שלוש ציפורים – סיפור לשבת

שחרור קטן קיפץ לו בגינה בעצב וחשב לעצמו: "כמה טוב היה לו לא הייתי שחור כל כך. תמיד דופקים את השחורים ובשל כך חיי כל כך אומללים".

לפתע נחתו לידו שתי ציפורים. הראשונה – יונה צחורה כשלג והשנייה – ציפור בלתי מוכרת בצבע אדום בוהק (למרות שחלק מקוראיי מוכנים להישבע שהיא הייתה כחולה).

ברגע הראשון השחרור נרתע לאחור מחשש שמדובר בעופות דורסים. אך לאחר שראה שציפורים אלה אינן שיכורות ונראות כנהגים אחראיים שלא ידרסו עוברי אורח תמימים, הוא יצא אליהן ושאל לשמן.

"שלום, יונת שלום" ענתה הציפור הצחורה.

"חול, עוף החול" ענה האדום והוסיף מיד "ידוע גם בכינוי פניקס (ולפעמים פניקס כחול)"

השחרור הופתע מאוד. הוא תמיד חשב כי עוף החול ויונת השלום הם יצורים אגדיים שאינם קיימים במציאות. אך מכיוון שהוא ניחן במוח של ציפור הוא הסתגל מיד למצב החדש והתחיל להתעניין בחייהם של שכניו החדשים.

"בודאי אתם מאוד מאושרים, בהיותכם כל כך לא שחורים" הוא אמר להם.

שניהם הסתכלו עליו בעיני עגל (כלומר ציפור) והיונה הלבנה פתחה ואמרה: " ידידי שחור הנוצה, אינך מבין כמה קשים חיי. לכולם יש ציפיות כל כך גבוהות ממני. לכל מקום שאליו אני פונה כולם פונים אליי בטענות. הם מצפים שאביא שלום ואני – בסה"כ יונה. איך אוכל להצליח במקום שבו אפילו נשיאים וראשי ממשלות נכשלים?"

עוף החול צייץ בבוז ואמר: "לאלה את קוראת חיים קשים? נסי להתחלף איתי ותדעי חיים קשים מהם. הייתי גוזל קטן ומאושר, גדתי להיות עוף חול מופלא, הזדקנתי בכבוד ולפתע ביום בהיר אחד ללא כל אזהרה פרצה בתוכי להבה. תוך דקות ספורות עליתי באש. לפני שהפכתי לאפר הספקתי עוד לחשוב שלפחות חייתי חיים מכובדים. אבל אז הופתעתי לגלות שאני שוב גוזל! שוב הלכתי לבית הספר, שוב התגייסתי לצבא, למדתי באוניברסיטה, התבגרתי, גידלתי כרס – ושוב אחזה בי אש! וכך הכל חזר מהתחלה שוב ושוב ושוב… איך אפשר לחיות בידיעה שכל ההישגים שצברת סופם לעלות באש ואתה חייב להתחיל שוב מנקודת האפס?"

חשבו הציפורים בדממה על צרותיהם ולפתע עלה רעיון במוחו של השחרור והוא פנה לעוף החול: "אמרת 'נסי להתחלף איתי'… אתה חושב שזה באמת אפשרי?"

דנו בכך הציפורים והחליטו לנסות. עוף החול נשאר לקפץ לו בין השיחים, בעוד יונת השלום יצאה לחפש לה אש ואילו השחרור יצא להשכין שלום בעולם.

על עוף החול עברו כמה ימים משעממים. הוא לא ממש הבין מה הטעם בחיי שחרור פשוט שכל מהותם חיפוש מזון. אך ביום השלישי קרה מאורע מפחיד. הוא כמעט וניצוד ע"י חתול ג'ינג'י גדול שארב לו בגינה. עוף החול נמלט ברגע האחרון כשהוא משאיר כמה נוצות אדומות (ואחת כחולה) בפיו של החתול המאוכזב.

מתחקיר האירוע עם שאר השחרורים (והדוכיפת התורנית) הבין עוף החול כי צבעו הבוהק היה בעוכריו.

בינתיים, יונת השלום הצליחה למצוא את האש שאותה חיפשה. מן השמיים היא ראתה קבוצת אנשים סוגדים לאש ומקריבים לה קורבנות  של כנפיים, סטייקים ונקניקיות. היונה צנחה כחץ מקשת אל תוך האש אך נופנפה משם מיד (תרתי משמע) ע"י גבר מזיע בגופיה שהייתה פעם לבנה.

פעם אחר פעם ניסתה היונה הצחורה (לשעבר) לצלול אל תוך האש בתקווה להיוולד מחדש ושוב ושוב גורשה בקללות ובחרפות ואף אבנים יודו בה.

והשחרור? בהתחלה הוא דווקא הצליח לא רע. מיד בתחילת כהונתו כיונת שלום הוא זכה בפרס נובל לשלום. רבים טענו שהוא זכה לא בשל מעשיו אלא בעיקר בשל צבעו השחור, אך השחרור לא הקשיב ללשונות הרעות ויצא להשכין שלום במזרח התיכון.

לאחר פגישה ארוכה אחת עם ביבי ופגישה לא פחות ארוכה עם אבו מאזן הוא חזר אבל וחפוי ראש (שלא לדבר על כנף שבורה) אל הגינה שם פגש את עוף החול והיונה.

תוך דקות ספורות הם הגיעו למסקנה שכל עניין ההחלפה בטעות יסודו.

היונה התרחצה היטב ויצאה לעוד סבב שיחות אינסופי במזרח התיכון.

עוף החול יצא לבקש אש מהעוברים והשבים.

והשחרור? הוא השקיע בתבונה את כספי הפרס וזכה לכבוד גדול ולהנצחה בשיר שנכתב ע"י להקת חיפושיות שעברו בגינה.

מוסר השכל: טובה ציפור אחת על העץ משתי ציפורים חובבות אש

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – איריס הדור שומרוני – בבלוג של עננת

19 תגובות על ״שלוש ציפורים – סיפור לשבת״

  1. מסקנה: בכל זאת בדרך כלל החיים שלך עדיפים על החיים של אחרים. גם תוך כדי קיטורים. ולא פספתי את הרפרנס לאובמה 😉

  2. טוב הסיפור שלך. אבל אני בחיים לא אחליף את היותי שוורץ (שחור) בלהיות יונה (אפילו לבנה) או לחיות בחול כמו אותו עוף מסיפורי מעשיות….. אני, טוב לי כמו שאני. (רק בסוד אספר לך שהייתי בכל זאת מוכנה למנהיג סגול שיער אחר לגמרי….)

  3. בהחלט ובהחלט משל שנמשליו ברורים לגמרי, ובהיותו מודרני שכתוב בעידן פוסטמודרני, ממשיל המשל חורג מתפקידו כמספר-עממי ומשוחח אתי מעל כתפן האומללה של דמויות הסובלות.
    בינינו, לא שהשחרור באמת היה זקוק לכספי הפרס השבדי, ובינינו 2, בת זוגו, השחרורה, היתה ראויה לנשיאות פי אלף מונים ממנו.

    1. חלק מהנמשלים ברורים אבל לפחות אחד הוא בגדר בדיחה פרטית…
      השחרור אכן לא היה זקוק לכסף. ייתכן שאתה צודק בקשר לאשתו. ואולי זה עוד יקרה…

      תודה וסוף שבוע נעים 🙂

          1. אני בעד, אתה יודע. יש לי תלמידה שכתבה השנה יומן קריאה על האוטוביוגרפיה של מישל אובמה, כמות התובנות הנהדרות שהיא הפיקה היתה מצוינת להפצה גם בכיתה, וכך עשינו.

  4. כתבתי תגובה, אנא פנתה לה ונעלמה לה?!
    אז בקצרור שחרורי –
    אהבתי את המשל ואת השיחה בתוך המשל שנוהלה אתי.
    רציתי להוסיף לענין השחרור, שבת זוגו, השחרורה, ראויה היתה לנשיאות אלפי מונים ממנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s