודה ב. לסיבה.
    שבוע הבא תכתוב על הפסיכולוג שמסביר לסופר שכל האמצע מיותר ושזה בעצם ביטוי של הסופר להיות מפורסם ואהוד על ידי עיבוד חופשי לסיפור מוכר ולא מוגן. זה מה שנקרא סיפור כיסוי. השימוש בביטוי שם מוגן לבני מעיד על כך שבתת ההכרה הסופר הבין שהוא משתמש בסיפור עממי שאיננו מוגן כדי להגיע לקהל המטרה. מאחר והוא מעביר ביקורת על הדיגים הם אינם המטרה והם ממילא מכירים את כל סיפורי הדגים. אתה צריך להזהר שמעגן מיכאל לא ידרוש זכויות על הקטע של בריכות הדגים ושמסעדת דג זהב בחיפה לא תבקש שיזכירו את שמה בתגובות.

    1. מעניין אותי לדעת מהי המטרה שלך בתגובה לסיפור. אם אני קורא אותה נכון, ויש סיכוי רב שאני טועה, הסיפורים האלה מעצבנים אותך, ובעצם, כמו מישהו "מרמה אותך". ואני שואייל את עצמי – מה 'כפת לו ש-X כותב את מה שהוא כותב. אישית אותי, זה מעצבן.

  2. אנחנו הלכנו פעם לדוג דגים בבריכת הדגים של קניון רמת אביב וקצין הביטחון נגש אלינו ואמר אנחנו רואים אותכם במצלמות האבטחה נו בחייכם. אבל היה שווה, אפשר ממש להבין את בני ומי שלא חווה את שמחת הדיג הלא חוקי לא חווה שמחה מימיו

  3. אם דג הזהב יכול למלא משאלות למה הוא לא מבקש שבני יהיה באקווריום במקומו, והוא יהיה בני?

    1. זאת שאלה מצויינת שכמובן רלוונטית גם לסיפור המקורי… אולי כמו הג'יני במנורה, הדג יכול למלא רק את המשאלות של מי שתופס אותו ולא את משאלותיו שלו.
      אהבתי את השם הבדוי! תודה וסוף שבוע נעים 🙂

  4. מאחר ואתה מודה שהרעיון לכתיבת הסיפור היה של בני הרי הסיפור מוגן גם אם אתה כתבת אותו ובפועל זה היה בני שכתב עליך מחפש תרוץ לכתוב סיפור לשבת. אבל מכיוון שכל דג זהב הוא בעצם קרפיון אפשר לשמוע בסיפור כמיהה עזה לגפילטה פיש מהאגדות וצער רב על שלא הגשת חברות לקיבוץ עשיר קודם ההפרטה.

  5. הסיפור הינו חסר מוסר בהיותו מקדם אלימות (הרג דגים שלא לצרכי מאכל) סוציופטיה(פרישה מהחברה אפילו עם דייגים הוא לא מסתדר) מירמה (גניבת דגים)התחמקות ממאסר חוקי(מקצין הביטחון) פיתומות ללא הכשרה מוסמכת (הרי ברור שהוא דיבר לדג ולא הדג אליו) שימוש בסמים מסוכנים (חייבים להיות על פטריות כדי לחבר ואו לבצע פעולות אובססיביות שכאלו) מיזוגניה וגזענות (לא היתה אף אשה או בן מעוטים בסיפור) אי תשלום רשיון דיג, החניית רכב במקום אסור, המצאת שוברי גלים במקום שאינם קיימים וכו.
    אני בטוח שאל רום יבוא עם עוד כמה וכמה.

  6. העיקר שאני לפני אתי. ופרח השבוע הוא ממשלת מיעוט. פורח פעמיים בשנה ומכיל 120 חברי כנסת מכל הצבעים. נודף ריח שנועד להרחיק בעלי יכולת ומשכילים.

  7. כתוב שהוא חובב דיג מגיל צעיר (היה חובב דייג מושבע מגיל צעיר) אבל לאחר חמש שנים של דיג לא מוצלח הוא … אם כך, הרי ניתן להבין שהוא היה קטין בזמן המאורעות המתחוללים בסיפור זה כשהתחיל לשתות בירה? לנהוג בטנדר (גנוב?) בשביל מה הוא צריך שפם בגיל 12?

    1. גיל צעיר יכול להיות גם 17, 18 או אפילו 20… אני מאמין שמדובר בסביבות הגיל הזה 🙂

      אבל בכל מקרה לשפם בגיל 12 יש הרבה יתרונות (במיוחד לחתולים אבל לא רק. לעומת זאת לנערות שפם בגחל 12 זה לא יתרון).

      תודה וסוף שבוע נעים

  8. אז מה באמת עדיף? רב מכר וסלבריטאות או סיפור שכל העולם מספר אותו, פעם אחר פעם. רבי מכר נשכחים לנצח, וסוף רובם כיום הוא גריסה או אובדן באיזה יקום דיגיטלי. מבחינה ספרותית, היסטוריה של הספרות וגם ניתוח ז'אנר הפנטזיה המודרני – הפכת אותם על הראש. מן המקובלות שדווקא מוטיבים [מוטיף, בחקר ספרות עממית] עממיים משמשים בסיס למשחקי מחשב, סיפורי פנטזיה [ ראה טולקין ומיתוסים נורדיים, למשל ] – בסיפור שלנו המציאות היא הבסיס. ואוסיף, שבעבר הרחוק [ למעלה מחמישים שנים ] טענו שהמיתוס הוא ההסבר של האנושות לטבע, ולהיעדר המדע!, במובן מסוים, התיאוריה הזו היא בסיס הסיפור.

    1. זאת שאלה קשה. אני מוותר על שני הדברים. או אולי אני כן רוצה להתפרסם? אני לא בטוח.

      תודה על התגובה וסוף שבוע נעים!

      1. כבר כתבו את השיר " בני בני ילד רע…" ואפילו הדג הבין וראה.
        ואם נדלג טיפה, אז חג עצמאות מלא תקווה

  9. משעשע. לשבת שעות ליש המים ולנסות לדוג- זה ממש לא בשבילי. אם כי דגים אני דווקא אוהבת. תודה על כל הפתרונות לבעיות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s