ביכורי קציר חיטים – סיפור לשבת ולשבועות

יותר מכל החגים אהב בכור (שם בדוי כמובן) את חג השבועות.
וזה היה קצת מוזר. אולי אפילו יותר מקצת. בינינו, כמה אנשים יאמרו שהחג האהוב עליהם הוא שבועות?

יש האוהבים את פסח (בגלל האביב), יש שאת פורים (בגלל התחפושות) יש שאוהבים את חנוכה (בגלל הסופגניות, או האש אם הם פירומנים) ואפילו יש אנשים שאוהבים את ראש השנה. אבל שבועות? מה כל כך מיוחד בחג הזה?

אתם יכולים לחשוב שהסיבה לכך שבכור אהב את חג השבועות הייתה אהבתו הרבה למאכלי חלב בכלל ולעוגות גבינה בפרט, אבל זה כלל לא היה נכון. למעשה בכור היה טבעוני והוא לא נגע במאכלי החג המסורתיים.

הסיבה האמיתית שבכור אהב את חג השבועות הייתה שמו (הבדוי). לא שמו של החג אלא שמו של בכור. הרי שבועות הוא חג הביכורים ולדעתו של בכור זה היה החג היחיד שנקרא ממש על שמו.
(הקוראים הערניים ודאי תוהים כיצד יכול אדם שפוי לאהוב חג רק בגלל קשר סמנטי בין שם החג לשם בדוי של האדם. זה המקום לגלות שני סודות כמוסים: הראשון הוא כי בכור אכן לא היה שפוי והשני הוא כי שמו האמיתי היה קציר – וחג השבועות נקרא גם חג הקציר. אתם מתבקשים לא לגלות סודות אלה).

בכל שנה לקראת חג שבועות (או הביכורים, או הקציר) היה בכור מתלהב מחדש ומתכונן לחג המיוחד שלו.
בכל שנה הוא התאכזב מחדש כשגילה שהחג הפך ל"חג החלב" – ולו בכלל לא קראו חלב והוא לא אכל מוצרי חלב (ראו הסוד הראשון בסוגריים לעיל).

בכור זכר בגעגועים את ימי ילדותו בהם הוא היה מביא לגן ביכורים בטנא קטן – ירקות ופירות שנקטפו בזהירות ובחרדת קודש על ידי פועלים קשי יום, נארזו, נשלחו לסופרמרקט ושם נקנו במיוחד ע"י אמו (יחד עם פירות וירקות אחרים שנקנו בצורה פחות מיוחדת לצריכה שוטפת).
הוא זכר גם את אלומות השיבולים שהגננת הייתה מסדרת בצורה דקורטיבית ברחבי הגן תוך כדי שהיא מזמזמת לה "וחג השבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים" (שימו לב שגם השם הבדוי וגם השם האמיתי של בכור מופיעים בשיר!)

אבל בימים אלה נראה היה שאף אחד לא זוכר ששבועות הוא חג הביכורים (והקציר). בכור לא שמע ברדיו שירים לחג ולא ראה ברחובות ילדים ששיערם מעוטר בזר נושאים טנא בדרכם לגן. (למרות שפה ושם הוא ראה ילדים אוכלים מאכלי חלב).

בצר לו החליט בכור לחדש את ימי חג השבועות כקדם.
בשלב ראשון הוא פתח קבוצת פייסבוק בשם "מלוא הטנא – יוחזר חג השבועות (והביכורים והקציר) לימי התהילה שלו".
מה רבה  הייתה אכזבתו כשהוא גילה שהשם ארוך מדי ופייסבוק לא מאשר לו לפתוח את הקבוצה.
הוא החליט לקצר את שם הקבוצה ל"מלוא הטנא" אבל לצערו הסתבר שכבר יש דף פייסבוק בשם זהה (על שם עמותה המחלקת מצרכי מזון לנזקקים).

לכן הוא פתח את הקבוצה בשם המקורי, אך בקיצורים הכרחיים: "מה – יחש (בק) לתש". לקבוצה הצטרפו במהרה כמה בחורות צעירות, אך הן עזבו אותה כשהסתבר להם שלא מדובר בקבוצה לקצינות ת"ש.

לאחר התלבטות ארוכה וחשבון נפש קצר שינה בכור את שם הקבוצה שוב. הפעם הוא בחר בשם פשוט, קליט ומשמעותי: "ביכורים".

אנשים רבים הצטרפו לקבוצה במהרה ופרסמו בה את יצירות הביכורים שלהם: שירים, סיפורים קצרים (כולל סיפורים לשבת), ציורים והגיגים.
למרות שלא נמצא כל קשר בין ביכורים אלה לחג הביכורים, בכור היה מרוצה: בתפקידו כמייסד ומנהל הקבוצה הוא זכה למחוק פוסטים ולחסום אנשים ובכך הרגיש קצת כמו אלוהים – שכזכור לכבודו הובאו הביכורים בחג שבועות המקראי.

מוסר השכל: קבוצה בפייסבוק, בוואטסאפ או באינסטגרם היא פתרון קסם כמעט לכל בעיה

שבת שלום וחג שבועות שמח!

והרשומה המומלצת היא – כפות דקלים או כפות רגליים – בבלוג של chic