לכל מצליחן יש מגנט (ולכל שבת יש סיפור)

כשיגאל (שם בדוי) היה כמעט בן חמש, הוא חזר ממסיבת יום הולדת אצל חבר מרוגש כולו.  היה לו כיף. הוא רקד ושר ושיחק ואכל ממתקים ובעיקר קיבל שלוש מתנות – גם הפתעה (דביקי – אימת ההורים), גם פרס (סרגל – מכיוון ששר "הכי יפה" את "היום יום הולדת") וגם מגנט (כן, פרסומת של הבחור שתמורת סכום צנוע הפעיל את הפעוטות וחילק את הפרסים).

הוריו של יגאל שמחו בשמחתו ולא טרחו להסביר לו את ההבדל בין "פרס" ל"פרסומת" (בסה"כ אותו שורש, אז למה להיכנס לצרות?) אבל הם שילמו על זה ביוקר כשמסיבת יום ההולדת של יגאל עצמו התקרבה והוא דרש כי אותו מפעיל ("מושיק הליצן") יערוך גם את המסיבה שלו. להורים היו רעיונות אחרים, אבל אחרי לחץ פיזי מתון (שכלל השכמות בחמש בבוקר עם השאלה החוזרת: "הזמנתם כבר את הליצן?") הניסיון המגומגם להסביר שהם לא יודעים איך להשיג אותו נתקל בנפנוף של המגנט עם הצבעה על מספר הטלפון.

המסיבה הייתה הצלחה גדולה ובסיומה נותרו בידי יגאל כעשרה מגנטים זהים של "מושיק הליצן". אחת המתנות שקיבל יגאל הייתה לוח מגנטי, שכוסה מיד במגנטים של "מושיק הליצן".

במהלך השנה הבאה אסף יגאל כל מגנט שנפל לידיו. הלוח המגנטי שלו התכסה במגנטים של שרברבים, מדבירים, חשמלאים ופיצריות.

למסיבת יום ההולדת השישי של יגאל, הוא רצה לחלק לכל אורח מגנט למזכרת. הפעם ההורים התגייסו, התאמצו והצליחו להסביר לו את ההבדל בין "פרס" ל"פרסומת". יגאל הצליח להבין בסופו של דבר שאם "אריק האינסטלטור" מחלק מגנטים שלו זה לגיטימי, אבל ל"יגאל ילד יום ההולדת" זה לא ממש לעניין לחלק מגנטים של "אריק האינסטלטור".

ההמשך היה כמובן בלתי נמנע. יגאל דרש מהוריו שישיגו לו מגנטים עם תמונתו והכתובת "יגאל ילד יום ההולדת" כדי לחלק לאורחים… אחרי עוד כמה ימים של השכמה מוקדמת, נאלץ אביו לכתת רגליו לבית הדפוס הקרוב  שם הוא הזמין (במחיר לא מוגזם) 50 מגנטים עם התמונה והכתובת המבוקשים.

יגאל היה מאושר וחילק את המגנטים הנותרים בגאווה לא מוסתרת. עשרים המגנטים העודפים דחקו למקרר את כל המגנטים של השרברבים, המדבירים, החשמלאים והפיצריות.

יגאל גדל אבל התחביב לא עזב אותו. הוא אסף בקנאות כל מגנט פרסומי שהצליח לשים עליו את ידיו ואפילו ניסה (ללא הצלחה) להיכנס לספר השיאים של גינס כבעל אוסף המגנטים הגדול בעולם.

בכיתה ו' החליט יגאל להיבחר למועצת התלמידים. בעוד ששאר המועמדים כיסו את הקירות בפלקטים המסברים את המצע שלהם, יגאל הדפיס על 500 מגנטים את הסיסמא הקליטה "הצביעו יגאל – בעל הכוח הממגנט" וחילק אותם בשער בית הספר.

לשמחתו, האסטרטגיה המזהירה הוכחה כמנצחת. יגאל נבחר למועצת התלמידים (גם בזכות המגנטים וגם בזכות כך שהיו פחות מועמדים ממקומות במועצה). הוא לא כל כך ידע איך לממש את המצע שלו ואחרי שתי ישיבות הוא הפסיק למעשה את פעילותו במועצה, אבל העיקר מבחינתו היה שהוא ניצח בזכות (ולא בחסד) המגנטים.

בגיל 16 מצא לו יגאל עבודה צדדית בחלוקת מגנטים פרסומיים בין הבתים. השכר לא היה מדהים, אבל הוא סיפק לו דמי כיס וגם בונוס בדמות מעשר מן המגנטים שהוא חילק.

ההורים של יגאל כבר לא כל כך שמחו. התחביב שלו, לדעתם, התחיל להיות מוזר מדי. החדר של יגאל היה עמוס במגנטים. הקירות היו מכוסים בלוחות עם מגנטים. מתחת למיטה היו ארגזים עם מגנטים. על מדפי הספרים היו ערימות של מגנטים…

אמא של יגאל הזהירה כי יום אחד היא תזרוק את כל המגנטים מהבית, אך יגאל לא האמין לאיומיה.

ליתר ביטחון הוא נעל תמיד את החדר כשיצא מהבית, ואת המפתח לקח איתו.

מכיוון שההורים לא ראו יותר את החדר מבפנים, הם נרגעו והדחיקו את המחשבות על הנעשה בחדר.

כך חלפו להן השנים, יגאל גדל וכך גם אוסף המגנטים שלו. כשהוא השתחרר מהצבא ויתר יגאל על הטיול המסורתי למזרח הרחוק או לדרום אמריקה, מכיוון שהוא לא רצה להתרחק מהמגנטים שלו.

ואז הגיע הזמן לבחור מקצוע… אחרי לבטים רבים יגאל נעזר בשירותי הייעוץ לבחירת מקצוע של יהודה שלאחר תחקיר קצר מצא מקצוע שהתאים ליגאל ככפפה ליד: ריפוי אלטרנטיבי. וכמובן לא סתם ריפוי אלטרנטיבי, אלא ריפוי באמצעות מגנטים.

וכך, לאחר שנים רבות נוער האבק מעל המגנטים עם הסיסמא הקליטה ""הצביעו יגאל – בעל הכוח הממגנט" אך המילה "הצביעו נגזרה (ולא הושלכה לפח).

מסע הפרסום של יגאל יצא לדרך . המגנטים שלו הציפו את העיר ותוך חודשים ספורים הוא פתח בקריירה חדשה של מרפא במגנטים. עיקר תהילתו יצאה על חליפות המגנטים מייצור עצמי שהוא שיווק – חולצות, מכנסיים, תחתונים וגרביים שבתוכם תפורים מגנטים הגורמים להרגשה נפלאה.

וגם לאחר שהתבלו החליפות, היה ניתן למצוא לה שימוש משני… בעזרת המגנטים שהוצאו מבין התפרים אפשר היה להזמין שרברבים, מדבירים חשמלאים, פיצות ואפילו ליצן ליום ההולדת.

מוסר השכל: תמיד ניתן למצוא אלטרנטיבה לזריקת אוספים ישנים לפח!

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – 2020 Emigrant Escape Day 2: From Lower Relief Meadow to Deer Lake – בבלוג של Mamma Quail